יומיים לאחר רצח פעיל "שלום עכשיו", אמיל גרינצווייג, בהפגנת התנועה בירושלים בפברואר 1983, נורית גלרון נכנסה לאולפן ההקלטות ושרה את מילותיו של חיים חפר בשיר לזכרו: "אמיל, כל יום הורגת ידו של אח, אגרוף שנאה". 37 שנים חלפו מאז, אך בסוף השבוע האחרון גלרון קיבלה תזכורת כואבת לאירוע המטלטל עם עלייתו מחדש לכותרות של יונה אברושמי, רוצחו של גרינצווייג. "זה מבהיל וזה קשה", אומרת גלרון בריאיון לרגל אלבומה החדש.
את חוששת שדבר כזה יכול לקרות היום שוב?
"זה בהחלט מפחיד אותי. בסך הכול אני מברכת על ההפגנות. אני חושבת שמה שמשמח עוד יותר זה שאלו הפגנות של צעירים שלוקחים על עצמם את התיקון הגדול שמתבקש, כי החברה הישראלית מדממת. אם היא חפצה חיים - אז צריך לתקן אותה. בהפגנות יש מכל קצוות הקשת החברתית - יש ימין, יש שמאל, יש קבוצות שלמות של צעירים שאיבדו את הפרנסה שלהם, יש עצמאים שאיבדו את מפעל חייהם - כולם נלחמים שם על העתיד שלהם. הרוב הגדול זה הרוב שרוצה פה תיקון".
יצא לך ללכת להפגנות?
"אני לא הולכת למקומות הומי אדם כי אני כבר בגיל שאני צריכה מאוד להיזהר, אבל ליבי עם המפגינים. עם כולם - עם האמנים, עם העומדים מאחורי האמנים, עם המובטלים שחצי שנה כבר לא מפרנסים משפחות, ואני מתוסכלת כמו כולם. יש כאן שיקולים לא הגיוניים, אין פה הסברים להגבלות. יש אי בהירות, יש בלבול, ובעיקר - יש אי אמון במנהלים של המשבר הזה. זו מין תחושה של שלומיאליות, ששום דבר לא מנוהל פה בהיגיון. אני לא יכולה שלא להיעלב מהזלזול בתרבות שהיא האוויר לנשימה שלנו. היא מזור, היא חמלה, היא תקווה".
הפעם האחרונה שגלרון עלתה על במה הייתה בחודש מרץ, ההופעות שתוכננו להמשך בוטלו. על אף שיש אמנים שכבר מופיעים בבתים פרטיים או במקומות לא שגרתיים כמו בריכות ומסעדות, גלרון חוששת לצאת, "באולמות עוד אפשר לבדוק חום לקהל ויש את התו הסגול, בבתים הפרטיים אתה לא יודע לאן אתה נכנס ואת מי אתה פוגש, אז אני מרגישה קצת פחות מוגנת".
אבל לקורונה היו גם צדדים חיוביים מבחינתה, בחודשים הארוכים ששהתה בבית, היא האיצה את עבודתה על אלבום חדש ובו גרסאות כיסוי אקוסטיות לשירים שהיא אוהבת משני העשורים האחרונים. "הקורונה איכשהו הגבירה אצלנו את הקצב, יש פחד שאנחנו נשתעמם ופחד מהמחר - אז חשבנו שזה מפלט טוב. בתקופה כזאת זה מאוד מנחם לשיר שירים שאני אוהבת".
"הרעיון התחיל מזה שאני אוהבת לשמוע ביוטיוב פלייליסטים של ביצועים אקוסטיים, יש המון כאלה והם נורא יפים", היא מספרת ומוסיפה כי ההשראה הגיעה מאלבום הקאברים המהולל של ג'וני קאש American Recordings. גלרון פנתה למוזיקאי עומרי אגמון (שגם מנגן ושר), שעימו עבדה בעבר והשניים החלו ללקט שירים לאלבום. "ממש נשאבנו לתוך סחרחורת של שירים ישראלים יפים". השיר הראשון מתוך האלבום, שיוצא היום (ג') הוא הקאבר ל"יפה כלבנה" של אביתר בנאי ובקנה יש שירים נוספים של יוצרים ישראלים.
"כל הגישה שלנו לאלבום הזה זה שירים יפים. אין מה לעשות, גם אם הם נכתבו לפני יום או לפני 15 או 20 שנה - כשיש לך שיר יפה והוא מדבר אליך ואתה נורא רוצה להגיד אותו, אז זה לא משנה מתי הוא נכתב". אין זו הפעם הראשונה שגלרון מחדשת שירים של אחרים. לצד יצירתה המקורית והענפה לעיתים החידוש שלה זכה להצלחה גדולה לא פחותה מזו של המקור, כמו במקרה של "אין מדינה לאהבה" של צביקה פיק.
הזמנים המשונים הללו גם אילצו את גלרון לעבוד בדרכים יצירתיות וחדשניות עבורה. "היה סגר, אז היינו צריכים להקליט אצלי או אצל עומרי. לפעמים הוא היה שולח לי פלייבק ואני הייתי שרה פה בבית, ובתקופה הזו נהייתי קצת טכנולוגית", היא צוחקת, "פתאום התחלתי להקליט במחשב, הייתי שולחת לו קובץ שירה והוא היה מתקן. זה סוג חדש של עבודה, זו הייתה ממש חוויה".
