הנה תרגיל מעניין שישעשע אתכם במהלך הצפייה ב"נייעס", סדרת הדוקו החדשה של כאן, שסוקרת את התקשורת החרדית. בכל פעם שאחד מהמרואיינים או המרואיינות, שהם אנשי תקשורת חרדים, יגיד משהו שיחרפן אתכם (בהנחה שאתם צופים חילונים), דמיינו את אותו משפט נאמר על ידי איש תקשורת חילוני. בחלק לא קטן מהמקרים יתברר לכם, אם להיות כנים, שהמרחק לא כזה גדול כמו שהיינו רוצים לחשוב. ההבדל היחיד הוא שבכלי התקשורת החרדים שמים הכל על השולחן, בעוד שבעולם החילוני רק בשנים האחרונות מתחילים להיחשף גלגלי השיניים שמניעים את העיתונות. אבל אנשי התקשורת, מסתבר, דומים בכל מקום, גם אם הם חיים ביקומים מקבילים שכמעט ולא נפגשים.
משפטים מעצבנים לא חסרים, כמובן. החל ממעמד האשה וכלה בשליטה האבסולוטית של הרבנים, התקשורת החרדית לא שונה מהעולם שהיא פועלת בו. מה שפעם הסתכם בפשקווילים התרחב לפרינט, הרדיו וירחם השם, אפילו לאינטרנט, ו"נייעס" ממפה במיומנות את כולם. המרואיינים שלה, חמישה גברים ושלוש נשים שחיים את המדיה הזו, לא חשים צורך לייפות אותה.
כל אחד מהם מצליח בתורו לאתגר את כל אבני היסוד שהורגלנו לחבר אוטומטית לעיתונות. אם זו חירות מחשבתית (שרי רוט, כתבת פוליטית באתר "חרדים 10", הצהירה שתצביע למפלגה שיורה לה הרב שלה גם אם יעמוד בראשה חתול), אתיקה (כמעט כל המרואיינים מצהירים שאין מקום לאתיקה בתקשורת החרדית) או אובייקטיביות (או כמו שהגדיר את זה אברהם דב-גרינבוים, עורך העיתון "הדרך" שתומך בש"ס, "אנחנו אובייקטיביים אבל לצד שלנו"). אם כי, כשתחשבו על זה לעומק, גם לעיתונות החילונית לא חסרה אג'נדה פוליטית, וגם לקהל היעד שלה ישנן העדפות שמטות את התוכן שהיא תספק להם, ברמה כזאת או אחרת.
המרואיינים של צביקה בינדר (הבמאי) ואיילת אפרתי (המפיקה) לא מתכחשים לעובדה שתפקידה של התקשורת החרדית הוא להפריד בין הקהל שלה לעולם החיצוני ולהשאיר אותו בין ארבעת הקירות של הבועה החרדית. כמו בפרויקטים הקודמים שלהם ("הטוקבקיסטים", למשל) בינדר ואפרתי מצליחים לשוות נופך קומי לנושא עמוק מבלי לרדד אותו, ושומרים על הטון הזה גם ברגעים מטרידים יותר. הם מצליחים להביע עמדה מבלי לתחוב אותה ללועו של הצופה ועדיין להביא תמונה מורכבת ואנושית של מושאי התיעוד שלהם. בים סדרות הדרמה על העולם החרדי נחמד לקבל מבט מרענן ומציאותי לדבר עצמו.
