עד לא מזמן, נטפליקס הייתה משתתפת פעילה בחינגת גיבורי העל שפשטה על התרבות הפופולרית בשנים האחרונות. ביחד עם מארוול, חלוצת הסטרימינג הפיחה חיים בדמויות של ג'סיקה ג'ונס, המעניש, לוק קייג', דרדוויל, איירון פיסט וסוכני ש.י.ל.ד. אבל השותפות הפורה הזאת בין שתי ענקיות התוכן התפרקה ב-2019 לקראת השקת דיסני פלוס, אליו נשאב יקום גיבורי העל של מארוול במלואו - על עלילות העל שלו, דמויותיו ותכניו (כולל סרטי "הנוקמים"). עם דיסני מצד אחד ועם HBO מתאגיד וורנר מדיה מצד שני שבו התנחלה נבחרת הסופרהירוז של DC קומיקס, מצאו עצמם ראשי נטפליקס בין הפטיש של ת'ור לנדן חרבה של וונדר וומן, וללא עולם גיבורי על משלהם. היה עליהם לחפש מיתולוגיה חדשה משלהם, והם מצאו אותה במיקור חוץ אצל יוצר הקומיקס מארק מילר, בהשראתו הפיקו את הסדרה החדשה "מורשת יופיטר", שעלתה בסוף השבוע האחרון.
"מורשת יופיטר" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
הסדרה "מורשת יופיטר" היא העיבוד הראשון של נטפליקס ליקום גיבורי העל של מילר הסקוטי ואשתו לוסי, המכונה "מילרוורלד" ("עולמו של מילר"). חברת התוכן המצליחה רכשה את הזכויות עליו ב-2017 כחלק מתהליכי חידוש המלאי המזורז של הקטלוג שלה שנשאר מיותם לפתע. מחוזות הדמיון המפותח של מילר אמורים להיות מאגר פורה של חומרים מקוריים חדשים מן המדף היישר למסך הטלוויזיה וצג המחשב של הלקוחות. אבל שני מכשולים עיקריים ועקרוניים עומדים בין "מורשת יופיטר" והפיכתה למיתולוגיה מודרנית משגשגת.
5 צפייה בגלריה
ניצבת בפני מכשולים שמונעים ממנה להפוך למיתולוגיה מודרנית משגשגת. "מורשת יופיטר"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מכשול א': במציאות התזזיתית של 2021, קשה עד כמעט בלתי אפשרי ליצור קאנון חדש שיתמזג בהוויה התרבותית שלנו. כל כך הרבה נסיונות נעשו בעשורים האחרונים להשיק עולמות בדיוניים חדשים בקולנוע ולטלוויזיה, ולמעט המקרה יוצא הדופן של "משחקי הכס", מי שממשיכים להסעיר אותנו הם הפרנצ'ייזים הישנים והטובים, או הרעים והחבוטים של מארוול ו-DC קומיקס או לחילופין "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס.
מכשול ב': מתברר שלפחות במימוש הטלוויזיוני שלה, "מורשת יופיטר" לא באמת מקורית או חדשנית כפי שהיינו רוצים לקוות. המורשת של "מורשת יופיטר" מרגישה יותר מדי כמו ענף באילן היוחסין של הרומן הגרפי "השומרים" המופתי מאת אלן מור, והעיבוד הקולנועי המרשים של זאק סניידר מ-2009.
בכל הנוגע למכשול א', אין הרבה מה לעשות. בני אנוש נוטים לגלות סקרנות רבה יותר לגבי עדכונים מעולמות הידע שלהם. גיקים קונים כרטיס לסרט באטמן החדש כדי להתרשם מהג'וקר הנבחר, נשות החברה הגבוהה קוראות את טורי הרכילות כדי להתעדכן בשמועות החמות בנוגע לשכנה מהפנטהאוז. בסוף כולנו בני אדם, ולמעטים מאיתנו יש קיבולת לסיפורים חדשים שהגיעו אלינו משום מקום. להתחיל פרנצ'ייז משום מקום זה כמעט קרב אבוד מראש בימינו, אבל אפשר לנסות. יצירתיות, השקעה, הברקות תסריטאיות, וחזון סגנוני ייחודי יכולים לתרום למקוריות של רעיונות חדשים ולהציבם במרכז השיח גם אם רק לרגע. הסדרה המופתית "השומרים" של דיימון לינדלוף - ענף רשמי באותו אילן יוחסין המוזכר לעיל - הייתה כזאת, ואילו "מורשת יופיטר" נראית כמו חיקוי זול. אפילו שעון יש בה כמוטיב שחוזר על עצמו (כמו ב"השומרים"), לא שהוא מכוון מה יודע מה.
אז מה בעצם קורה ב"מורשת יופיטר"? בניגוד לפיצוצים והחלליות שמארוול ו-DC קומיקס הרגילו אותנו אליהם על המסך הגדול וגודש האפקטים הממוחשבים, הסדרה שיצר המפיק והתסריטאי הראשי סטיבן ס. דה-נייט היא בעצם דרמה משפחתית עם משברים בין-דוריים, התנגשויות מוסריות והתלבטויות מוסריות, לצד מאבקי כוח פנימיים, אהבות ובגידות, עוצמה פיזית, שבריריות מנטלית, התמכרויות וסמים. אם אתם מצפים לסצנות אקשן מסעירות, עדיף שתחפשו אותן ב"הפלקון וחייל החורף" בדיסני פלוס - הפקה מושקעת ומהוקצעת, כמעט קולנועית מבית מארוול. לנטפליקס, עם כל הכבוד, אין את הגב הכלכלי של דיסני. ולכן, במקום יחסים בינלאומיים ואינטר-גלקטיים, היא מתרכזת ביחסים בין בני משפחת סאמפסון ומקורביהם, וההיסטוריה המסתורית שלהם.
שלדון סאמפסון (בגילומו של ג'וש דוהאמל) הוא אב המשפחה, מעין סופרמן המכונה "יוטופיאן". הוא נשוי לגרייס (לסלי ביב) ולהם שני ילדים: ברנדון (אנדרו הורטון) השואב השראה מאביו אך מתקשה לגבש אישיות משלו, וקלואי (אלנה קמפוריס) שמורדת בסמכות אביה ומתנתקת מחיק המשפחה לטובת חיי הוללות נטולי רסן. דוד וולטר (בן דניאלס) גם הוא בחבורה, וכן חברים נוספים שעומדים בהנהגת איחוד הצדק - נבחרת גיבורי העל שאמורים לגונן על העולם מנבלים מסוכנים ואכזריים ביותר ובראשם בלאקסטאר רב העוצמה. התככים והבעיות האישיות ממלאים את הפרקים הראשונים, וככל שהעונה הראשונה מתקדמת נשזרות בה במקביל קורותיה של משפחת סאמפסון ששגשגה כתאגיד פלדה באמצע המאה ה-20, לפני קריסתה הפתאומית.
המסע ללב הים של שלדון ו-וולטר הצעירים עם חברם ג'ורג' ושותפים נוספים אמור לפתור לנו תעלומות לגבי מקור כוחות העל שהם מחזיקים בהם בהווה. ההתקדמות הזאת של הדמויות בשני צירי זמן - בעבר ובהווה - רוצה להיות מורכבת ופילוסופית כמו "השומרים". אבל דה-נייט אינו לינדלוף ואפילו לא סניידר. התפרים רופפים, המסתורין לא מחזיק, וההקשר של ההיסטורי נכפה על העלילה באופן מאולץ. מורכב זה לא, והאמת? קצת משעמם, אם כבר. אנחנו מקבלים הבהרות לגבי קרב החמולות שעתיד להתרחש עם רמזים בנוגע לתעלומה מי פה האויב האמיתי: בלאקסטאר הכוחני, סקייפוקס המתוחכם, או שמא נבל ערמומי אחר ש"יפתיע" את כולנו.
"מורשת יופיטר" אינה מצליחה להעשיר את השיח בנוגע לרוח האמריקנית, אבל היא מאוד מתאמצת. אם יש משהו שעובד בה הוא ההדהוד של המיתולוגיה היוונית (או הרומית, ליתר דיוק) - לא רק בגלל שמה של הסדרה, המתכתב עם מלך האלים יופיטר (פיתוח רומאי לזאוס היווני הקדום), אלא גם בגלל ההתמקדות שלה ביחסים בין אישיים, באהבות ובבגידות בתוך התא המשפחתי רווי האמוציות. גם ההקשר הזה רופף כיוון שאין דמות בשם יופיטר בסדרה, אם כי דוהאמל המזוקן בהחלט נראה כמו הייצוגים של אבי האלים לאורך השנים.
העונה הראשונה של "מורשת יופיטר" מאכזבת, ואת הטוויסט העלילתי שבסופה אפשר לזהות כבר בתחילתה. מי שמתמצא מעט ביחסים בין האלים במיתולוגיה היוונית, ובסיקוול הרומאי שלה, יוכל להבין מראש לאן כל זה הולך. ובכל זאת, יש היבט הגותי אחד משמעותי שהדמויות והעלילה סובבות סביבו והוא בעל ערך גם בשיח הנוכחי בחברה האמריקנית, וגם בישראל. בעוד שהאנושות עוברת תהליך של השחתה מוסרית, והנבלים הופכים לאלימים יותר וחסרי מצפון, שלדון מקפיד לשמור על הקוד שאימץ למאבק ברשע: הקם להורגך הקדם לנטרלו, רק לא להורגו. למרות כוחותיו העצומים, היוטיופיאן מסרב ליטול חיים גם כשחייו בסכנה.
עיקרון הברזל הזה נכפה גם על בני בריתו באיחוד הצדק שייסד. האידיאולוגיה הזאת יפת נפש, וגם יש מאחוריה היגיון, אבל האם היא ישימה במציאות של החברה המודרנית בסדרה, או זו שאנחנו חיים בה ביומיום? באירוע מכונן אחד שלדון מוכן להקריב את עצמו על קידוש השם, כלומר הקוד. במקרה אחר הוא נדרש להכריע בין מותו האפשרי של בנו בידי בלאקסטאר לבין שמירה על אמונתו הפציפיסטית האדוקה. זה המקום שבו שלדון פוגש את יופיטר שפוגש את אברהם אבינו, וזה גם המקום שבו "מורשת יופיטר" כמעט ומתכתבת עם סדרת גיבורי על אחרת: "הבנים" מבית אמזון, שגם היא מבקשת להציג גיבורי על באופן אנושי, על עוצמתם וחולשתם (בהשוואה בין הסדרות מדהים הדמיון בין מאט לנטר המגלם את ג'ורג' והשחקן אנתוני סטאר המגלם את הומלנדר המרושע מ"הבנים". הפרופיילינג בהתאם).
ב"הבנים", גיבורי העל הם סלבריטאים שזוכים לפולחן אישיות שמעביר אותם על דעתם והופך אותם לאח"מים מושחתים ותאבי כוח, ואילו ב"מורשת יופיטר" גיבורי העל הם בעצם פלג דתי אדוק שאומנם פועל על פי עקרונות הצדק והמוסר, אך מתעלם מההיבטים המעשיים כפי שבאים לידי ביטוי בסביבתם. ב"הבנים" הביקורת מופנית כלפי מנהיגים ופוליטיקאים שמנצלים את כוחם הציבורי לשימור כוחם במימון תאגידי ענק, ואילו ב"מורשת יופיטר" הגיבורים שומרים על טהרה קיצונית מהסוג הליברלי החולם על עולם טוב יותר, בלי לטפל כהלכה בפגעי העולם כפי שהוא. ההתנגשות הזאת, בין אידיאולוגיה למציאות, מגיעה לרמת אבסורד שאולי הייתה מתקבלת על מאמיני העולם הקדום, אך לא על הצופים הציניים של ימינו.
וכך מוצאת עצמה נטפליקס שוב בעמדת נחיתות אל מול דיסני פלוס שנהנית מהסדרות רוויות האקשן מבית מארוול, מול HBO עם העומק והמורכבות של "השומרים", ואפילו מול אמזון עם ההומור הפראי והשנון של "הבנים". ב"מורשת יופיטר" אין אקשן, אין מורכבות, ולבטח לא הומור. ככה לא משיקים את הדבר החם הבא בטלוויזיה, שלא לדבר על מיתולוגיה חדשה.
