לפני צפייה במיני-סדרה התיעודית החדשה של HBO מקס "אלן נגד פארו" (Allen vs. Farrow) כדאי להצטייד בהנחת המוצא הבאה: לרוב, גברים מבוגרים נמשכים לנשים צעירות. השאלה היא עד כמה צעירות מושאי התשוקה שלהם, ומה הם מוכנים לעשות על מנת לממש את הפנטזיות שלהם. יוצרי הדוקו המוערכים קירבי דיק ואיימי זירינג בוחנים את המקרה האישי של וודי אלן, ויוצאים ממנו עם מסקנות כמעט חד משמעיות: הקולנוען והכותב האגדי אוהב אותן צעירות מדי, ועשה צעד אחד רחוק מדי כדי להביע את חיבתו הנפשעת, על פי הטענות - הפדופילית.
אלן נגד פארו - טריילר
יש משהו מטעה מאוד בשם של המיני-סדרה "אלן נגד פארו". היה הגיוני יותר לשנות את הסדר ולקרוא לה "פארו נגד אלן" מכיוון שדיק וזירינג מגבשים לאורך ארבעת פרקי הסדרה (הפרק הראשון שודר אתמול ב-HOT8,סלקום tv, ו-yes דוקו) כתב אישום חמור ומאוד משכנע נגד אלן, אך כל כולו מובא מנקודת מבטה של מיה פארו שהייתה בת זוגו במהלך שנות ה-80, ושל בתה המאומצת דילן פארו שהציפה מחדש את טענותיה על ניצול מיני מצד מי שהיה אביה המאמץ. במשפט הציבורי שנערך לאלן על המסך הקטן, משובצים קטעי וידיאו ביתי מהארכיון האישי של פארו, וכן הקלטות של שיחות טלפון שערכה מול אהובה לשעבר על רקע התמוטטות מערכת היחסים ביניהם. בנוסף לראיונות המעמיקים עם מיה ודילן, וגם עם העיתונאי המוערך רונאן פארו (בנם המשותף של פארו ואלן), מובאות עדויות אופי מצולמות של חברותיה התומכות של מיה (בהן המוזיקאית קרלי סימון). ובנוסף לכל זה, נעשה ניתוח של סרטיו על רקע החשדות. עם כל הראיות הללו שמוצגות בפנינו לאורך ארבעת הפרקים, אי אפשר שלא לקבוע שהוא אשם.
כנראה שתמונת המציאות קצת יותר סבוכה ופתלתלה, אולם דיק וזירינג, ששמו לעצמם מטרה כקולנוענים להיאבק בתופעות שונות של הטרדות ותקיפות מיניות דרך סרטיהם, עושים עבודה מצוינת בבניית התיק נגד אלן. אף שכמעט כל הראיות שמוצגות בסדרה נסיבתיות, הן נערמות זו על גבי זו בדרך להרשעתו בעיני הצופים. זאת במיוחד כשאין מי שייגן עליו מול הציבור. אלן סירב באופן טבעי לשתף פעולה עם ההפקה. בהיעדר ראיונות איתו או עם מקורביו, משולבים בפרקים קטעי קול מוקלטים של אלן מקריא מספר הזיכרונות שלו Apropos of Nothing שיצא ב-2020. בדומה לדיאלוגים הכנים שחיבר בסרטיו הרבים לאורך השנים, הקטעים בספר הזיכרונות שלו מלאים בכנות רבה ולעיתים משמשמים כראיות מרשיעות נגדו, אפילו הודאה באשמה.
החטא הגדול של דיק וזירינג הוא הפרופיילינג שהם מבצעים באלן הכותב, הבמאי והשחקן ומשליכים מיצירתו על התנהלותו כאדם פרטי. להציג סצנות מתוך "מנהטן" או "בעלים ונשים" העוסקים ביחסי גבר מבוגר ואישה צעירה כצילום רנטגן של המוח המושחת שמאחוריהם, זה מהלך מתבקש אך לא הוגן. וכך גם נבירה בתוך גרסאות התסריט השונות, בהן אלן משנה את תיאור הדמויות הנשיות שעיצב. האם המבקרים והמבקרות שלקחו על עצמם לנתח את אישיותו של אלן על פי סרטיו יכולים גם להכריע כי ולדימיר נבוקוב היה פדופיל בגלל ספרו "לוליטה", או שקוונטין טרנטינו הוא רוצח סדרתי בהתהוות בגלל "קיל ביל"? אולי רצו להוכיח פה את חיבתו לנשים צעירות, אבל כבר הסכמנו שלא מדובר בתגלית גדולה. כזכור, גם טרנטינו נשוי לדניאלה פיק הצעירה ממנו בשני עשורים.
גם במקרה של אלן, חייו האישיים המאוד פומביים מורים על העדפותיו, עם או בלי הסרטים. פארו חלקה בצעירותה זוגיות מתוקשרת עם פרנק סינטרה (היא הייתה בת 21, הוא בן 51), אולם את הקשר הרומנטי עם אלן התחילה בגיל מאוחר יחסית - 35. השניים ניהלו מערכת יחסים עצמאית מרוסנת, כשאלן עומד על כך שיתגוררו בבתים שונים, וגם שומר על ריחוק מילדיה המאומצים מתוך הבנה משותפת כי הוא אינו מעוניין להיות אבא. אבא לא, אבל כן מאהב. בתחילת שנות ה-90 העולם הוכה בתדהמה עם חשיפת הרומן של אלן עם בתה המאומצת של פארו, סון יי. ב"אלן נגד פארו", מספרת פארו כיצד היא זו שהציעה כי השניים יבלו זמן רב יותר יחדיו על רקע מצוקה נפשית של הבת המאומצת מקוריאה. אבל מה שהתחיל בבילוי משותף במדיסון סקוור גארדן במשחקים של הניו יורק ניקס, המשיך כפלירט תשוקתי.
אי אפשר להתעלם מפרשת סון יי, מדובר בתפנית מדהימה שהסעירה את עולם התרבות וטורי הרכילות בזמן אמת, אבל יש לה גם משמעות לביוגרפיה המשותפת של אלן ופארו, וכן להקשר הכללי - החיבה של הקולנוען לנשים שאינן רק צעירות מאוד, הן גם בנות חסותה של זוגתו. אבל הרומן עם סון יי השפיע על מערכת היחסים המתפוררת של אלן ופארו שהפכה לחשדנית ועוינת אחרי 12 שנות זוגיות. במחנה של אלן נאחזים בחשדנות והעוינות הללו כתירוץ למה שהם כינו לאורך השנים כעלילות שווא של אישה קנאית. פה מתייצבים דיק וזירינג לצד פארו, ומביאים למסך את החימוש האודיו-ויזואלי שברשותם כדי לרדת לעומקה של הפרשה האמיתית שעומדת במרכז "אלן נגד פארו": הניצול המיני של דילן פארו. ממצאי החקירה שלהם ברורים: אלן נגע בבתו בניגוד לרצונה, ואין מדובר בבדיה ממוחה הקודח של הילדה או במצג שווא שביימה אימה שטופת הנקם.
יש משהו בעייתי בניסיון לארוז את המקרה של סון יי עם זה דילן פארו בתוך מזוודת הסודות העמוסה גם כך של וודי אלן. הדוקו ממסגר את שני הסיפורים יחדיו, כאילו היו חופפים. אלא שבעוד סון יי היא אהבה אסורה (ודפוקה יש להודות) של הבמאי עם צעירה בגיל ההסכמה, דילן הייתה ילדה בת שבע תחת חסותו. בדיעבד סון יי נשואה לאלן עד היום ויוצאת להגנתו, בעוד דילן מתכחשת אליו, תקפה אותו פומבית במכתב פתוח בניו יורק טיימס ב-2014, והיום מדברת בכנות למצלמה על הטראומה שגרם לה. הסיפור של סון יי עומד אולי כהוכחה לחיבת אלן לנשים צעירות, אולם המקרה של דילן מוכיח לכאורה שהמשיכה שלו נמתחת לתחום הנורא של הפדופיליה, וכי הוא לא רק משתעשע בפנטזיות מבחילות אלא גם מיישם אותן. כך לפחות טוענת בתו המאומצת שמשחזרת את המגע האסור עם אביה בעליית הגג של בית הכפר הפסטורלי של אימה בקונטיקט.
מכלול הפרטים בנוגע למקרה המדובר מ-1992 הועלה בפרוטרוט על הכתב בטורים שפרסמה דילן, אבל אלו צפים שוב בקולה של הבת, הפעם כשהיא חשופה וכואבת מול המצלמה. אי אפשר להישאר אדיש לרגעים הללו, ולמצוקה שהיא חשה. מצוקה טבעית בגלל אותן עשרים דקות בלתי נסבלות בחיק אביה שנגע בה במקומות אסורים, ומצוקה לא פחות קשה בגלל הפגנת אי האמון של המערכת בה ובגרסתה. "אלן נגד פארו" נוגע גם ברשלנות הפושעת של המערכת שסגרה את תיק החקירה שנפתח נגד אלן. התובע פרנק מאקו מקונטיקט מסביר שהעדיף לא להוסיף למצוקה של דילן הקטנה כעדה בבית משפט, ואילו בניו יורק נראה שהמערכת פשוט העדיפה להתעלם על מנת לא להביך את אחד מטובי בניה, מסמליה התרבותיים של העיר הגדולה.
לאורך השנים, אלן ועורכי דינו הטילו ספק בעדויותיה של דילן ועמדו על כך שלא היה כל מגע מיני איתה. דיק וזירינג משקיעים הרבה בפירוקן של הגרסאות הללו, לעתים תוך שילוב של קטעי וידאו ביתיים שבהם וודי חולק רגעים אבהיים פרטיים עם בתו (למשל כשהשניים משתעשעים בבריכה, רגע שנראה קריפי בהקשר זה). אבל בלי כוונה, צצה תגלית לא צפויה, תמוהה במקצת לגבי ההתנהלות של פארו. מי שהייתה בת זוגו לאורך שנים רבות כל כך, ועודדה מערכת יחסים קרובה עם ילדיה המאומצים, נחשפת כמי שהמשיכה להיאחז ביחסיה עמו גם על רקע החשדות שעלו. היא המשיכה להיות בתקשורת פתוחה איתו גם אחרי חשיפת הרומן האסור עם סון יי, אבל עצובה ומקוממת התנהלותה אחרי הגילוי על המגע האסור עם דילן. תחילה נראה שהיא עצמה מאמינה, או מעדיפה להאמין לוודי במקום לדילן. יתרה מכך, בשיחה מוקלטת ביניהם, היא מתנצלת בפניו על כך שפסיכולוג ששוחח עם דילן דיווח על כך למשטרה.
מפתיעה עוד יותר היא ההתנהלות של השניים מול התקשורת. אחרי פתיחת התיק, מיה פארו ניסתה ככל יכולתה להותיר את הפרשה מחוץ לכותרות, ואף מתחננת בפני אלן שלא ישתף פעולה עם העיתונאים (אולי מכיוון שרובם נתפסו כתומכיו הנאמנים). ואילו אלן, בניגוד לכל הציפיות, יוצא החוצה ובמקום לנסות למסמס את הסיפור, הוא חוזר ומציף אותו לסדר היום הציבורי כאמצעי לחץ על בת זוגו לשעבר. זוהי נקודה מפתיעה שלא מטופלת מספיק, אך דווקא מבהירה כמה חשובה תנועת מי-טו לשיח הציבורי. היום, כשהסיפור הזה צף מחדש שלושים שנה אחרי, התהפכו היוצרות: מיה ודילן מדברות בחופשיות מול המצלמות, ואילו אלן הוא זה שיורד למחתרת. בהודעה שפרסם הוא דוחה את כל ההאשמות נגדו וטוען כי "הכול שקרים". לא בטוח ששמענו את המילה האחרונה ממנו בנושא זה, אבל ברור שכרגע הוא מעדיף לשתוק. אולי בתקווה שהפרשה תחזור לגנזך. בהצלחה עם זה.
אחרי שהתייצבו בעוז נגד תופעות של ניצול מיני בכנסיה הקתולית (Twist of Faith), בצבא (The Invisible War), בקמפוסים (The Hunting Ground) ובתעשיית המוזיקה (On The Record), דיק וזירינג ממשיכים במלחמת החורמה הצודקת שלהם בטורפים למיניהם. הפעם הם מכוונים את מאמציהם לעבר אדם אחד, שברירי למראה אך רב עוצמה בתעשיית הקולנוע. הסדרה שיצרו טובלת מעט ברכילות, אבל היא מאפשרת לנו הצצה לאינטימיות הבעייתית של החיק המשפחתי של אלן ופארו. פחות משנה מי נגד מי. הדוקו לוקח צד אחד באופן גורף ונראה שבעידן המי-טו אי אפשר אחרת. אלן נכנס לרשימה השחורה (והיהודית מדי) של הארווי ויינשטיין, רומן פולנסקי, ברט ראטנר, ובריאן סינגר. גם תומכיו ותומכותיו בהוליווד מוכתמים. קשה לראות איך אלן בן ה-85 יוצא מזה פומבית, או באופן אישי - איך הוא יכול להסתכל על עצמו במראה כשדמותה הדומעת של דילן צצה שוב ושוב על המסך.
