המהפכה המוזיקלית של טיקטוק: פרק שלישי
תגידו מה שאתם רוצים על הדור הזה, אבל הטעם המוזיקלי של הילדים של היום מגוון יותר מאי פעם. הוא נע בין שירים של ראן DMC, יורו דאנס הולנדי, בלאק אייד פיס, אריאנה גרנדה ואפילו שיר בפרסומת רוסית לקורנפלקס משנת 2010 יכול להפוך ללהיט, כפי שרוני דלומי הדגימה באחד הסרטונים שלה. לגולשי טיקטוק לא אכפת מהשנה או הז'אנר של השיר - אם זה קליט ומתלבש על המסר שהם רוצים להעביר, הוא יקבל חיים משלו בטיקטוק.
טיקטוק הפכה בשנתיים האחרונות לאחת מהפלטפורמות הכי משפיעות בעולם המוזיקה. סוד ההצלחה כנראה טמון בעובדה שנדרש מעט מאוד מאמץ מהמשתמשים. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לדפדף - וישר יקפוץ לכם סרטון עם שיר ברקע. המוזיקאי ג'אק סטאובר, למשל, יוצר מאז 2013 מוזיקת אינדי אוונגרדית ומוזרה. הוא תמיד היה בשוליים, עד שמישהו צילם סרטון של חמוס רוקד לצלילי Buttercup של סטאובר והפך את השיר ללהיט ענק עם יותר מ-170 מיליון צפיות ביוטיוב.
אבל כנראה שהדוגמה הכי בולטת להצלחה בזכות טיקטוק היא מייגן די סטליון, מוזיקאית שהתחילה את דרכה כבר ב-2016. אמנם היה לה קהל מעריצים קטן ואדוק, אבל היא נשארה בשולי המיינסטרים - עד שסרטון אחד הקפיץ אותה למגרש של הגדולים. בתחילת השנה, צעירה אנונימית בת 19 העלתה סרטון עם ריקוד שהמציאה לשיר Savage של די סטליון.
הסרטון הפך לאתגר טיקטוק ויראלי. מהר מאוד, כולם צילמו את עצמם מבצעים את הריקוד לצלילי השיר. אבל ממש כולם. במהלך חודש אחד בלבד השיר הושמע כ-7.5 מיליארד פעמים בטיקטוק. כן, מיליארד.
מייגן קיבלה את הסטמפה של אמנית לגיטימית ושיתפה פעולה עם קארדי בי - בשיר קטן שאולי נתקלתם בו שנקרא WAP. גם WAP נהיה להיט ענק בטיקטוק, והעובדה שחלק גדול ממשתמשי האפליקציה הם ילדים - הביאה הרבה ביקורת ציבורית. לא כל ההורים שמחו לראות את הילדים שלהם רוקדים ומדקלמים את השורות הפרובקטיביות שבו.
הכוכבים החדשים של טיקטוק: פרק שני בסדרה
אבל למרות הביקורת, נראה שתעשיית המוזיקה הבינה את הכוח של טיקטוק ומנסה לנצל ממנו את המקסימום. השיטה הנפוצה היא להוציא שיר קצבי עם ריקוד ו"אתגר טיקטוק" בילט-אין - שקורא לעוקבים לצלם את עצמם רוקדים לצלילי השיר החדש ועל הדרך להפיץ אותו.
לטיקטוק יש גם יכולת שאין בשום פלטפורמה אחרת: להחזיר לתודעה להיטים ישנים. בחור אחד צילם את עצמו נוסע על סקייטבורד לצלילי השיר Dreams של פליטווד מק, ויצר טרנד ויראלי שאפילו חברי הלהקה האלמותית בעצמם קפצו עליו. תוך זמן קצר השיר הקלאסי מ-1977, עשה קאמבק וטיפס חזרה במצעדים 33 שנים אחרי שיצא.
למבוגרים יותר שבינינו, קשה להישאר אדישים לבורות של הצעירים לגבי המוזיקה שהם נחשפים אליה. כל מי שגדל על השיר Stand by Me, למשל, יתחלחל לגלות שדור שלם של ילדים לא מכיר בכלל את הקלאסיקה האלמותית של בן אי קינג, אלא את הגרסה הנפוצה יותר בטיקטוק - "טוורק פור מי".
אבל אולי אנחנו פשוט צריכים לשמוח שהדור הזה פתוח למוזיקה מכל התקופות והז'אנרים, כי עכשיו, יותר מתמיד, צעירים מפתחים טעם מוזיקלי אישי ונותנים את הטוויסט היצירתי שלהם. אם פעם דאגנו שתעשיית המוזיקה מהנדסת שירים וקובעת לנו מה לשמוע, טיקטוק מאפשר למאזינים להיות אלו שקובעים את הטון. וגם לחמוסים.
שחזורים של חטיפות, אונס והשואה: פרק ראשון בסדרה
