ניב יעקובי, הישראלי ששימש כיד ימינו של לארי קינג בעשור האחרון, היה בטוח שהבוס שלו, ומי שהיה עבורו כמו אב וחבר קרוב, ישרוד את הקורונה. "הוא יצא מכל כך הרבה דברים שאף אחד לא נתן לו סיכוי לצאת מהם, שהייתי מאוד אופטימי", הוא אומר בשיחת טלפון ל-ynet מלוס אנג'לס. "אמרתי: 'מה זה קורונה, הוא יאכל אותה לארוחת בוקר'. לפני שנה וחצי בערך הוא נסע לאורגון, וצלצלתי אליו אבל הוא לא ענה לי. מאוד נלחצתי כי במשך כמה שעות גם העוזרת לא ענתה. פתאום, אחרי שעות של ניסיונות, הוא עונה לי ואומר: 'אני בבית החולים, אני נכנס לניתוח, תתפלל בשבילי'. באותו זמן חשבתי שזהו, כי הבנתי שמהניתוח הזה הוא לא ייצא. כולם אמרו שהסיכוי שהוא ישרוד את זה קטן. אבל הוא יצא מזה, וזאת הייתה הפעם המי-יודע-כמה שהוא יצא מזה".
מותו של קינג היום (שבת), לאחר תקופה קצרה שבה היה מאושפז בעקבות הידבקות בנגיף הקורונה, הותיר את יעקובי (37), שניהל את עסקיו של קינג, עם תחושה קשה. "זה משהו שלא מתכוננים אליו מראש, ואתה לא יודע איך זה יתפוס אותך. לארי היה לי כמו דמות אב ואיש סוד, חבר קרוב. אני משתדל להיות חזק אבל לפעמים הדמעות משתלטות", הוא אומר, "זו הייתה שנה מאוד קשה. אני חושב שהשנה האחרונה כן הכינה אותנו ליום הזה - אם אפשר לקרוא לזה ככה - כי הקורונה שינתה סדרי עולם. אם פעם היינו נפגשים בבקרים ארבע פעמים בשבוע, עוברים על החלטות דירקטוריון, מדברים בפתיחות, אז בשנה האחרונה כמעט לא נפגשנו בכלל. הוא לקח מאוד ברצינות את הקורונה וכמעט לא יצא מהבית - אבל הנה, בסוף זה תפס אותו".
איך זה תפס אותו?
"אני לא יודע. הוא יצא לרופאים, העוזרת הייתה מגיעה אבל שמרו עליו מאוד בבית והוא שמר על עצמו. הוא גם התגרש מאשתו בתקופה הזו, וזה הוסיף לנו המון קושי. הוא היה אין אנד אאוט בבית החולים כמה פעמים, הוא הרי עבר ניתוחי לב ואירוע מוחי ומה לא. אבל תמיד הייתה לי האמונה שהוא ייצא מזה, כמו מכל דבר שהוא נכנס אליו".
כשהוא היה מאושפז הייתם בקשר? כי לבקר אותו מן הסתם לא יכולת.
"בטח, דיברנו בטלפון המון. עשינו גם פייס-טיים ואפילו נתנו ריאיונות משותפים בזום, כי השקנו מיזם חדש שהמטרה שלו היא בעצם לעזור למבוגרים מעל גיל 60 לקבל את התוכן והמוצרים שהם הכי צריכים. הוא ידע שכמוהו יש עוד מיליוני אנשים שחווים קושי, ולא מקבלים את המעטפת הזאת שיש ללארי קינג. אז יצרנו פלטפורמה באונליין שמיועדת להם ונתנו ריאיונות יחד. את אחד הראיונות עצרתי באמצע כי הוא היה נראה לא טוב".
הוא חשב שהוא ייצא מזה?
"לארי תמיד רצה להיות חזק בשביל כולם. הוא מאוד אהב את העבודה שלו, הוא אמר לי תמיד שהוא מרגיש שהוא לא עבד יום אחד בחיים. הוא חי בשביל זה, ותמיד אמר שהוא רוצה למות בשידור".
סיפור ההיכרות של קינג ויעקובי הוא אגדה המערבת תעוזה ישראלית שפגשה תכלסיות אמריקנית, ויחסים שהחלו כשיתוף פעולה עסקי והפכו לחברות קרובה, למרות 50 שנה שהפרידו ביניהם. הכול התחיל כשיעקובי, יליד ראשון לציון, איש עסקים ויזם, השיג פגישה בת 15 דקות עם קינג - פגישה שהתארכה לשלוש שעות, ובה נוצר ביניהם קשר. יחד הם הקימו חברת אחזקות, והקשר הלך והעמיק.
במהלך העשור האחרון התלווה יעקובי אל קינג היהודי בביקוריו בארץ. הביקור האחרון שלו בישראל היה בשנת 2015, בפורום הפיס לחינוך שנערך בחולון. "זאת היתה חוויה עוצמתית", נזכר יעקובי. "לארי לא האמין באלוהים, אבל היה מחובר לעובדה שהוא יהודי. היה לו חלל גדול, אבא שלו נפטר בגיל צעיר והוא תמיד סיפר לי שהם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות משקפיים, ובסוף מי שקנה לו את הזוג הראשון היה מישהו מחב"ד. כל השנים הייתה לו בבית קופה של קרן קיימת לישראל, עד היום לדעתי. זה נורא מצחיק לראות אותה עומדת במטבח שלו".
אתה חושב שהעובדה שאתה ישראלי נתנה לו נקודת מבט עמוקה יותר לגבי ישראל?
"כן, דיברנו המון על פוליטיקה, גם על דברים שקורים בישראל ועל ההשפעה של ישראל על מה שקורה במזרח התיכון. זה סקרן אותו מאוד. הוא אמר לי שההורים שלו חשבו בזמנו, כשהיה ילד, לעבור לישראל. מובן שזה לא יצא לפועל בסוף, והוא תמיד צחק איתי ואמר: 'תאר לך שאחרי שאבא שלי נפטר אמא שלי הייתה עוברת לגור בישראל, והיום הייתי איזה לארי בתחנת רדיו מקומית בישראל'".
פוליטיקה תמיד הניעה את קינג, מספר יעקובי. "לאחרונה הוא מאוד כעס על טראמפ, ברמה שהייתי צריך להרגיע אותו לפני ריאיונות. הייתי אומר לו שיש קהל גדול של אנשים שמצביע לאיש הזה ואתה בכל זאת מהמדיה, אתה איש חדשות, אז תנסה להיות ניטרלי. אבל זה השתלט עליו. היה לו מאוד קשה. אני תמיד חושב מקצועית, איך לא נאבד קהלים, אבל לפני הריאיון האחרון שנתנו ביחד ל-CNBC, כשביקשתי ממנו שלא ידבר על עניינים פוליטיים בכלל, הוא נתן לי מין מבט כזה - תמיד היה לו איזה קוועטש בפנים שהוא היה עושה כשהוא לא אהב משהו. והוא אמר לי: 'תבין, ג'קובי, אני אקשיב לך הפעם אבל לתקשורת יש תפקיד ולאנשי תקשורת יש שליחות, ואם אני לא אגיד את זה, מי יגיד את זה?'. הוא אף פעם לא אמר לי את זה, זה גרם לי לחשוב שהוא צודק, והרפיתי. בכל זאת, בן אדם בן 86 עם הרבה ניסיון חיים".
אמרת שהוא היה דמות אב בשבילך, הייתם עושים גם דברים של אבא ובן?
"קודם כל, הוא נולד בתאריך הלידה של אבא שלי. לא באותה שנה אבל באותו תאריך. אני לא כל כך בקשר עם אבא שלי, רק מדי פעם. היחסים שלי עם לארי הגיעו למקום שלא ראיתי בו את לארי קינג מהוליווד, הוא היה בן משפחה. הוא יכול היה לצעוק עליי ואני להתרגז עליו, והיינו מתחבקים ומשלימים וחוגגים ימי הולדת ביחד. הייתי מספר לו את הדברים הכי אישיים שקורים לי בחיים, והוא אותו דבר. התייעצנו ודיברנו על עניינים אינטימיים כמו על ענייני כספים. אני חושב שמקור הכוח שלי ביחסים האלה, מעבר לאהבה ההדדית, היא העובדה שלא הייתי אמריקני, לא איזה מפיק שהגיע לעבוד אצלו אלא מישהו מבחוץ. הוא ידע שבתוך תוכו הוא יהודי וקשור לישראל".
יכול להיות שהישראליות שלך אפשרה לך לגשר על הדיסטנס ביניכם?
"כן. יש לנו הרבה איכויות כישראלים. ללארי היה סימן כזה, לא סיפרתי עליו לאחרים; כשהיינו עושים פגישות יחד סיכמנו שכשהוא מסתכל על השעון בצורה מסוימת, אני הייתי אמור להגיד לכולם שנגמרה הישיבה או לעשות את עצמי כאילו הוא קיבל טלפון חשוב והוא צריך ללכת. ואני זוכר ארוחת צהריים עם אחד מחמשת האנשים הכי עשירים בעולם, ואני מאוד התרשמתי - אבל לארי הגיע באיחור, והתיישב וכאילו לא עניין אותו מי הבן אדם. הוא התחיל לדבר, ולארי אחרי עשר דקות מסתכל על השעון, ואני לא יודע איפה לקבור את עצמי כי אני עכשיו צריך להגיד לו 'לארי, קיבלת טלפון', וללכת.
"לא עשיתי את זה, והוא התרגש, ושוב הקוועטש בפנים, והוא שוב מסתכל בשעון ואז שוב. אז אמרתי לו: 'לארי יש לך שיחה אז בוא רגע לצד, זה נקודתי', וכשהלכנו לצד די התעצבנתי. אמרתי לו שיש פה בן אדם רציני שצריך לכבד, שעשה כמה דברים בחיים, אז תהיה מאופק. היינו מאוד פתוחים ולא היה את הדיסטנס, ואני מרגיש שהוא חלק ממני, מה-DNA שלי. במשך עשר שנים יפות ומשמעותיות שהעברתי איתו, זה הפך להיות הרבה יותר מדיי-ג'וב. זה כמו קעקוע שאי אפשר להוריד".
אתה יודע איפה הוא ייקבר?
"יש לו צוואה מסוימת, שבה הוא ביקש שלא יעשו לו טקס קבורה אלא ישרפו את הגופה שלו. הוא תמיד היה אומר לי שחבל שאין טכנולוגיה שתאפשר להקפיא אותו ולהפשיר את הגוף שלו בעוד 200 שנה, כי הוא כבר ראיין את כולם והוא צריך אנשים חדשים לראיין. אבל מצד שני הוא בטח לא יכיר אף אחד, אז מה הוא יעשה עם זה".
