נילי עוז, אלמנתו של חתן פרס ישראל לספרות עמוס עוז, מתייחסת הבוקר (א') לטענות בתה גליה עוז כי גדלה בבית אלים. בספרה, "דבר שמתחפש לאהבה", מספרת הבת כי סבלה מ"שגרה של אלימות סדיסטית" וכי אביה, הסופר המפורסם, אף הכה את אימה אל מול עיניה.
"למרות הכאב הנורא שזה מסב לי, אני בוחרת לא להגיב ציבורית על דברי בתי גליה, אלא רק בעניין שנוגע לי באופן הישיר ביותר: מעולם לא הייתי אישה מוכה. עמוס מעולם לא היה בעל מכה", מסרה נילי עוז הבוקר לכלי התקשורת. "חיינו יחד כמעט 60 שנה באהבה גדולה, וניסינו בכל יכולתנו לתת אהבה לכל ילדינו ונכדינו".
באחד מעמודי הספר מתארת גליה עוז ריב שפרץ לכאורה בין הוריה בביתם שבערד. לדבריה, היא הייתה אז בשירות הצבאי או לאחר השחרור. "אמא שלי עמדה מול אבא שלי והטיחה בו שהוא משוגע שמתעקש לשלוט בכולם. הוא התבשל במשך דקה בערך, ואז התנפל עליה", היא כותבת. "עמדתי במרחק של שלושה מטרים מהם וראיתי איך הראש שלה מתעופף לאחור, ובמשך שנייה או שתיים סירבתי לראות את מה שראיתי, או שלא הבנתי מה אני רואה, הכוריאוגרפיה נראתה לי משונה, מנותקת, כף היד של אבא שלי כאילו לא הייתה מחוברת לכלום, אז מאיפה באו התנופה והכוח, סטירה אחרי סטירה, אבל זה היה גרוע יותר מסטירות, הוא השתמש ביד ימין וביד שמאל כאילו עמד בזירה, מול שק אגרוף, ופתאום הבהב ונדלק משהו בתודעה כאילו החשמל חזר אחרי הפסקה ארוכה, והבנתי שזאת לא הפעם הראשונה, שכבר ראיתי את אמא שלי חוטפת".
כמה שעות לאחר שחשפה בשבוע שעבר את הדברים, במסגרת ההודעה על צאת ספרה החדש, נמסרה תגובת יתר המשפחה. "אנחנו, נילי, פניה ודניאל, הכרנו אבא אחר. אבא חם, לבבי, קשוב, שאהב את משפחתו אהבת נפש מלאה דאגה, מסירות והקרבה. מרבית ההאשמות שגליה מטיחה בו כעת סותרות לחלוטין את הזיכרון העז שנטבע בנו לאורך כל חיינו".
לפי אחיה, אחותה ואימה של גליה עוז, היא "החליטה לנתק כל מגע איתנו לפני כשבע שנים. הטענות שהשמיעה אז כלפי כולנו תפסו אותנו בהפתעה. אף על פי שלא זיהה את עצמו בהאשמותיה, אבא ניסה וקיווה ממש עד יומו האחרון לדבר איתה ולהבין אותה, גם על הדברים שנראו לו ולנו מנוגדים למציאות. כאבה של גליה כנראה אמיתי ושובר לב, אבל אנחנו זוכרים אחרת. אחרת לגמרי"
