מדחי אל דחי
החלום הרטוב של כל סופר, ושלא יספרו לכם אחרת, הוא שכתב היד שלו יחולל קרב טיטאנים בין ההוצאות הגדולות. כל אחת תרצה חלק והמחיר יעלה בהתאם. זו הייתה גם התוכנית של שד סימוב, בחור לונדוני שמזה 18 שנה עובד על ספרו, "זכר אלפא". האירוע המחולל: מגפה. הטוויסט בעלילה: כל הגברים באנגליה מתים, מלבד אחד. בפועל, במהלך החודשים האחרונים הספר נדחה על ידי יותר מ-400 הוצאות שונות ברחבי הממלכה, ונדמה שהיד עוד נטויה. סימוב סבור שמדובר בראש ובראשונה במקרה של תזמון גרוע: שום הוצאה לא רוצה לפרסם ספר שעוסק במגפה, בזמן מגפה עולמית בסדר גודל של אחת למאה שנה. אך בעדינות, אפשר להעלות השערה שגם בפרמטרים אחרים היצירה אינה בדיוק מצטיינת.
כך או כך, סימוב לא מתכוון להשליך לפח כמעט שני עשורים של עבודה. הוא החליט להציג את מכתבי הדחייה לראווה, כמו שעונדים אותות מלחמה או חושפים צלקות גבורה, וקטלג את כולם באתר מיוחד. נראה שגם הכאב הפך להתמכרות, כי עכשיו היעד שלו הוא להידחות כמה שיותר. ככה לפחות משתמע. "לא אעצור עד שאשמע מכל הוצאה קיימת", הוא מצהיר. לדבריו, "ג'יי. קיי. רולינג אמרה שהיא לא מתכוונת לוותר על 'הארי פוטר' עד שכל הוצאה תדחה אותה ואני מרגיש אותו דבר לגבי 'זכר אלפא' (...) הספר הזה הוא תוצר של עבודה שנמשכה כל חיי הבוגרים ואני נחוש להשיג חוזה לפרסומו. אבל אפילו אם לא אצליח, אני רוצה לפחות להיות בטוח שניסיתי כל דרך אפשרית". סימוב הוסיף כי הוא חולם שיום אחד הספר יהפוך לסרט, בבימוי רידלי סקוט. ועל זה נאמר: למה לא, חלומות הרי לא עולים כסף.
זה המקום לציין כי סימוב הוא אומנם כותב ותיק, אך לא ממש מתהדר במוניטין של יוצר איכותי. בשנת 2011 פרסם את ספרו המצליח "על מה גברים חושבים מלבד סקס", שכולל 200 עמודים ריקים. הוא כיכב במכירות באמזון, ומגוחך ככל שזה יישמע, גם תורגם לכמה שפות. ספר אחר שלו, "איך לרפא נדודי שינה", כולל רצף תמונות של כבשים ותו לא. הבנתם את הסגנון. אגב, אם "זכר אלפא" אכן יראה אור בסופו של דבר, בשלושת החודשים הראשונים הוא יימכר לנשים בלבד. כך לפחות מצהיר סימוב. מה הרציונל וכיצד אפשר בכלל לאכוף את זה? הפתרונים לזכר האלפא.
לאכול עם העיניים
אם לא הפסדתם יותר מדי בקורונה, ואולי אפילו שמרתם משהו בצד, שתי הודעות חשובות: ראשית, אנחנו מפרגנים מעט ומקנאים הרבה. שנית, אולי תמצאו עניין בידיעה הבאה. עבור 30 אלף דולר (מחיר התחלתי בלבד) תוכלו להשתתף במכירה הפומבית של "פטלי בר", ספר המתכונים המאויר והנדיר של אנדי וורהול. נו, למה אתם מחכים. הקווים עוד רגע נפתחים.
הספר הודפס בשנת 1959 בניו יורק, כשוורהול כבר החל ליהנות מהצלחה מסוימת כאמן אך הרבה לפני שהפך לאייקון בינלאומי. גודלו 43.8 על 28 ס"מ והוא כולל ציורים פרי מכחולו של אמן הפופ-ארט המהפכני והאקסצנטרי. אל תצפו לקריאה ארוכה: בסך הכל, הוא כולל 36 עמודים. לצד האיורים של וורהול, תמצאו מתכונים שנונים ומלאי אבסורד (ולאו דווקא אניני טעם) של ידידתו סוזי פרנקפורט. בין היתר תוכלו לבשל "אומלט גרטה גרבו", שעל פי ההוראות מותר לאכול רק לאור נרות, וחזיר (הסליחה עם שומרי הכשרות) שלצורך הכנתו תיאלצו להיעזר בקאדילק. לא פחות.
לפי תיאור המוצר באתר של בית המכירות "בונהאמס", וורהול ופרנקפורט הפיקו את הספר בעזרת אימו של האמן, שתרמה כמה רעיונות ואת כתב ידה המסולסל (בליווי כמה שגיאות כתיב, שרק הופכות את כל הפרויקט לייחודי עוד יותר). צביעת הציורים לא נעשתה על ידי וורהול לבדו, אלא בעזרתם של תלמידי בית ספר סמוך למקום מגוריו. הספר יצא בעותקים ספורים, ויותר משנמכר, נמסר במתנה לקרובים. נשמע כמו מתנה נפלאה לליל הסדר (מלבד החזיר).
מסטיק נשך ילד
אתר "סנופס" הוא המקום שאתם מחפשים אם אתם מעוניינים להפריך או לאושש שמועות. משנה לשנה גדלה תהילתו כאתר שצולל לחקר התעלומות שרובנו פשוט מתבוננים בהן המומים. השבוע הם החליטו לבדוק סיפור מעניין שהתגלגל אליהם, לפיו ג'ון סטיינבק ("ענבי זעם", למשל) פרסם פעם סיפור בלתי מוכר על ילד שלועס מסטיק, שלועס את הילד. הם בדקו וגילו שאכן כך.
מתברר כי הסיפור פורסם לראשונה בשנת 1955 במגזין "הארפר'ס באזאר". וגם אם זה נשמע קומי למדי, מדובר בסיפור אימה. זה מתחיל ביום שקט בקרב המשפחה. חבר של ההורים מציע לילד (הכותב את הסיפור בגוף ראשון) מסטיק תמים למראה. אבל הממתק קם לתחייה, מתחיל לנוע כמו פקעת שבתוכה חבוי שד ומתחיל ללעוס את הפה של הילד מבפנים. מה ההיפך מ"ערב לחך"? הילד המבוהל והסקרן מסתיר את המסטיק בצנצנת וקובר אותה בגינה, תחת גרניום. אם חשבתם שבכך זה נגמר, כנראה שמעולם לא קראתם סיפור אימה.
נוכח הידיעה, גולשים רבים מיהרו להצביע על כך שהיא דומה לבדיחה נפוצה ברשת בשנים האחרונות, בסגנון "ברוסיה הסובייטית, אתה לא קורא את העיתון, אלא העיתון קורא אותך". אבל באותה מידה, אפשר להיזכר בכלל העיתונאי הבסיסי ביותר: "כלב נשך אדם" אינו אייטם ראוי לדיווח, אבל "אדם נשך כלב" הוא כבר אירוע חריג שאמור לזקוף כמה גבות. עכשיו נותר לחכות שהטקסט יפורסם במלואו במרשתת ואולי אף יתורגם לעברית. כך נזכה להכיר צד נוסף של סטיינבק, מעט יותר מבדח.
לא כדור ולא פורח
גדי אלכסנדרוביץ' הבחין במשהו מעניין. "נכון שב'מסביב לעולם ב-80 יום' יש כדור פורח? הנה הוא מופיע על הספר שקראתי בתור ילד!", כתב השבוע בטוויטר. "ובכן, כמובן שאין שם שום דבר כזה. יש רכבות וספינות וקטע עם פיל, אבל כדור פורח? רק בספרים אחרים של ז'ול ורן כמו 'חמישה שבועות בכדור פורח' או 'אי התעלומות'". וכך בא לעולם שרשור מושקע ושופע כריכות, שמציג אוסף מרשים של עטיפות שונות של הספר האהוב - שבכולן מככב כדור פורח. אלכסנדרוביץ' החרוץ אפילו חילק אותן לתתי סוגות. תיהנו!
עד 120
הנה שיר חדש שיוצא בתזמון מעניין לקראת הבחירות. ליתר דיוק, המנגינה חדשה והמילים כבר ותיקות. כתב אותו ברטולט ברכט, המשורר והמחזאי המוערך, הידוע בדעותיו האנטי-נאציות. במקור הוא נקרא "על הולדת הבן" ובעברית הוא מופיע בספר המעולה "גלות המשוררים" שתרגם ה. בנימין. ככה הוא הולך: "משפחות שנולד להן בן / רוצות שיהיה אינטיליגנטי. / אני, שהאינטיליגנטיות / החריבה לי את חיי / יכול רק לקוות, שבני / יתגלה בבוא-הימים / כחסר ידע, עצל דעת. / ואז יהיו לו חיים שקטים / של שר בממשלה". כעת הלחין אותו דוד שאול, עם שירה מאופקת, קולות רקע מדויקים ועיבוד נעים של גיטרות מטפסות וצונחות. לתשומת לבן של תחנות הרדיו.
ד"ש מהקיסר
אתמול, ב-3.14 (ככה כותבים תאריכים בצפון אמריקה), ציינו את יום הפאי הבינלאומי. תמונות של מאפים מסוכרים הציפו את הרשת ואם הצלחתם לחמוק מכך, אשריכם. היום אנחנו מציינים תאריך מתוק קצת פחות, "אידו של מרץ" - המועד שעל פי המסורת ההיסטוריונית בו נרצח יוליוס קיסר בשנת 44 לפני הספירה. כבר אז לא היה מדובר בסתם יום - ברומא העתיקה, התאריך הזה הוקדש לאל המלחמה מארס. מי שהפך את התאריך הזה לידוע במיוחד הוא וויליאם שייקספיר, במחזהו "יוליוס קיסר". זה קורה במהלך מירוץ, כשמגיד עתידות מתפרץ לפתע אל עבר הקיסר. "קיסר, קיסר", הוא קורא לו. הקיסר מבקש מכולם להשתתק, "מי קרא לי מבין ההמון?". ומגיד העתידות עונה לו, מסתתר בין האנשים: "שמור נפשך מאידו של מרץ". כך הוא חוזר על המסר שוב ושוב, אך קיסר מעדיף להתעלם.
מאז קיבל התאריך הזו משמעות מיוחדת, כמעט מגית. בספרות הוא מוזכר כתאריך שבו עלול להתרחש אסון, ויש גם מי שפשוט אוהבים להשתמש בביטוי הזה כדי להישמע חכמים יותר (אלה גם יודעים לרוב להוסיף שהמילה "אידו" מגיעה מהשפה האסטרוקית ומשמעה "חלק"). אבל יותר מכל, התאריך הזה התקבע כיום גורלי שבו עשוי להתרחש אירוע פוליטי בלתי צפוי ומטלטל. ואם כבר הגיעה שעת הצהריים ונדמה שהכל מתנהל כשורה, אל תטעו. הקערה עוד יכולה להתהפך. כפי שכתב ההיסטוריון היווני פלוטרכוס (בתרגומו של שיראל אחידוב): "רבים המספרים שרואה אחד יעץ לו לקיסר להיזהר מפני סכנה הצפויה לו באידו של מארס. הגיע היום, ובדרכו לישיבת הסנאט בירך קיסר את הרואה בדברי לגלוג: 'הנה בא אידו של מארס' אולם הרואה ענה לו חרש: 'אכן, בא – אך טרם חלף". אם יש לכם חברים פוליטיקאים, אל תהיו רעים. שלחו להם הודעה, בדקו שהם חשים בטוב.
