"ללא מוזיקה, החיים היו שגיאה", כתב פרידריך ניטשה - ודייק את עצמו לדעת. תראו בעצמכם: מוזיקה מחברת בין אנשים, מרוממת את מצב הרוח, מפשירה את הלב כשכועסים, מחממת אותו כשמאוהבים ועוזרת לאחות אותו אחרי שהוא נשבר. אבל מתברר שמוזיקה יכולה לעשות הרבה יותר מכל זה. שירים מסוימים יכולים ממש להציל את חייכם, במובן הכי מילולי שיש. צריך רק להטות אוזן.
החייאת אדם היא הליך מלחיץ למדי - בטח אם אין לכם הכשרה רפואית, אבל עם הכנה נכונה, כל אחד יכול להיות גיבור היום כשאין ברירה. ובכל זאת, עולה קושי: כשרוכנים לעסות את הלב, איך מצליחים לשמור על הקצב הנכון? מי שעבר הכשרה של מד"א, נתקל בוודאי בטריק קטן ומפתיע: שירים מסוימים קולעים בדיוק לקצב שאתם מחפשים.
הרעיון שעומד מאחורי שיטת הזמזום הזו פשוט מאוד: בהחייאה יש ללחוץ על החזה מאה פעמים בדקה. בהתאם, שירים במהירות של כמאה BPM (ראשי תיבות, Beat Per Minute) יחלקו לנו את הדקה לכמאה חלקים ויעזרו לנו להקפיד את הקצב. אתם מוזמנים לבחור את השיר המתאים לערכת העזרה הראשונה הפרטית שלכם.
הבי ג'יז - Stayin' Alive
המפורסם שבשירי ההחייאה, ואולי הדוגמה המועדפת על פרמדיקים, הוא הלהיט של להקת הבי ג'יז משנת 1977. כמובן, גם השם שלו העלה את מניותיו בהקשר המדובר. Stayin' Alive, יצא לראשונה במסגרת הפסקול "שגעון המוזיקה", סרטו עמוס הריקודים של ג'ון טרבולטה, ונחשב עד היום לאחד משירי הדיסקו הגדולים בכל הזמנים. השירה הגבוהה, על גבול הצווחנית, של בארי גיב והתמיכה הווקאלית של שאר החברים, הפכו לסמל המסחרי של הבי ג'יז, ולחלק בלתי נפרד מתרבות הפופ. על רקע מקצב תופים פאנקי, השיר דוהר קדימה ומסמן בדרך "וי" על כל מה שדיסקו (ומי שמתקשה עם האנגלית, יכול להיצמד לגרסה ההיתולית של "הקומדי סטור": "אל תפחד / בוא לכאן שים עיגולד / תצטרף פה בכיף / תיכנס ותתלפלף / כל היום וכל שעה וכל דקה וכל שנייה / סטיינג לפלף"). העיקר הבריאות.
גלורייה גיינור - I Will Survive
עוד להיט שמחביא בשמו סגולה לאריכות ימים הוא I Will Survive של זמרת הדיסקו-סול גלוריה גיינור, משנת 1978. הסיפור מאחוריו הוא דוגמה נהדרת לצדק היסטורי. על אף שאנשיה של גיינור סברו שהשיר, שכתבו פרדי פרן ודינו פקאריס, יהיה להיט בטוח - נשיא חברת התקליטים שבה הייתה חתומה דווקא התעקש שייצא כבי-סייד לשיר אחר - ולא כסינגל בפני עצמו. זה מה שאכן קרה, והשיר יכול היה להתפספס בקלות אילולא כמה שדרני רדיו עקשנים אימצו אותם לחיקם. לאחר ששולב בסרט הקאלט "פריסליה מלכת המדבר", השיר זכה לתהילת עולם בקרב הקהילה הלהט"בית והפך לאחת הבחירות האוטומטיות של זמרים חובבים ושיכורים מתנדנדים בערב קריוקי. היום, כשהוא כבר המנון העצמה נשית מונומנטלי עם מעמד בלתי מעורער, ניתן לומר ש-I Will Survive הניח את התשתית לצליל של פופ מלא נשמה, שהשתלט בשנים האחרונות על עולם המוזיקה. קשה לדמיין את המוזיקה של 40 השנים האחרונות בלי הלהיט הזה, שבדיוק כמו גיבורתו - נשאר איתנו למרות הכל.
ביונסה, ג'יי זי - Crazy In Love
זה כמעט 20 שנה שביונסה וג'יי זי מתחזקים זוגיות מתוקשרת, שידעה שלל המראות ונחיתות, בגידות ומסיבות עיתונאים, עסקאות של מיליונים - וגם לא מעט שיתופי פעולה מוזיקליים טובים. ב-2003, שנה לאחר שהוציאו את Bonnie and Clyde וסחפו את תעשיית המוזיקה כולה, הסינגל השני שלהם Crazy In Love, עשה כבוד לצלילי הפאנק והסול של שנות ה-70 והפך ללהיט אפילו עוד יותר גדול. כמה גדול? הוא היה השיר היחיד שהגיע לראש המצעד האמריקני והבריטי באותה השנה, ועד היום הוא נחשב לאחד מהשירים הגדולים ביותר של צמד האמנים - ביחד ולחוד. עם הפתיחה האייקונית שאפשר לזהות מיד בשנייה הראשונה, הקצב שמפעיל ישירות את האגן, המילים הלוהטות והביצוע האנרגטי - לא פלא שמגזין "הרולינג סטון" בחר בו לשיר הטוב ביותר של העשור הקודם. וחוץ מזה, אם הקרטרים הצליחו להציל את יחסיהם כנגד כל הסיכויים - שווה לתת להם צ'אנס להציל לכם את החיים.
אבבא - Dancing Queen
עם כל הכבוד לאביצ'י, רוקסט, אייס אוף בייס, רובין, הקרדיגנס ועוד רבים וטובים, אבבא הייתה ועודנה התוצר המוצלח ביותר, בלי תחרות בכלל, שיצא ממעצמת המוזיקה (והמדפים) שבדיה. אבבא, התגלמות המושג מהפכה של שמחה, הייתה יותר מלהקת פופ מצליחה - היא הייתה מכונה משומנת שייצרה להיטים בכמות מסחררת בפרק זמן קצר - והגיעה אפילו לזכייה היסטורית באירוויזיון. Dancing Queen, אחד השירים הכי מוכרים ביותר של ההרכב, מזקק לתוכו את כל מה שהפך את אבבא למה שהיא - הוא מתוק, מרגש ומחויך, ובמקביל שומר על פאסון איכותי. כבר מהפתיחה, עם כניסת הפסנתר החלקה והעל-זמנית ועד לסיום עם הפזמון שלא נגמר על מלכת הריקודים - Dancing Queen הוא פשוט שיר פופ מושלם, גם היום.
פינק פלויד - Another Brick In The Wall, Part Two
The Wall, אופרת הרוק השאפתנית של פינק פלויד מ-1979, שבהמשך גם עובדה לסרט, נחשבת עד היום לאחת היצירות הגדולות בהיסטוריה של הרוק. במשך למעלה מ-80 דקות רוג'ר ווטרס נכנס לדמותו של פינק, ומנהל חשבון נפש נוקב עם דמויות מבוגרות מילדותיו ונעוריו - שמסמלות שמרנות, קונפורמיזם, פחד ואדישות. בין אם אלו הוריו, מוריו, פוליטיקאים, אנשי צבא או סתם השכנים. בעולם האולטרה-צרכני ומלא הבורות של The Wall, כל המבוגרים לוקחים חלק ביצירת עולם נטול תקווה וסקרנות, וכל הצעירים הם קורבנותיהם. Another Brick In The Wall, משיאיו של האלבום, מותח ביקורת נוקבת על מערכת החינוך הבריטית, ובאחד הדימויים הזכורים ביותר מהסרט- באנימציה, למרבה המזל - מורה מעונב דוחף ילדים חסרי ישע אל תוך מטחנת בשר. המשל די ברור. אבל אל לנו לשקוע בדיכאון - המסר הזה, ב-100 BPM, יכול להפיח חיים בלב מבולבל.
ג'סטין ביבר - Sorry
באמצע העשור החולף, ג'סטין ביבר כבר נחשב למוזיקאי פורץ דרך בפופ העולמי. התנועות החלקלקות, השירה החלקלקה אף מהן, הגוף המקועקע והחוש האופנתי המפותח הפכו אותו תוך זמן קצר לאחד האנשים המפורסמים ביותר בעולם. אבל כמו במקרה של צעירים רבים, שהגיעו לשיא תהילתם עוד לפני שיצאו בשלום מצידו השני של גיל ההתבגרות, הבחור הקנדי בן ה-20 ומשהו עשה כמה טעויות שעלו לו במבוכה רבה. הוא נהג במכוניתו באופן מסכן חיים ונתפס, הטיל מימיו במקומות ציבוריים, צולם בשנתו על ידי נערת ליווי ברזילאית, ואפילו נחשד בהתעללות בקופים. אז הוא הבין שהוא חייב לעצור הכל - ופשוט לבקש סליחה (ואם להשיל מעלינו שכבה של תמימות - סביר להניח שקיבל עצה מכמה יח"צנים). כך או כך, הצעד הזה הוכיח את עצמו באופן מיידי, והשיר Sorry, בעל הסאונד הקייצי והקופצני, הפך ללהיט הכי חם של ג'סטין ביבר, ולאחד מהשירים הבולטים של העשור החולף. אם מאזינים היטב, אפשר לשמוע שם את ההתבגרות של ביבר בזמן האמת, ואת ניסיונו להתקדם לשלב אחר בחיים. דברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
סיימון וגרפונקל - Cecilia
ססיליה, את שוברת את לבי! רק מזל שהשיר הזה נכתב בקצב הנכון כדי לעזור בהחלמתו. אחד הלהיטים הגדולים של הצמד היהודי-אמריקני סיימון וגרפונקל, מהאלבום שלא מזמן חגג יובל, נולד מדפיקות אקראיות על כיסא פסנתר. כן, מתברר שגם זו דרך שבה עשויים להיוולד שירים. בשעת לילה מאוחרת בקיץ 1969, התיישבו פול וארט על יד ספסל הפסנתר בחדר החזרות שלהם, והחלו לנקוש עליו בעוצמה. בהתחלה, בלי קצב, בלי מילים ובלי לחן. עוד לא נשמע משק כנפי ההיסטוריה. אבל מאוחר יותר הם שבו לספסל, החליטו להקליט את תערובת החבטות והמכות הזו, לבזוק פנימה כמה צלילים של השלכת מקלות תיפוף על רצפת האולפן, ולזגג מלמעלה עם נגינת קסילופון נמרצת של סיימון. התוצאה היא שיר יוצא דופן, שמצליח להיות בו זמנית מוקפד, מדויק, כאוטי ותזזיתי. וזה בעצם בדיוק מה שקורה ללב שלנו בזמן סיפור אהבה, לא?
לינרד סקינרד - Sweet Home Alabama
אמריקנה במיטבה, הסאונד של הדרום - שיר הלל לארצות הברית. את כל אלה אפשר לומר על ההמנון הזה משנת 1974, פיסת תרבות שעד היום ניתן להחשיב לאחת מפסגות הפטריוטיות האמריקנית. חברי להקת לינרד סקינרד, שבכלל לא הגיעו מאלבמה אלא מפלורידה, רצו לכתוב שיר הערכה ומחווה למדינה בה שוכן אולפן ההקלטות מאסלס שואו סאונד, שם עבדו מוזיקאים כמו בוב דילן, רוד סטיוארט והרולינג סטונז, ועל הדרך גם להרים לאלבמה. השיר נולד כתגובת לשיר Alabama של המוזיקאי הקנדי ניל יאנג, שרומז באופן די ברור שתושבי המדינה הדרומית גזענים ותקועים בימי הקונפדרציה. לינרד סקינרד הרגישו חובה להגן על הרדנקים באשר הם, ועקצו את יאנג עם השורה "I hope Neil Young will remember A southern man don't need him around anyhow". בניגוד למה שעלול לקרות כשמדובר בתגרה מוזיקלית, ה"סכסוך" התנהל ברוח טובה ויאנג הגיב בהומור. למעשה, הוא אפילו ביצע גרסת כיסוי לשיר הזה בטקס זיכרון שנערך לזכר שלושת חברי ההרכב, שהלכו לעולמם בהתרסקות מטוס בשנת 1977, שלושה ימים לאחר צאת אלבומם החמישי. אלוהים יברך את אמריקה.
סינדי לאופר, Girls Just Wanna Have Fun
כסינגל ראשון, נדמה שאין נקודת פתיחה טובה יותר משיר כמו Girls Just Wanna Have Fun. הסיפתח שכל מוזיקאי חולם עליו. לאופר, שהציגה את השיר לעולם בשנת 1983, הספיקה להכיר את עולם המוזיקה מקרוב עוד לפני כן, כחלק מההרכב Blue Angel, אבל זה השיר שאיתו עמדה לראשונה לבד על במה - ושעשה אותה לאחת הכוכבות הגדולות של האייטיז. המנון הרדיו "בנות רוצות לכייף" אומץ במהרה על ידי הפרשניות הפמיניסטיות, והצליח לבטא אמירה חשובה: שוויון לא בא לידי ביטוי רק בחלוקה הוגנת במטלות הבית ובשכר - אלא נובע קודם כל מההכרה שכמו גברים, גם נשים רוצות בסך הכל ליהנות מהחיים. נכון לצאתו, זה נשמע אפילו מהפכני. הערה: שיר זה נכתב בלשון נקבה, אבל מתאים להחייאת כל המינים.
אדל - Rumor Has It
אדל נתפסת כמוזיקאית שקטה, נוגה ולעיתים אף קודרת. אולי ככה זה כשאת נאלצת לסחוב על גבך את הסול, כנציגה של ז'אנר שלם, מהאחרונות בדורך. אבל ב-Rumor Has It הזמרת בת ה-21 הציגה צד נוסף, שונה מעט, ובשל לחלוטין, באישיותה המוזיקלית. מהפתיחה העוצמתית עם חבטות התופים המהדהדות ועד הסיום עם הפסנתר הבלתי מתנצל, אפשר להרגיש מיד שהפעם אדל מעוניינת לתת לנו שואו אחר. את השיר, שיצא בשנת 2011, היא כתבה אחרי שהותקפה, לעיתים גם על ידי חברים קרובים, במבול של שאלות על חייה האישיים והרומנטיים, וכמעט טבעה בים השמועות שנקשרו בשמה. יש אנשים שמשלמים הון לפסיכולוג, ויש מי שפשוט כותבים שיר בתגובה, ומעניקים לעולם להיט קליט. אגב, אולי היום השיר הזה רלוונטי יותר מתמיד, כשלאחר שנים של ריחוק מסוים מאור הזרקורים, אדל שבה לכותרות באתרי הרכילויות.
מרווין גיי - What's Going On
בשנת 1971 מרווין גיי בהה בעיתונים, בשידורי הטלוויזיה ובהפגנות ברחובות - ונחשף לאירוע שפשוט לא הצליח להבין - מלחמת וייטנאם. מי נלחם במי בעצם, ולמה? מי הם בעלי האינטרסים? האם הגיוני לשטוף דם בדם? הוא התיישב לכתוב, ויצא מהחדר עם אלבום קונספט, המספר את סיפורו של חייל שחוזר מהמזרח לארצות הברית בתום המלחמה המזוויעה. אבל גם על אדמת מולדתו, כשהוא מביט ימינה ושמאלה, הוא רואה עדיין מראות של סבל ושנאה. באלבום גיי נוגע אחת אחרי השנייה בנקודות הכי נפיצות של החברה האמריקנית - היחס לעוני, למחלות נפש, לשימוש בסמים - ואפילו אקולוגיה. זהו בעצם תיעוד נדיר למדי - חברת התקליטים המפורסמת "מוטאון", שהוציאה את האלבום, נמנעה לרוב מהפצת יצירות בסגנון הזה - של תחלואות החברה האמריקנית בחצי השני של המאה הקודמת. שיר הנושא של האלבום, What's Going On, נכתב מנקודת מבטו של אחיו של גיי - חייל משוחרר בעצמו - וחושף את הקשר האישי של הזמר לקרבות המדממים. מתברר שלאורך תקופה ארוכה, שני האחרים היו מתכתבים, ומחליפים מחשבות על הזוועות. בסופו של דבר, המסר של האלבום הזה, הוא המסר הגדול של הסבנטיז: עשו אהבה, לא מלחמה.
