האלבום החדש של נפתלי אלטר נולד מתוך געגועים לשותפו לדרך שהלך לעולמו לפני יותר מחמש שנים (ומוקדם מדי לדעתו של אלטר) - אסי דיין. כשהעשייה הרבה פינתה מקום לשקט, אלטר מצא את הזמן הנכון לשוב אל הטקסטים שכתב חברו הטוב. "יחד עם העובדה שהתפטרתי מכל עיסוקיי הציבוריים ואני כבר לא מלמד באוניברסיטה ולא קורא תסריטים, התפנה לי היומן ובדיוק הגיע הזמן לעשות את מה שאני צריך לעשות - מוזיקה".
"גדודי המאדים"
לפני שנה וחצי אסף אלטר עשרה שירים שדיין כתב. הוא הלחין אותם, הזמין את מזי כהן לשיר כמה שירים (השניים שיתפו פעולה לא אחת לאורך הקריירה שלהם) והוא עצמו שר את יתר השירים (באחד מהם מתארחת גם בתו המוזיקאית, רוני) באולפן עם המפיק צח דרורי. "ביליתי כמו שרק יכולתי לדמיין שאני יכול לבלות ואני מאוד גאה בתוצאה". שלא כדרכו, הוא אפילו מרגיש שלם עם מה שיצא.
אלטר ודיין עבדו יחד במשך שנים, כמעט 20 למען האמת. רשימה חלקית של הסרטים שיצרו יחד כוללת את "גבעת חלפון אינה עונה", "החיים על פי אגפא", "בחינת בגרות", "חגיגה לעיניים" ורבים אחרים. לצד דיין, הוא הפיק, השתתף בכתיבת התסריטים והלחין את המוזיקה לסרטים, אבל גם את שיריו של דיין. "היה סוג של חיבור מאוד אינטימי בינינו, החיבור הכי טוב. היו תקופות שעשינו סרטים ביחד ונהנו ובילינו והיה כיף, אבל כשעשינו שיר ביחד זה היה חיבור עליון", מספר אלטר.
הסרטים שעשיתם יחד שונים? זו אמנות אחרת?
"כן. קולנוע זו עבודה, זו מלחמה, זה 300 איש על הסט וכולם רוצים לעזור. כולם בסדר, כולם נחמדים, אבל אתה לא לבד. ופה יוצא שאני מולו, אני שר והוא כתב, ותמיד זה היה רגע מאוד מרגש, החיבור הזה בין המוזיקה והטקסטים. אני מרגיש בר מזל בעניין הזה".
בחלקו, הפרויקט הזה הוא דרך התמודדות עם האובדן שחווה. "אני מאוד חסר אותו. היינו באמת קרובים אחד לשני, הייתה תקופה שקצת התרחקנו, בעיקר אסי התרחק. אבל בשנים האחרונות לימדתי באוניברסיטה והוא גר ברמת אביב, הייתי מבקר אצלו תכופות ואפילו ניסינו להתחיל איזשהו פרויקט משותף אחרי הרבה שנים. ואז פתאום הוא מת לי".
"מצד אחד בשיחות איתו היה נראה שיש לנו תוכניות מפה ועד 2030, אבל הגוף שלו פשוט התעלל בו בצורה בלתי אפשרית. הוא עישן שלוש קופסאות ביום, שתה קפה שחור ואכל בורקס ואמר 'מתי אני כבר אמות מכל הקטע הזה?' וזה נורא עצוב לי. הוא היה חבר נפש. יותר מדי חברים כאלה עזבו אותי. בבדיקת דו"ח חברים אני די נשארתי לבד", הוא מספר בכנות על התהליך המאוד רגשי מאוד עבורו, "זה לא סתם אלבום של שיר ועוד שיר ועוד שיר, הייתה איזושהי תוכנית כתובה מראש כזאת שתנסה באמת להקיף את כל השירים המאוד מיוחדים שאסי כתב".
אלטר חתום על כמה מהשירים היפים של המוזיקה הישראלית בהם "יונתן סע הביתה" עם אושיק לוי, "תן לשים ת'ראש על דיונה" ו"עוד חוזר ניגון" של נתן אלתרמן. "מבחינה מוזיקלית יצא לי להלחין אלתרמן לא מעט ויש לו מוזיקה בשירים - יש מקצב וקצב ובית ופזמון, ואני רק צריך לבחור את המוזיקה שאני רוצה לשים על השיר. אצל אסי השירים הם יותר מורכבים והם לא מתמודדים בהכרח עם מקצבים ועם מבנה פזמוני. לכן השירים היו לוקחים אותי למקומות מוזיקליים יותר מורכבים וזו עבודה מסוג אחר. אני מרגיש שאני עושה שיר של אסי אז אני נדרש ליותר, למרות שהוא נתן לי את המרווח לעשות שינויים ולהחליף מילים ולהוסיף - אבל הטקסטים שלו מושכים אותי לכיוונים שאני מתחיל ואני לא יודע איך נגמר".
ובאמת לא מדובר בהכרח בטקסטים פשוטים, ולא רק בגלל המטען הרגשי. קחו לדוגמה את "גדודי המאדים" שיוצא בבכורה כאן היום (א') - טקסט המתאר אנשי מאדים שנוחתים בישראל וכובשים את ירושלים. "הוא יצא לאור במשהו כמו 1973, קובץ שירים שאסי כתב כשהוא היה די נער וכשקראתי אותו לראשונה התפעמתי מהדיוק, מהיכולת הזאת לבוא ולטפל בנושא ירושלים - העיר המוטרפת הזו שמטריפה את העולם כבר 3,000 שנה".
"הוא אומר שאם יבואו אנשי מאדים הם לא ינחתו בוושינגטון, במוסקבה או בלונדון. הם ינחתו בירושלים כי זה המקום שכולם רוצים לכבוש וכולם יבכו בסוף. הרגשתי שמבחינת הדיוק זה הדבר הכי טוב שקראתי על ירושלים", מסביר אלטר את הרציונל מאחורי הבחירה בשיר. "מציק לי העניין הזה שירושלים, תמיד כשאני מגיע לשם אני מרגיש את כל האנשים שבאו לשם בשביל למות ובשביל להיות צודקים, באמת מקום מיוחד - כל פעם מחדש אני מרגיש שיש לי רגשות מאוד חדים כלפיו. מבחינתי זה השיר הכי ירושלמי שאפשר".
