"סדרה חשובה" היה מאז ומתמיד קומפלימנט מפוקפק ליצירה טלוויזיונית. בדרך כלל מקופלת בתוכו ההבטחה שמישהו עומד לחנך אותנו במסווה של חווית צפייה. סביר להניח שמדובר בפרויקט תובעני, משעמם או מזעזע, שנשרוד עד הסוף כי "צריך" או ננשור באמצע עם רגשות אשם. "סדרה חשובה" היא מפלטם של המבקרים כשאי אפשר לומר על סדרה שהיא מהנה, מרגשת, מצחיקה או סוחפת. "סדרה חשובה" היא שיעורי הבית שלכם, הקורבן שאתם מתבקשים להקריב בתוך ים של סדרות אסקפיסטיות.
"מחתרת המסילה" - טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
"מחתרת המסילה" היא סדרה חשובה והיא רחוקה מלהיות מושלמת. היא מגיעה עם כל כך הרבה מטעני-צד שבוערים עוד לפני שצפיתם בדקה ממנה, שלבודד אותה מהם על מנת לגבש עליה דעה אובייקטיבית יהיה כמעט בלתי אפשרי. העלילה שלה מתמקדת במסע בריחתה של שפחה שחורה מחיי העבדות בג'ורג'יה, ומאחוריה עומדים שמות כמו קולסון וייטהד (מי שחיבר את רב המכר שעליו מבוססת הסדרה, שגם זיכה אותו בפוליצר ובחיבתם הבלתי מסויגת של אופרה וינפרי והנשיא אובמה), והשילוש המקודש - בארי ג'נקינס (שביים את "אור ירח" זוכה האוסקר) ושני שותפיו הקבועים ליצירה, הצלם ג'יימס לקסטון והמוזיקאי ניקולס בריטל. באקלים הפוליטי הנוכחי בארצות הברית, בואכה ג'ורג' פלויד ותנועת Black Lives Matter, יצירה כמו "מחתרת המסילה" - עם כל הנדוניה שהיא מגיעה איתה - תתקבל בזהירות מופלגת מהולה בהערצה.
"מחתרת המסילה" היא כינוי לרשת סודית של מתנגדי עבדות שפעלה בסוף המאה ה-19, טרום מלחמת האזרחים בארצות הברית, ושסייעה לעבדים מהדרום לברוח לצפון החופשי. הבורחים נעו בין מקומות מפגש של אנשים שהסתירו אותם וסייעו להם להמשיך הלאה, לנקודה הבאה. בספר המצליח שלו הפך וייטהד את הכינוי, שמרמז על קיומה של רכבת מטאפורית, לרכבת של ממש, המבריחה אנשים בין נקודות שונות בארצות הברית.
טוסו אמבדו היא קורה, הלכודה בחווה בג'ורג'יה ובסיפור המשפחתי שלה - אמא שלה, מייבל, נמלטה מהחווה מיד אחרי שקורה נולדה תוך שהיא נוטשת מאחוריה את התינוקת, מה שהוריד את קורה לתחתית שרשרת המזון אפילו בתוך קהילת העבדים בחווה. בעקבות הרעה בתנאי המחייה שלהם (האדון הלבן שלהם התחלף באדון אכזר עוד יותר), היא נענית להצעה של עבד אחר, סיזר (ארון פייר), לעלות על הרכבת ולברוח צפונה. אחד מעובדי הרכבת מבטיח לה שהיא תראה בדרך את כל הפנים של אמריקה וזה פחות או יותר מה שקורה - בכל תחנה היא נתקלת בגילויים שונים על הסקאלה הגזענית של אותה התקופה. תוך כדי כך רודף אחריה לוכד העבדים, רידג'וויי (ג'ואל אדג'רטון), שהבריחה המוצלחת של אימה, מייבל, יושבת עליו ככישלון אישי.
כעיבוד לספר, "מחתרת המסילה" סובלת מהחיסרון המשמעותי ביותר שפוגם בעיבודים דומים - העובדה שמחשבות אפשר לכתוב אבל קשה יותר להמיר לפריימים ויזואליים, אלא אם כן אתה בוחר להשתמש באמצעים כמו קריינות רקע או אמצעי ישיר אחר. אמבדו, מגוונת הבעה ככל שתהיה, לא יכולה לתסף את הסדרה בקשת הרגשות של קורה כפי שהם מתוארים בספר, עניין שבהכרח משטיח אותה. הפרק הראשון של הסדרה אכזרי במיוחד והוא מטיח בפרצופו של הצופה אכזריות כל כך ברוטלית (שאכן התרחשה במציאות), אבל מעלה את השאלה עד כמה זה אפקטיבי להכריח את קהל היעד שלך לצרוך אלימות כל כך בוטה, במיוחד כשהיא ארוגה בתיאור קיצוני כל כך - כל הלבנים הם רוע טהור, כל השחורים טובים. במובן הזה, האלמנט החשוב והחינוכי (ההבנה שההיסטוריה של האפרו-אמריקנים בארצות הברית כוללת ביטויים סאדיסטיים שמוכרים לנו מסיפורי הנאצים) לא יעיל אם הסיפור שמגבה אותו לא משנע אותו אל לב הצופה.
ג'נקינס והקולגות שלו עושים פה את הקסם הרגיל שלהם: הבימוי של ג'נקינס יפה ועמוק, הוא מצליח להעמיד דמויות יפות, מרבה בקלוז-אפים אמוציונאליים ומתזמר באופן כמעט מושלם אלמנטים כמו טבע ומוזיקה הודות לצילום ופס הקול. עשרת הפרקים של הסדרה, שאורכם אינו אחיד, הם בהחלט תצוגה מהפנטת ליכולות שלו להכניס רכות, תקווה ורומנטיקה כמעט פנטסטיים גם לסיטואציות קשות. אולם מצד שני, העיבוד העלילתי של הספר (חלקים ממנו הורחבו ופותחו לטובת הסדרה, הקו העלילתי לא תמיד נשמר) לוקה בחסר והוא נע בין האינטנסיביות של המרדף לנטייה של ג'נקינס לקחת את הזמן כי הוא רואה על הדרך פריים יפה שהוא חייב למצות.
התוצאה היא סדרה יפה ויזואלית, מרשימה מבחינת בימוי ומשחק וכאמור, "חשובה", אבל תובענית ולא אחידה. היא תעניק לאמזון את נקודות האיכות שהיא זקוקה להן, את הבאזז, את הקרדיט על האומץ. היא בהחלט תוחבת בפרצופה של אמריקה הלבנה מראה לא מחמיאה שמאלצת אותה להכיר בהיסטוריה של עצמה. כמה מהצופים שלה ישרדו את כל עשרת הפרקים? גם אם הם יהיו מעטים, תמיד יחכה להם עוד פרויקט של בארי ג'נקינס, בסוף נכסה את כולם.
