מה כבר יכול לקרות על הבמה ב-20 דקות? מתברר שעולם ומלואו. אם אתם רוצים לבחון את הקביעה הזאת, צפו ב"עולם דיגיטלי בלאט", הצגה קצרה עם שם שלא מסגיר את הטוויסט. עצרתם פעם לחשוב כמה קשה לבצע שוד ברחוב בעידן הדיגיטלי? מזומן כבר בקושי רואים בשטח, האשראי חולק את תפקידו עם ביט ופייבוקס, ומי בכלל זוכר את הקוד. ותגידו, יצא לכם פעם לחשוב על שודד שפועל מאהבה? כזה שמרוקן כיסים למען האחת?
"עולם דיגיטלי בלאט", הצגה קצרה מאת דורון רכליס ובבימוי שלומי אדרי, נוגעת בתוצרי הלוואי המשונים שמוליד העולם הדיגיטלי. תמונת שוד שמסתבכת הופכת לשיעור מזורז בעולם האהבה בעידן האינטרנט: השודד שמאוהב במוקדנית של "לאומי", הנשדד שפורק את התוקף מנשקו והאהובה שלבסוף מציבה את הגבולות. גם זה האוחז בנשק, וגם זאת על הצד השני של הקו רוצים את אותו דבר. אז איך ולמה זה נהיה כל כך קשה? תוך פחות מחצי שעה, השחקנים אביעד בנטוב, אלון לוי ומאיה בכובסקי מצליחים לשעשע, לגעת, וגם לומר משהו אמיתי, חוצה מסכים ודורות.
ההצגה תעלה מחר (יום ד', 30.12) במסגרת פסטיבל "תיאטרון קצר" של צוותא, שהחל אתמול ויסתיים מחר. הפסטיבל, שמתקיים השנה בפעם ה-22, בניהולם האמנותי של ארז דריגס וגור קורן, כולל השנה שש הצגות באורך 20 דקות, כחלק מאירועי "בינג' 2020". השנה שהפכה את העולם לאוסף משבצות קטנות עם פרצופים מסתכמת באופן מקוון, אבל כשתיאטרון טוב הוא מצליח לייצר קסם גם ככה. ובמקרה של שש הצגות הפסטיבל, הרעיונות יפים וכך גם רוב הביצועים.
גם בהצגה "שלומציון המלכה 23", מאת יובל לוי ובבימויו של יובל קורן האהבה מעסיקה את הבריות, והיופי גובר על הפלטפורמה המשונה. ראוי לציון המבט של אבי פניני, נהג המונית ששכל זה עתה את אשתו, ובתחנת המוניות מפצירים בו שייקח חופש. זהו מבט של תיאטרון גדול, ולא משנה אם הוא ארוך או קצר. יפתח קמינר ויוסי ירום מפיחים חיים בתחנת המוניות, שהיא גם המספר, הבמאי, קולות הרקע, הרחש והלב. אהובתו המנוחה של הנהג, לפתע מציצה אליו מפניה של נוסעת צעירה, תמר אלקן המרגשת-תמיד. לדמוע מול המחשב זאת חוויה מוזרה, ולכן מומלץ לראות את ההצגה על מסך כמה שיותר גדול: לדמוע בקונטקסט מכבד. מי ידע שנסיעה לנתב"ג יכולה להיות יפה כל כך? "שלומציון המלכה 23" תעלה הערב, וכדאי להקדיש לה 23 דקות (כמעט) ולהמריא יחד איתה.
אם תרצו להמשיך בכיוון האוהב, מחר (רביעי) תוכלו לשעשע את לבבכם עם "ביום בו השרב הגיע", הצגת יחיד מאת שיר אברמוב ובבימוי ניר שטראוס. אברמוב, שתופסת את הבמה היטב, מגלמת שחקנית שמקבלת הודעה ממייקל ג'ורדן. ושוב, המרחב הווירטואלי משתלט על מה שקורה, ומייצר מציאות של במה בתוך במה ועכשיו בתוך עכשיו. אם עדיין לא עייפתם מקריצות ארס-פואטיות על המתרחש, תיהנו במיוחד.
פנטזיות על בידוד
בנוסף לשלוש ההצגות האלה, יעלו גם "אין כמו אמא" – מחזמר מאת גלי אשכנזי לוין ובבימוי של עידו קולטון, המגולל את סיפורה של טבחית שפוטרה ונשארה בבית עם הילד במהלך תקופת הקורונה, ומקבלת הצעת עבודה מפתיעה; "שיחה עם המנהל" מאת אפרת ארנון ובבימויה – על אישה שפוגשת את אהוב נעוריה כשבאה לשיחה אצל מנהל בית הספר של בנה; ו"הויתור" – מאת נעם פלג ובבימוי אלה ניקוליבסקי, על אב שנאלץ להיפרד מהבחור המאוהב שעמו העבירה את הלילה בתו המתבגרת. במסגרת הבינג' יערכו גם מגוון אירועים ספרותיים, פסטיבל הגיטרה הבינלאומי ופרויקט "כלימשלובים". הקישורים לצפייה יעלו באתר "צוותא" וכן בעמוד הפייסבוק של צוותא בכל יום בשעה 17:30. כל התכנים יהיו זמינים לצפייה חופשית לאחר שידור הבכורה לתקופה של שבוע נוסף.
כמו שמזכיר לנו "ביום בו השרב הגיע", מאחורי כל הצגה מקוונת עומדים שחקנים עם געגועים לבמה, וכנראה גם תהיות על למה עוד לא מצאו את הדרך לפתוח את התיאטראות. כל אחת מההצגות נפתחת בקליפ קצר שמספר על "מאחורי הקלעים" של המעבר מבמה, לבמה מצולמת: על הקלות (והמורכבות) שמכניסה "עריכה" לעולם שעד לפני שנה נשא בגאון את הסיסמה "ההצגה חייבת להימשך", על תפקיד הבמאי בזום, על קאסט שנשלח לבידוד וחוזר מבידוד או מפנטז על בידוד, וגם על רגשי הנחיתות של עולם התיאטרון, כשהוא ניצב לצד הקולנוע המצולם-מלכתחילה.
אם ככה, איך מבדילים את היצירות האלה מקליפ ארוך במיוחד? הפסטיבל כבר עשה את שלו: הציב במה, צילם אותה, העביר את הקישור והכל גם בחינם. עכשיו תורנו לייצר לעצמנו חוויה. המלצה: עשו את זה כמו שצריך. עם מסך גדול ומשהו לשתות או לאכול. בינג', אבל בקלאס. מתנת פתיחה לסגר השלישי.
