יום השואה חל השנה בצל מגפת הקורונה, ובשל כך, הישראלים ייאלצו לציין אותו ללא טקסים. אם תשאלו את הרב שי פירון, שר החינוך לשעבר, הוא יאמר שזוהי הזדמנות טובה לחשוב על מה הוא יום השואה עבורכם. מזה כשנה וחצי הוא עובד על "ההגדה של יום השואה", ספר בעריכתו המציע לכל מי שחפץ בכך לקיים טקס זיכרון אישי בביתו, יחד עם הקרובים לו.
בימים אלו אמורה הייתה להגיע לחנויות ההגדה המלאה, אך המגפה העולמית טרפה את הקלפים. פירון ואנשי "ידיעות ספרים" החליטו לא להשתהות, ודווקא בשל המצב להציע גרסה מקוצרת של ההגדה, הזמינה החל מהיום (ב') להורדה ללא תשלום. אתם מוזמנים לקבל אותה, הישר אל הנייד שלכם, בלחיצה כאן.
ההגדה מגישה לקוראים מקבץ של טקסטים מכוננים, עדויות של שורדים וניצולים, דברי הגות וסיפורת, קטעי זיכרונות ושאלות לעיון ולדיון משפחתי, ונוטלת השראה מטקסים יהודיים מסורתיים. כל קורא וקוראת מוזמנים לבחור את הטקסטים שמדברים אל לבם, ולהבליט את המסרים החשובים מבחינתם. את ההגדה מנהל מנחה ההתכנסות, ובמהלכה מדליקים שישה נרות, אשר כל אחד מהם מוקדש לדיון בנושא אחר, מ"גזענות" ועד "תקומה".
מבחינת שי פירון, העורך והיוזם של ההגדה, מדובר בעבודה ממושכת של כשנה וחצי, שהגיעה לשיאה בתקופה האחרונה. "כבר חודשיים אני לא רואה אור יום", הוא אומר בריאיון ל-ynet. הרעיון הראשוני נולד במוחו כבר לפני שנים. "הגעתי לשלוש מסקנות, שאני חושב שהן מאוד מעוגנות בהיסטוריה שלנו. הראשונה, זה שכל מה שאנחנו רוצים שיישמר צריך להגיע הביתה. מסורת לא שומרים בכיכר העיר. זה חייב להיות חלק מהבית, מהחיים המשפחתיים שלך". כראיות מוצקות לכך, הוא מביא את ראש השנה וליל הסדר.
המסקנה השנייה עשויה אולי להפתיע, כשהיא מגיעה מפי מה שהיה שר החינוך של מדינת ישראל בתחילת העשור. "אני חושב שבדור שלנו, קשה לנו עם הבנאליזציה - יש גבול עד כמה חבר'ה צעירים ישבו בספסלים מסודרים או בכיסאות פלסטיק, ושוב יעלו על הבמה אותם קטעים, בלי שהם יהיו מעורבים באופן אישי בתוך הטקס. אנחנו דור של אנשים שרוצים להיות יותר דיאלוגיים, יותר שותפים. אז כל עוד יש ניצולי שואה, הם ממלאים את החלק המרכזי של הערב, אבל ברגע שהם הולכים ונעלמים, השאלה של 'איך בונים את הטקסים' מקבלת משנה תוקף, מכיוון חדש לחלוטין".
המחשבה השלישית שלו מופנית אל עבר העתיד. "אני חושב שיש לנו חובה כלפי הדורות הבאים. אנחנו צריכים לעשות לסיפור ההישרדות קאנוניזציה. כלומר, שזה ייכנס למדף הספרים היהודי. זה כבר חלק מאיתנו, זה לא 'Nice to have'". בחזון שלו, "כמו שלאנשים יש בבית ספר תנ"ך או ספר תפילה, אז יש להם גם הגדה של יום השואה".
מלבד זה שצריך בראש ובראשונה לזכור את מה שקרה, יש מבחינתך מסר נוסף שאנחנו צריכים ללמוד מהשואה?
"השתדלתי לבחור קטעים שגורמים לנו לרצות להקים את 'ממלכת ההיפך'. אני חושב שההצדקה של מדינת ישראל היא לא רק אם היא מקלט לעם היהודי, אלא אם היא גם 'ממלכת ההיפך' למה שקרה שם (בשואה, י.פ). ביחס שלה לאחר, ביחס שלה לזולת, בהכלה של גוונים שונים של אנשים, בהעדר גזענות. צריך לעסוק באופן עמוק יותר בשאלה 'מה זה אומר לי? לאן זה לוקח אותי? איזה אדם אני רוצה להיות לכבוד זה?'".
כלומר, זו לא רק ההישרדות, זה גם מה שמגיע אחרי ששורדים.
"אני קורא לזה 'מזיכרון של הישרדות לזיכרון של תיקון ותקווה'".
4 צפייה בגלריה
הטקסים בחוץ אינם מספיקים. יום השואה בלוחמי הגטאות, 2019
(צילום: ניברן ברודקאסט, שמיר אלבז)
פירון, שעסק בחינוך עוד הרבה לפני היותו שר החינוך, מעביר את ימי ההסגר בכתיבה ובהוראה. הוא מתכנן שההגדה של יום השואה תהיה ראשיתה של טרילוגיה, שתכלול גם הגדות ליום הזיכרון וליום העצמאות - מה שהוא מכנה "עשרת ימי תקומה". כשהוא לא עובד על הטקסטים האלה, הוא מעביר שיעורים בזום (לא פחות משלושה ביום הריאיון עצמו), ומודה שזה לא תמיד פשוט - אחרי חצי שעה, כולם מאבדים את הקשב. גם הוא.
על אף שהקרון החתום של דן פגיס ושיריו של עמיחי נכנסו לטקסט, פירון ניסה להימנע ממחזור של אותם טקסטים מוכרים, שדורות על גבי דורות של ישראלים שיננו בטקסי החולצות הלבנות של בתי הספר. על כן, רוב הקטעים המופיעים ב"הגדה" שערך אינם מוכרים לציבור הישראלי הרחב. הוא מעיד כי בזמן העבודה קרא לפחות מאה ספרים הקשורים בשואה. וזה לא היה קל. "קודם כל, אני יכול לומר שבכיתי חודשיים. זה נורא קשה. לראות את האנשים, לקרוא את הסיפורים. לעצום עיניים ולהגיד, 'בואנה, זה סבא וסבתא'. אתה כאילו פוגש אותם, בלי שהם סיפרו לך את כל הפרטים".
"זה בידוד זה?"
פירון, שעזב את הממשלה כבר לפני כשש שנים, לאחר כהונה קצרה יחסית כשר מטעם מפלגת יש עתיד, עדיין חי ונושם "ציבוריות" מבוקר עד ערב. מטרה מרכזית מבחינתו היא החייאת המרכז הישראלי - והוא אף עומל לסירוגין על ניסוח מניפסט למרכז. כזה שיהיה בו מקום לכולם. גם בהגדה שלו ליום השואה ניכרת השאיפה הזו, ולדבריו הספר (שכאמור, יוצא עכשיו בגרסה מקוצרת וחינמית) מתאים לכל אחד. "אתה רוצים קטעים יותר חילוניים? יהיו לך. יותר דתיים? יהיו לך. אתה רוצה שואה במזרח? יש".
הייתה לך התלבטויות אם זה צריך להיות יותר חילוני או דתי?
"קודם כל, מבחינת האישיות שלי זה לא 'או או', לכן לא הייתה לי התלבטות. אבל למשל, שמתי בספר את 'אל מלא רחמים' ליד 'אל מלא רחמים' של יהודה עמיחי, וקדיש דתי ליד קדיש חילוני. אני נותן לכל אדם לבנות לעצמו את הטקס כמו שהוא צריך, אבל יש חוט מקשר".
יש קולות שאומרים שבכלל לא צריך לציין את יום השואה. מה דעתך על זה?
"זה בתנאי שאתה באמת חושב שזה מחזק את תודעת ההישרדות, ואז אתה אומר - כמה נמשיך לחיות בתודעה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ושכולם שונאים אותנו והעולם אנטישמי? אבל אני אומר דבר אחר: צריך לדבר גם על זכויות פליטים, ועל זכויות מוחלשים ועל היחס לבני הגיל השלישי וכבוד לזולת ועוד כהנה וכהנה, בדיוק הפוך". כלומר, כפי שמאשר פירון, זה לא רק Never Again לנו היהודים, אלא Never Again לעולם על כל יושביו.
ואתה לא חושש שבסוף, מתוך ניסיון להכיל את כולם - גם את זה שמסיק שצריך צבא חזק, וגם את זה שקורא "די לכיבוש" - לא יישאר שום מסר?
"תראה במסמך שחתמו עליו עד היום הכי הרבה ניצולי שואה, שזה 'מנשר ניצולי השואה', בחרו לסיים במילים 'לא נותר לנו אלא להגיד את דברי הלל הזקן - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. אני בעצם רוצה לקחת את מנשר ניצולי השואה ולהפוך אותו לתכנית עבודה. זה לא שי פירון so called יפה הנפש, אלה ניצולי השואה".
השילוב של יום השואה והקורונה מעניין. אולי זה יכול לתת לנו פרופורציות.
"רק עכשיו אני חושב על זה, שמי יעז אחרי יום השואה להגיד שהוא בבידוד? זה בידוד זה? על תבנית ביצים אנחנו מתחרפנים".
