"מי רצח את לורה פאלמר?" הייתה ה-שאלה שטרדה את שלוותנו בראשית שנות ה-90. 30 שנה אחרי בדיוק, הכוכב ההוליוודי קייל מקלכלן - לנצח הסוכן קופר, גיבור הסדרה הפולחנית "טווין פיקס" שחקר את רציחתה של פאלמר - יושב במשכנו בלוס אנג'לס ומתרפק על תפקידו המפורסם ביותר, ועל הסדרה המהפכנית והסוריאליסטית שטלטלה את עולם הטלוויזיה. "אני זוכר במיוחד לטובה את צילומי הפיילוט, שנערכו קרוב לעיר הולדתי במדינת וושינגטון", נזכר מקלכלן. "זה היה מרגש לחזור הביתה, ולעשות פרויקט מרתק כל כך בסביבה שהכרתי היטב. זאת הייתה הנאה יצירתית לעשות משהו שונה וחדשני.
"דיוויד לינץ' (יוצר "טווין פיקס", א"ק) לא חשש ולא פחד לאפשר לשחקנים לבצע ניסויים ולחפש דברים חדשים תוך כדי עבודה. חלק נכבד מהדמות של הסוכן קופר היה כבר בתסריט, ובעיקר הוספתי לה קלילות וגרמתי לה להראות אמינה. כשהתחלנו לצלם, לא דמיינו ש'טווין פיקס' תהפוך לכזאת תופעה. הדרך בה הסדרה מסופרת הייתה חדשנית ואחראית להצלחה שלה. זה שינה את פני הטלוויזיה. גם הדמויות האקסצנטריות של הסדרה תרמו לפולחן".
מה חשבת על הקאמבק של "טווין פיקס", בו השתתפת לפני שלוש שנים?
"אני עדיין מעריץ את דיוויד על החזון ועל תהליך היצירה שלו. הוא תמיד מחפש אחר הדרך הנכונה. אין בו ספקות. אגב, דיוויד הוא אדם מלא אהבה ואמפתיה ואכפתיות לסובבים. הוא נתן לי הזדמנויות ולא הפסיק לאהוב אותי. ממני הוא למד סבלנות".
שיתוף הפעולה של מקלכלן עם לינץ', המכונה "הצאר של הביזאר", כבר הפך לאגדה - לפני "טווין פיקס" (1990), השניים עשו את הסרטים "חולית" (1984) ו"קטיפה כחולה" (1986). הם הכירו ב-1983, כשהשחקן היה אחרי לימודים באוניברסיטת וושינגטון ועבד בתיאטרון. "יום אחד הגעתי לדירה הקטנה שלי בסיאטל ומצאתי במזכירה הטלפונית הודעה ממלהקת, שביקשה שאתייצב לאודישנים ל'חולית' - סרט שדיוויד עמד לביים על פי ספר מדע הבדיוני של פרנק הרברט. הייתי בטוח שזאת מתיחה".
אחרי שהתעשת, מקלכלן הבין שמדובר בהצעה אמיתית. "נפגשתי עם דיוויד והייתה לנו שיחה טובה. גילינו שבאנו מאותו אזור במדינת וושינגטון, ואז הוא זימן אותי לאודישן. 'חולית' היה ספר שהכרתי מאז גיל 15 וקראתי אותו מספר פעמים, כך שהבאתי את הידע הזה לאודישן וזה מאוד עזר לי. בסוף דיוויד ליהק אותי לסרט, וצילמנו במקסיקו במשך שבעה חודשים. בשבילי זה היה כמו לטוס לפלנטה אחרת. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לפני מצלמה וכבר אני עושה תפקיד ראשי, אבל דיוויד בטח בי וחשב שאני מסוגל לעשות את התפקיד. למזלי הוא יוצר אווירה מאוד נעימה בצילומים".
במהלך השנה הקרובה עומד להגיע למסכים עיבוד חדש ל"חולית", עליו חתום דני וילנב. איך אתה מרגיש ביחס אליו?
"אני מאוד נרגש ומחכה לראות אותו. ראיתי כבר את הטריילר והיו שם סצנות שהזכירו לי מאוד סצנות שאנחנו עשינו בזמנו. זה עורר בי הרבה זכרונות והחזיר אותי לאחור. לא ציפיתי שארגיש ככה, זה הפתיע אותי. כמובן שהאפקטים המיוחדים המשוכללים שקיימים היום הופכים את היצורים הדמיוניים למאוד מרשימים. אני גם בטוח שטימות'י שאלמה, שמופיע בתפקיד הראשי, עושה עבודה נהדרת. יש לו את הרגישות הנדרשת".
שיתוף הפעולה המתמשך בין מקלכלן ולינץ' גרם למבקרים לקבוע שהשחקן הוא בעצם האלטר אגו של היוצר. "אני מניח ששנינו דומים. יש לנו חוש הומור דומה ואנחנו צוחקים מאותם דברים. אני למשל צוחק מקומדיות בלתי צפויות, כמו הסרטים של 'מונטי פייטון'. אני לא חושב שדיוויד הוא איש מאוד מוזר ומשונה, יש לו פשוט כל מיני תשוקות קטנות מסוימות. הוא רואה את העולם בתור אמן. דיוויד הוא כידוע גם צייר ומוזיקאי, אז הוא מפרש את העולם דרך עיניים של צייר".
שמעתי שנהגת להראות להורים שלך את התסריטים של הפרויקטים בהם עמדת להופיע. איך הם הגיבו לתסריט של "קטיפה כחולה", שבו יש לך סצנה ארוטית ואלימה כאחד עם איזבלה רוסליני?
"אבא קרא את התסריט וזה עבר בסדר, אבל אמא התמודדה אז עם סרטן השחלות, ממנו היא מתה ב-1986, והייתי לחוץ מהתגובה שלה. לא רציתי לפגוע בה ולהרגיז אותה. היא הייתה קצת מעוצבנת ונסערת, וניסיתי להסביר לה איך זה עומד להיות מצולם ושאפשר לבטוח ולסמוך על דיוויד".
אגב סקס, אי אפשר לא להזכיר את הסרט "נערות שעשועים" השערורייתי של פול ורהובן, שנקטל ונכשל, אבל עם השנים הפך לפולחן.
"בקריירה שלי יש סרטים שאני גאה בהם וכאלה שלא - ואני לא מתבייש ב'נערות שעשועים'. מאוד התרשמתי מפול ויש לי כבוד אליו כאל במאי. זה סרט מאוד מוגזם ושנוי במחלוקת ועשיתי בו משהו אדג'י, שלא עשיתי אף פעם. בצילומים לא קלטתי שהוא כזה' ואז בהקרנה הראשונה אמרתי: 'הו, אלוהים. לא לזה ציפיתי'".
"אני חושב שכל אחד שהיה נכנס לנעליים של טראמפ היה יכול להציל את המצב"
מקלכלן בן ה-61 אומנם מקושר אוטומטית ל"טווין פיקס", אבל במרוצת השנים הוא הפך מזוהה עם שתי סדרות מצליחות נוספות - "סקס והעיר הגדולה", שם גילם את ד"ר טריי מקדוגל, שנישא לשרלוט אבל העדיף בסוף את אמו השתלטנית ("הדמויות בסדרה היו מרתקות והיוצרים תמיד דאגו שיקרו להן תפניות בלתי צפויות"), והשנייה היא כמובן "עקרות בית נואשות", שבה גילם את אורסון הודג', בעלה המטורלל של ברי ואן דה קאמפ ("שנינו טיפוסים די לחוצים שחולקים התעניינות בגולף, אבל אורסון לבש יותר בגדים בצבעי פסטל ממה שאני נוהג ללבוש"). בימים אלה הוא עסוק בקידום הפרויקט החדש שלו, סדרת הטלוויזיה הנורווגית Atlantic Crossing, שהתחרתה לאחרונה בפסטיבל הסדרות של קאן ומשודרת ברשתות שונות ברחבי העולם (אך טרם הובאה לישראל).
8 צפייה בגלריה
"שנינו טיפוסים די לחוצים שחולקים התעניינות בגולף". מקלכלן בתפקיד אורסון ב"עקרות בית נואשות"
(צילום: ABC)
מקלכלן מגלם בה את הנשיא פרנקלין ד רוזוולט, שבמהלך ארבע קדנציות חילץ את ארצות הברית מהשפל הכלכלי הגדול והנהיג אותה במלחמת העולם השנייה. "לרוע המזל, ההנהגה שישבה בארבע השנים האחרונות בבית הלבן לא דמתה להנהגה שלו. רוזוולט היה דמות גדולה מהחיים - איש עם המון תשוקה בכל תחום. הוא העניק הרבה עידוד והשראה לאזרחים, למשל בשידורי הרדיו שלו. לנו אין כרגע נשיא שיודע איך להעניק השראה לאנשים או לתת להם תקווה".
Atlantic Crossing – טריילר
כדי להיכנס לתפקיד ולהידמות לרוזוולט, מקלכלן נדרש לתרגל שימוש בכיסא גלגלים (שכבר הכיר מתקופתו ב"עקרות בית נואשות") ולעטות חליפת שומן. "רוזוולט חווה מפלה קשה כשהוא חטף פוליו בגיל מבוגר. למדתי איך הוא התגבר על כך ואיך זה עיצב את דמותו".
זאת בוודאי הייתה הקלה להפטר בסוף הצילומים מחליפת השומן.
"אל תדאג, השומן עוד פה", צוחק מקלכלן בעודו טופח על הבטן שלו. "האמת, חיבבתי את חליפת השומן. היא הייתה כיפית, אני ממש מתגעגע אליה".
8 צפייה בגלריה
מתגעגע לחליפת השומן שלו. מקלכלן ב-Atlantic Crossing
(צילום: Julie Vrabelova/Beta Film)
בחודשים האחרונים מקלכלן היה מודאג במיוחד מאפשרות של ניצחון נוסף לדונלד טראמפ. "פחדתי שהממשל הנוכחי יזכה בארבע שנים נוספות", הוא מתוודה. "היו לי סיבות טובות לדאגה. הממשל של ברק אובמה, למשל, היה מלא תקווה וברובו חיובי. הוא נתן לנו להרגיש כאילו לקחנו צעד אחד קדימה והשארנו את הרע מאחור. ובשנים האחרונות הבנתי שלא כך הדבר, ושהמטוטלת התנודדה שוב לאחור. כשאני מסתכל אחורה על ארבע השנים בהן כיהן טראמפ, אני תוהה: איך זה אפשרי בכלל שהוא יזכה שוב? לצערי יש עדיין חלק גדול מאוכלוסיית ארצות הברית שתומך בממשל טראמפ - וזה החלק הכי מפחיד, להסתכל על עצמנו ולהגיד 'וואו, אוקיי. אנחנו לא ליברליים כמו שחלקנו חשבנו שאנחנו'". ובכל זאת, מקלכלן מנסה להיות אופטימי ומאמין שלג'ו ביידן יש סיכוי לשפר את מצבה של ארצות הברית. "אני חושב שכל אחד שהיה נכנס לנעליים של טראמפ היה יכול להציל את המצב".
"עשיתי שיחה עם לורה דרן כדי לוודא שהכול בסדר בינינו"
הדמויות שמקלכלן גילם ביצירתו של לינץ' וגם ב"סקס והעיר הגדולה" וב"עקרות בית נואשות" הבהירו כמה מופרעות, אפלה, מוזרות וטירוף מסתתרים מאחורי הפנים הנאות, המנומסות והחביבות של הג'נטלמן בעל הבלורית השחורה הנאה (שהאפירה בשנים האחרונות). מקלכלן מצידו מתעקש שהוא דווקא אדם די רגיל. "החיים שלי כעת מאוד רגועים ויציבים", הוא אומר.
בשלהי שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 החיים שלו היו פחות רגועים: השחקן כיכב במדורי הרכילות בגלל מספר רומנים, בין היתר עם לורה דרן, שעבדה איתו ב"קטיפה כחולה". "כשדיוויד בישר לי שלורה, ממנה כבר נפרדתי, מצטרפת ל'טווין פיקס', הרגשתי צורך לעשות איתה שיחה ולנקות ולהבהיר דברים ולוודא שהכול בסדר בינינו. מאז אנחנו חברים טובים ואני אוהב אותה מאוד".
אחרי דרן הוא פיתח יחסים עם לארה פלין בויל, חברתו ל"טווין פיקס", והקשר נמשך שנתיים וחצי. בהמשך, הצהובונים התעסקו בו לא מעט בזכות פרשיית האהבים הלוהטת עם דוגמנית העל לינדה אוונג'ליסטה. השניים נפגשו בצילומי פרסומת ב-1992 והקשר נמשך שש שנים. כיום הוא נשוי לדזירה גרובר, אחת המפיקות של התוכנית "פרויקט מסלול", ולהם בן אחד, קאלום לאון בן ה-12. "בזכות האבהות הפכתי לאיש יותר סבלני", הוא מתוודה, "וזה חיזק את השותפות שלי עם אשתי. הקשר בינינו הגיע לשלב חדש ועמוק יותר של אהבה".
איך עוברת עליכם תקופת הקורונה?
"מדובר בתקופה נוראית וכל העולם חווה כעת מציאות קשה. אין עכשיו הרבה עבודה בתעשיית הבידור. לפני הקורונה גרנו בעיקר בניו יורק, אבל מאחר ויש לי נכס גם בלוס אנג'לס החלטנו לעבור אליו, וזו הייתה ההחלטה הנכונה. אנחנו יכולים לשבת בתוך הבית אבל גם לבלות מחוצה לו, בחצר ובגינה או ברחובות הסמוכים.
"אני מתבדח עכשיו שהאנשים בלוס אנג'לס כבר היו בבידוד עוד לפני הקורונה, כי או שהם היו בבית או ברכב. מעבר לשינויים האחרים שנדרשנו להם - היעדר העבודה, למשל - הצלחנו להסתגל לא רע וחצי הכוס המלאה היא כמובן הזמן הנוסף בחיק המשפחה. הבן שלי לומד בזום כרגע. אני בדרך כלל עובד במטבח ועכשיו הוא יושב שם לצידי, ואני יכול לשמוע איך המורים מעבירים את החומר - ויש כאלה שיודעים לספר יותר טוב, וכאלה שפחות. העובדה שאנחנו יכולים כמשפחה להיות זה בחברת זה היא דבר נהדר, ואפילו עוד לא נמאס לנו".
