המשוררת האמריקנית-יהודייה לואיז גליק היא הזוכה בפרס נובל לספרות לשנת 2020, כך הכריזה היום (ה') האקדמיה השבדית.
ההכרזה על הזוכה בפרס נובל לספרות לשנת 2020
(צילום: רויטרס)
ועדת הפרס נימקה כי הנובל מוענק לגליק בת ה-77 עבור "הקול הפואטי שלה, שלא ניתן לשגות בו, ושבאמצעות יופי קפדני הופך את הקיום האינדיבידואלי לאוניברסלי". עוד הוסיפה הוועדה כי יצירותיה "מתאפיינות בשאיפה לצלילות" וכי היא "מחפשת את האוניברסלי, ובכך נוטלת השראה ממיתוסים ומוטיבים קלאסיים". גליק היא האישה המשוררת הראשונה שזוכה בפרס מאז שניתן למשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה בשנת 1996.
היא נולדה ב-1943 בניו יורק להורים שהיגרו מהונגריה. כבר מראשית דרכה הספרותית, כתיבתה הושפעה מזרם הכתיבה הנשי-וידויי, שהמייצגת הבולטת ביותר שלו היא סילביה פלאת. כמו כותבות אחרות במסורת הספרותית הזו, שיריה מתאפיינים בשפה פשוטה וישירה, לצד עיסוק ברגשות עזים ובנושאים כואבים כאובדן ודחייה. עם זאת, ברבים משיריה ניתן למצוא גם נימה משועשעת יותר ואף נגיעות של הומור. מוטיבים בולטים נוספים בכתיבתה של גליק הם חיי הילדות, החיים בחיק המשפחה ומערכות היחסים עם ההורים והאחים - וכן יחסיו של האדם עם הטבע.
לאורך הקריירה שלה גליק פרסמה 12 ספרי שירה, ומספר קבצי מאמרים על שירה. ספרה הראשון, "בכורה", שיצא בשנת 1968 זכה לשבחים רבים וסימן אותה כאחת המשוררות המבטיחות בארצות הברית. בשנת 1990 ראה אור ספר שיריה הפופולרי "אררט", עליו נכתב בניו יורק טיימס שני עשורים לאחר מכן כי זהו "ספר השירה האמריקני הכי ברוטלי ומלא צער שפורסם מזה 25 שנים".
ספרה "איריס הבר" משנת 1992 (שתורגם לעברית ויצא בהוצאת כרמל) זיכה את גליק בפרס פוליצר לשירה. בשנים 2004-2003 כיהנה כ"שרת השירה" של ארצות הברית, ובשנת 2016 הנשיא לשעבר ברק אובמה העניק לה את המדליה הלאומית למדעי הרוח. כיום גליק מתגוררת בקיימברידג', מסצ'וסטס, ומלמדת ספרות אנגלית באוניברסיטת ייל.
בין המועמדים הבולטים לזכייה עלו השנה באתרי ההימורים דון דלילו מארצות הברית, מרגרט אטווד ואן קרסון מקנדה, מאריז קונדה מגוואדלופ, לודמיליה אוליצקיה מרוסיה, הרוקי מורקמי מיפן, נגוגי וה ת'יונגו מקנייה, חוויאר מריאס מספרד, ג'מייקה קינקייד מאנטיגואה ומילן קונדרה מצ'כיה. גם שמו של עמוס עוז כיכב השנה ברשימות המהמרים, וזאת על אף שלא נהוג להעניק את הפרס לאדם שכבר הלך לעולמו.
בשנה שעברה האקדמיה השבדית הכריזה על שני זוכים: הזוכה לשנת 2018 הייתה הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק, והזוכה לשנת 2019 היה הסופר והמחזאי האוסטרי פטר הנדקה. ההכרזה הכפולה הגיעה לאחר שבשנת 2018 הפרס לא הוענק לראשונה מאז שנת 1943, בעקבות שערורייה שהתפתחה בעקבות טענות על עבירות מין ואי סדרים כספיים באקדמיה.
במהלך שנת 2018, 18 נשים התלוננו כי הוטרדו מינית על ידי הצלם השבדי צרפתי ז'אן קלוד ארנו, המקורב לחברי הוועדה האקדמית ובעלה של הסופרת החברה בה קתרינה פרוטנסון. הפרשה הובילה לגל של פיטורים מהאקדמיה השבדית, שכללו גם את יושבת ראש הוועדה פרופסור שרה דניוס.
עם היוודע על ביטול הפרס, שורה של אנשי תרבות משבדיה יזמו פרס אלטרנטיבי לנובל שהוענק באופן חד פעמי לסופרת הגוואדלופית מאריז קונדה שכתבה 20 ספרים, אחד מהם תורגם לעברית - "אני טיטובה, מכשפה שחורה". רוב ספריה של קונדה עוסקים בהשלכות של הקולוניאליזם על החברה והיא נחשבת לאחת הסופרות הבולטות מהקאריביים.
בשנת 2017 הוענק פרס נובל לספרות לקאזואו אישיגורו האנגלי, ממוצא יפני. בוועדה הסבירו אז כי יצירתו "חושפת את התהום הפעורה תחת האופן המסולף שבו קולטים חושינו את העולם", וכי הוא הסופר "המזוהה ביותר עם נושאים כמו זיכרון, זמן והונאה עצמית". בשנה שלפני כן זכה בפרס נובל לספרות בוב דילן, שידוע אומנם כאחד מכותבי השירים הבולטים והמשפיעים במאה ה-20, אך הוציא רק שני ספרים - אחד מהם אוטוביוגרפי, והאחר ספר ניסיוני בשם "טרנטולה" שלא זכה להכרה רבה. הבחירה עוררה דיון סוער על תפקידו של הפרס, כאשר המתנגדים טענו כי דילן כלל אינו סופר, והמצדדים בו טענו כי השפיע על הספרות יותר מסופרים רבים.
