זה היה באמת תרגיל יפה, הרבה מחיאות כפיים. ירדן ג'רבי הגניבה לעידו קוז'יקרו, הפרש הבודד באנטינג אנטינג, משהו דמוי פסלון חסינות כדי שיוכל להעמיד פנים שיש לו אחד - ולמנוע את ההדחה שלו במועצת השבט. חברי השבט שלו אכן יצאו מדעתם לזמן מה כשניסו להבין איך הם מצילים את עצמם מסיטואציה בה כל הכוח נתון בידיים של המועמד הטבעי להדחה. בסוף הם פיצלו קולות, סיכנו את ליטל והדיחו אותו במועצת השבט. עכשיו הוא מתמסר לג'וב המבטיח של שומר הבקתה, משרה לא תובענית במיוחד, למעט אולי השהות עם אילנה אביטל, שמגיעה עם אפשרות קידום חזרה למשחק במידה ויצליח בקרבות הבאים.
ההדחה שלפני האיחוד
(באדיבות רשת)
"לא האמנתי שהמהלך הזה יצליח", מודה קוז'יקרו בריאיון ל-ynet. "כל המהלך נועד לאפשר לי לשחק להם קצת בראש אבל ידעתי שאין לי יותר מידי ברירות. הם החליטו לקחת את הסיכון ומקסימום לאבד מישהו מהברית שלהם. ידעתי שהקופים רצים להם בראש, הסתכלתי על זה מהצד ומאוד נהניתי לראות אותם מתפתלים עם עצמם".
עיתוי ההדחה של קוז'י הוא אחד המרגיזים בפורמט - רגע לפני שבוע האיחוד שיתחיל מחר (ראשון, רשת). עד ההדחה הזו הוא הספיק לכרות ברית חזקה עם ג'רבי, עידן חביב וסמיון גרפמן, לפתח מערכת יחסית צ'ילבטית עם ליטל וישראל, להפוך לגולה עם גרפמן בשבט אנטינג אנטינג בערבוב השבטים ואז גם לאבד אותו, אבל קוז'י שצופה בפרקים לא מתרגש. "ידעתי מול מי שיחקתי", הוא מבהיר. "לא ציפיתי שבטסטות ישראל וליטל יבואו ויגידו שהם אוהבים אותי. מה שכן, האנשים הקרובים והחברים שלי, ויש לי המון, הם לוקחים את זה הרבה יותר כבד כי הם יודעים מי אני וקשה להם שמדברים עלי בצורה כזאת".
החברים שלך רואים בפרקים את קוז'י שהם מכירים?
"זה תלוי. החברה מעולם הכדורסל יודעים שאני בן אדם שבסיטואציות כאלה, בכדורסל, אני הרבה יותר אגרסיבי ממה שאני בסדרה. אבל ידעתי שאני מצלם תוכנית ושיש לי שני ילדים בבית שצופים בי, ו-50 ילדים שאני המנהל המקצועי שלהם בקרית מוצקין, ואלפי ילדים שמכירים אותי מערוץ הספורט, אז לא יכולתי להתנהג שם כמו ברברי. נעלתי את הקוז'י-פלצת עם עשרה מנעולים עמוק מאוד".
הדיאלוגים שלך עם ליטל תפסו חלק לא קטן מהפרקים. לפעמים זה היה נשמע כמו טראש-טוק בכדורסל.
"כשאת עושה טראש-טוק בכדורסל את עושה את זה מול אנשים שיש לך תקשורת איתם", הוא צוחק. "בואי נגיד שעם ליטל הבנתי מהר מאוד שאין על מה להתווכח. לא הרגשתי שיש לי עם מי לדבר, שהיא באמת רוצה להבין אותי או להבין מה קורה".
ובכל זאת היא הפעילה אותך עד שלב די מתקדם במשחק.
"זה לא מדויק. אם בהתחלה הגבתי לה כל הזמן, בשלבים האחרונים זה כבר היה אולי אחת ל-20. ממש לא כל פעם".
היה נראה שאחרי שהתחבקתם והשתלמתם זה ייפסק, אבל לא.
"הפיצוץ הגדול שהיה לי עם ליטל היה כשהיא החליטה לדבר על המשפחה שלי, שמבחינתי היא מחוץ לתחום. זאת הייתה חצייה של קו אדום והתגובה שלי הייתה מאוד ארסית ולא נעימה. כשראיתי שפגעתי בה בצורה קשה אז ניגשתי אליה, ליבי יצא אליה. גם אני חשבתי שאולי בעקבות האקט הזה היא תכבד את הסיטואציה בהמשך. לא חשבתי שלא נריב, אבל ראינו בפרקים ריבים של אלינה ואסי שהרימו את הקול אחד על השני אבל השיחה נשארה מאוד פרקטית ומכוונת למשחק, בלי לנבל את הפה. ועם ליטל זה היה פשוט בלתי אפשרי, כי כל דיבור איתה ירד מיד לרמה מאוד נמוכה שלא רציתי להגיע אליו בכלל".
עד כמה העימותים עם ליטל השפיעו על המשחק שלך?
"לא השפיעו בשום צורה. הייתי בברית חזקה בשבט קפרה, אולי הכי חזקה שאני זוכר ב'הישרדות', מכל הבחינות. ולהיות עם אנשים כמו עידן, ירדן וסמיון היה החלום שלי. אנחנו חברים בלב ובנפש עד רגע זה".
עשו לך חינה? כי בלי חינה זאת לא חברות אמיתית.
"מאוחר מדי לזה. ואפרופו חינה, דווקא עם ליטל היו לי כמה ימים של ירח דבש בתחילת המשחק עד שישראל הפך אותה נגדי".
ישראל הוא במובן מסוים ההיפך מליטל, הוא שחקן מתוחכם עם חושים חדים. למה נוצר ביניכם סכסוך?
"ישראל, בעיקר בשבוע וחצי הראשונים, הגיע בגישה של 'אני' ו'אני חזק' ו'אני אצלול' ו'אני משימתי' ו'אני עושה בשבילם הכל'. מה שלא היה נכון, כי הוא לא בנה את המחסה לבד אלא עם כולם, כולל אילנה שעלתה לו על העצבים. ואת צריכה להבין שישראל ניסה להדיח אותי בלי שהוא דיבר איתי מילה מתחילת המשחק, חוץ מ'בוקר טוב' או 'תעביר לי את המצ'טה'. הוא אפילו לא הסתכל לי בעיניים, ואחר כך הגיעו כל הדיבורים האלה שהוא מספר שאני מפחד ממנו. לא ראיתי בו איום מבחינה פיזית או כל בחינה אחרת, הוא פשוט עשה המון רעש".
בתחילת העונה לקחת אותו לשיחה ובשלב מסוים הנחת עליו יד והוא מיד הזיז אותה. זה הגיע ממקום שנועד לסמן לו "אני חזק אל תתעסק איתי"?
"ממש לא. אני בן אדם שאוהב מגע. ישראל יכול להכחיש עד מחר, הוא פחד ממני מאוד מאוד מאוד. בפעם היחידה שלקחתי אותו לשיחה ושאלתי אותו מה הבעיה, אז הרגשתי שהוא בלחץ ממני. אני יודע שאני בן אדם גדול פיזית וגם יודע שאם אני שם יד על מישהו עם ביטחון עצמי נמוך - בניגוד לכל מה שהוא יגיד, ואני מכיר את זה מהקריירה שלי - אתה עוד שנייה עושה פיפי במכנסיים. זה מה שהרגשתי לגביו. על מי אתה בא לעשות פה רושם?
"אני חייב לציין לגבי ישראל, שדווקא אחרי שנאווה הצילה אותו היה לנו יום וחצי ביחד, שהוא תיאר את זה כ'ללכת מתחת לרדאר' אבל לי היה יום וחצי מאוד נעימים עם ישראל. דיברנו ולמדנו להכיר אחד את השני, אבל זה התאפשר רק כי הוא ידע שהמעמד שלו נמוך. הוא שכח את ניקול וליטל ובאומץ רב הוא ברח, ובאנטינג אנטינג זה כבר לא קרה כי שם הוא היה צריך לקחת את הצד של ליטל".
היית עושה משהו אחרת?
"אולי הייתי צריך להיות יותר עדין. אני לא חושב שישראל הוא בן אדם רע, למרות שהוא משתקף כאלים. אולי הוא לקח את תפקיד הפושטק במשחק הזה. אולי הייתי יכול לנסות להגיע אליו בצורה אחרת, כי אני מודה שאני אוהב אותו".
העונה הנוכחית שמה ללא ספק את מכירת המשימות על השולחן - וקונים לא חסרים. זה התחיל בישראל, שמכר משימה בניסיון להיפטר מקוז'י, המשיך בסמיון שמכר לפחות שתי משימות במטרה לשלוח הביתה את ליטל והמשיך בתהייה בקול בשני השבטים לגבי הפסד יזום במשימה כדי להציל את הנציגים שלהם בשבט השני. את ההתנגדות העזה ביותר לרעיון השמיעו שלושת הספורטאים במשחק, האלופה ג'רבי, הכדורגלן אסי בוזגלו וקוז'י, שבנוסף לשאר העיסוקים שלו הוא היום כדורסלן פעיל בליגה הלאומית עם הפועל עכו.
בשונה מהדעה שהביע במשחק עצמו, קוז'יקרו לא ממהר לגנות את מכירת המשימות ומגלה נדיבות גם כלפי המרים שבאויביו, למשל ישראל. "אני חושב שזה היה מהלך אסטרטגי יפה, כשישראל מכר משימה", הוא אומר. "אני מוריד בפניו את הכובע. בסופו של דבר זאת אסטרטגיה וזה מה שתורם לך להגיע כמה שיותר רחוק עם כמה שיותר אנשים, אבל בסוף מישהו צריך לתקוע סכין למישהו בגב, ואין אופציה אחרת. ואגב, אסי מדבר על זה שהוא ספורטאי והוא לא יסבול מכירה של משימה, אבל אסי חיבק את ישראל חיבוק דוב לאורך כל המשחק. וגם זה בסדר, אגב. אני לא מעביר עליו ביקורת על זה, הוא שיחק את המשחק מצוין".
היית מסוגל להפסיד משימה בכוונה?
"אני רוצה לחשוב שלא אבל יכול להיות שהייתי עושה את זה".
אתה תופס מעצמך בנוי למשחק הזה? כי לרוב אתה יוצא די תמים, לא באמת מוביל מהלכים אבל לפעמים יש לך יציאות, כמו "סימפטום האישה המוכה" עם אלינה, שמרגישים כמו אמירה מכוונת היטב.
"אני לא חושב שהייתי תמים במשחק הזה. הייתי חלק ממהלך אסטרטגי שהיה מצוין אבל אתה לא תלוי רק בעצמך. אם אלינה הייתה משתפת איתי פעולה, כל המשחק היה נראה אחרת וזה היה חוסך לה המון עוגמת נפש. אני רואה אותה שלושה שבועות עם דמעות ופרצופים וכל מה שהיא למדה אצל יורם לוינשטיין, והכל נגד אסי ואלה, וכשאני בא בחילופי שבטים ושם על השולחן הצעה שהיא לא יכולה לסרב לה, היא מסרבת לה.
"אני ואלינה לא חברים אבל הייתה לנו היכרות שטחית לפני 10 שנים, כשהיא יצאה עם אלישי כדיר, שהיה חבר. היה בסיס לאמון בינינו. אם אני חוזר אחורה בזמן אני עושה בדיוק את אותו המהלך, אני לא חושב שיש פה טעות אסטרטגית. אתה הולך עם מי שאתה חושב שיש לך סיכוי לשתף איתו פעולה ובמקרה הזה לא היו לי הרבה ברירות, אחרי שסמיון הפסיד לעדי".
להיות ספורטאי ב"הישרדות" זה יתרון או חיסרון?
"יתרון עצום. בעיקר מנטלי, אגב, הרבה יותר מפיזי. אני משתתף בספורט קבוצתי מגיל שבע, ומאז אני מתמודד עם אגו של אנשים סביבי. כל קבוצה של אנשים שאני חי בתוכה, עד היום, תמיד יהיה בה את השקט, הליצן, הטיפש, האדם הטוב וכולי. בכל קבוצה יש חלוקה שהולכת כחוט השני ונדירות הקבוצות שבהן כולם היו באותו ראש. בכל הקבוצות שהייתי בהן, כולל נבחרת ישראל או קבוצות בליגת העל, אולי בשתיים-שלוש קבוצות כל השחקנים היו באותו באותו הראש מבחינת ההבנה של האגו והמאוויים של הקבוצה. רוב הפעמים נתקלים בבעיות אגו של שחקנים, שלא תמיד יודעים לתפעל סיטואציות חברתיות. בכדורסל אתה מתמודד עם זה המון".
