בראשית היה הקומיקס מאת וויליאם מולטון מרסטון, ואז לינדה קרטר הפציעה על המסך הקטן, והיום יש לנו את גל גדות על המסך הגדול. אלו פחות או יותר שלוש נקודות הציון המשמעותיות ביותר בדברי ימי וונדר וומן, כפי שהן ידועות לציבור הרחב. אלא שהמהדרין יודעים לספר שדמותה של גיבורת העל האייקונית השתמרה לאורך השנים גם בסדרות וסרטי אנימציה. אלו ממשיכים להתקיים גם היום במקביל לחזית הקולנועית של DC קומיקס הנשלטת על ידי הכוכבת הישראלית - שרק לאחרונה חזינו בה שוב בטריילר ל"וונדר וומן 1984" שייצא בקיץ הבא. ביקום האלטרנטיבי של חטיבת האנימציה, השחקנית רוסריו דוסון היא וונדר וומן האמיתית. והיא גם ותיקה יותר בתפקיד, מה שלא מונע ממנה לפרגן לגדות. "הדמות של וונדר וומן היא תוצאה של אבולוציה לאורך זמן, ואני חושבת שגל ייצגה זאת נאמנה", אומרת דוסון בראיון ל-ynet.
Wonder Woman: Bloodlines
דוסון בת ה-40 הגיעה לקומיקון ניו-יורק שם התקיים הריאיון, כדי לקדם את סרט האנימציה Wonder Woman: Bloodlines מבית וורנר ברוס, אבל יותר משהיא מוכרת כמדבבת היא ידועה כשחקנית כשרונית עם חיבה גדולה לתרבות פופולרית וקומיקס. היא התחילה את הקריירה ב"קידס" הפרובוקטיבי של לארי קלארק ב-1995 ומשם פסעה בשלל כיוונים עם הופעות ב"יש לו את זה" ו"השעה ה-25" של ספייק לי, ו"אלכסנדר" של אוליבר סטון. הפריחה הגדולה שלה הגיעה ב-2005 כשלוהקה כגייל למותחן האפל "עיר החטאים" של רוברט רודריגז ויוצר הקומיקס פרנק מילר, תפקיד אליו חזרה לרגל סרט ההמשך ב-2014. שיתוף הפעולה עם רודריגז ניתב אותה גם לעבודה עם חברו הטוב, קוונטין טרנטינו, והיא זכתה להופיע ב"גריינדהאוס" וב"חסין מוות". למרחבי גיבורי העל היא הגיעה לפני חמש שנים כמדבבת בוונדר וומן, אך מאז זכתה להשתלב בדמותה של קלייר טמפל סדרות "דרדוויל", לוק קייג'", ו"איירון פיסט" מבית מארוול.
את Wonder Woman: Bloodlines דוסון מובילה כמדבבת לצד שחקנים מוכרים כמו ג'פרי דונובן ("פארגו"), אדריאן מור ("כתום זה השחור החדש") ומייקל דורן (לוטננט וורף הקלינגון מ"מסע בין כוכבים: הדור הבא"). המפיק ג'יימס טאקר והבמאים ג'סטין קופלנד וסם ליו מדגישים כי עולם גיבורי העל שהם יצרו מתקיים בזכות עצמו על המסך הקטן ללא השפעת שובר הקופות האדיר "וונדר וומן" מ-2016 והפקות הענק האחרות מהיקום הקולנועי של DC קומיקס ("באטמן נגד סופרמן", "ליגת הצדק"), אולם קשה להכחיש שהתנופה המחודשת לדמותה של גיבורת העל האייקונית הגיעה בזכות ההופעה של גדות וההדים שעוררה בקרב המבקרים והמעריצים. "מה שהיה מדהים זה שהצלחנו להחזיר את וונדר וומן לקדמת הבמה, וגל הייתה כל כך מדהימה בכך, שהסרט שבר מספר שיאים, ובזכות זה יש דחיפה לעוד סיפורי נשים מהסוג הזה", אומרת דוסון.
"היום יש המון דמויות נשיות שאנחנו מסוגלות לגלם, וזה קורה במרחבים שונים ומגוונים. אני זוכרת שכשהתחלתי לדבב את וונדר וומן, אנשים אמרו שסוף סוף יש וונדר וומן ממוצא לטיני. אבל מבחינתי גם לינדה קרטר הייתה לטינית, גדלתי עליה והיא הייתה אדירה. אז למרות שאני מביאה גרסה שונה שלה, וונדר וומן תמיד הייתה דמות מאוד משמעותית עבור אמי וסבתי, וגם לי כילדה. לראות שעכשיו אנחנו יכולים לשנות קצת בעיצוב תלבושת שלה, ושאנחנו יכולים לשנות קצת את נקודת המבט שלה. זו אבולוציה של הזמן, ואני חושבת שגל ייצגה זאת נאמנה".
האם ההופעה של גל גדות השפיעה על הדרך בה ניגשת לדמות?
"לא. עשיתי את וונדר וומן כבר כמה שנים, וזו הייתה התנסות מדהימה בשבילי. ואני חושבת שבשביל האנשים שכותבים את הדמות הזאת ומפתחים אותה, כמו במקרים רבים אחרים של גרסאות המשך לגיבורי העל האייקונים שלנו, יש כל הזמן ניסיונות חדשים לעדכן את הסיפורים הללו ולהפוך אותם למודרניים יותר. המטרה היא להפוך את הדמויות הללו והסיפורים שלהן למרתקים ומלאים ומתאימים לרוח התקופה. זה יפה. יצא לי לעבוד עם פרנק מילר שאחראי בין השאר למגמה הזאת. ב'אביר האפל' הוא לקח את באטמן שהיה יותר דומה ל"גשש בלש", והפך אותו לדמות רצינית שאפשר לחקור את המקורות הפסיכולוגיים שלה שמניעים אותו לפעול כפי שהוא פועל".
מי שאחראית על כתיבת Wonder Woman: Bloodlines היא התסריטאית מיירגרד סקוט, שזומנה לצוות ההפקה שמלא ביוצרים ממגזרים אתנים מגוונים. ביחד חזרו לסיפור המקור של דיאנה באי האמזונות תמיסקרה, המעבר שלה לארצות הברית וההתגבשות שלה כגיבורת על נועזת. העלילה שטוותה סקוט שופעת גם בדמויות נשיות - מוונדר וומן וחברתה הטובה אטה קנדי, לסוללה של נבליות כמו סילבר סוואן, ורוניקה קייל, ד"ר סייבר, ד"ר פויזן וגם צ'יטה - שתצוץ גם ב"וונדר וומן 1984" בגילומה של קריסטן וויג ופה מדבבת אותה קימברלי ברוקס. לפי סקוט, הגיוון האתני והמגדרי מאחורי הקלעים הוא ביטוי להתקדמות, לא להגעה ליעד. "אני זוכרת שכשהתחלתי לכתוב, הייתי בקבוצת תסריט שאמרו 'כדאי שתהיה לנו אישה בצוות'. אני זוכרת שהייתי בפגישה שבה היה מי שאמר שהם יבחינו בין דמויות הגברים והנשים לפי גודל הכובעים שלהם. אז כן, המצב יותר טוב. זה לא נהדר. אנחנו מדברים על רף די נמוך", היא אומרת.
התסריטאית מציינת ששינוי גדול יותר מתרחש בגישה חדשה שהיא ודומיה מייצגים בכל הנוגע לתחום האנימציה והקומיקס בימינו: "אני חלק מהדור הראשון שגדל על אנימה, והפנים את הרעיון שאנימציה לא חייבת להיות תוכן לילדים. וזה הדור שחוזה בגל הראשון של אנימציה למבוגרים. ואכן אפשר לראות היום אנימציה שנושאת תכנים מגוונים ופונה לקהלים שונים. האנימציה נותנת אפשרות לספר סיפורים שאי אפשר להפיק אותם בלייב-אקשן בפחות ממאה מיליון דולר, ואפשר לנצל את זה במקום רק להשתמש במדיום כדי לפנות לילדים. אנחנו דור של כותבים שמלכתחילה כותב לאנימציה. זה לא שאנחנו מתפשרים, אנחנו פשוט אוהבים את זה. אנחנו רוצים לפתח את האמנות שבזה, ובינתיים מה שנחשב לתרבות של סרטים מצוירים השתלב בתרבות הפופולרית. עכשיו יש הערכה רבה יותר לחומרים הללו מאשר בעבר".
דוסון רואה בכך חלק מתהליך כולל שעובר על הדמויות שמקבלות את המעמד הראוי להם בתרבות. "יש אנשים שבאים בביקורת שאלו סרטים שמבוססים על טכנולוגיה, והם נועדו רק לבדר. אבל תראו איזו קהילה אדירה צמחה מהם. היא חוצה גזעים, חוצה דורות וחוצה מגדרים. הספקטרום הוא עצום. זה מתמזג בתרבות, מתמזג בחברה ולאורך שנים. אפילו סבתא שלי אהבה את וונדר וומן, וזה ממשיך לגדול ולגדול. וכשנגיע לקו הסיום, תמיד נחזור לעבר ונבחן מחדש את ההיסטוריה של הדמות ומה אפשר לשנות בה וגם בחיים שלך, ואיזו השראה זה נותן. זה אמצעי רב עוצמה".
איך את רואה את העתיד של וונדר וומן?
"אני חושבת שזו דמות שתמשיך לקבל גרסאות בעתיד. אני מדמיינת את וונדר וומן עוד 25 שנים ועד כמה שונה היא תהיה. זאת דמות שממשיכה להתקיים בעולם המודרני שלנו, והיא תמשיך בתהליך ההסתגלות שלה מכיוון שהיא לא עומדת להזדקן ולמות כמו כולנו", אומרת השחקנית, "וונדר וומן תמיד תישאר בסביבה, כמו קפטן אמריקה ודמויות אחרות, כך שזה כיף גדול. יצא לי לדבב את באט גירל בסרט 'לגו' ודרך הדמות שלה לרדת על באטמן. הגענו רחוק מספיק כדי לרדת על הכסף שלו. זה נהדר שאנחנו יכולים לחזור ולבחון מחדש למה אנחנו אוהבים את הסיפורים הללו שמשתמרים בין הדורות, ובו בעת גם להמשיך לדחוף אותם קדימה כדי שיישארו מעניינים בעתיד ולחשוף אותם לעולם חדש. וזה הדבר החושב שיש לנו לעשות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהכיר בכך שגם דמות אייקונית יכולה לעבור הסתגלות, ולהתפתח ולצמוח".
האם חלק מהצמיחה של וונדר וומן כולל התעסקות בזהות המינית שלה, כפי שדוברה לפני שלוש שנים בעקבות הצהרתו של יוצר הקומיקס המוערך גרג רוקה על כך שהיא דו-מינית? התסריטאית סקוט מספרת כי מבחינתה רק טבעי שהיא כזאת. "תמיד החשבתי את וונדר וומן כדו-מינית, כי כך זה נרמז בקומיקס שהייתי קוראת ואני בעצמי דו מינית. תמיד השוויתי את עצמי אליה", מתוודה סקוט, "זה לא בהכרח חלק חשוב במיוחד בקווי העלילה, כי זה סרט אקשן, וההיבטים הרומנטים פחות משמעותיים. אבל לפחות בעיניי, דיאנה היא דו מינית, ואני לא יודעת אם מותר לי להגיד את זה".
ללא קשר לזהות המינית, התסריטאית מוקירה את הייצוג המורכב שהביאה גדות לוונדר וומן על המסך שתרם במשהו לכתיבתה: "היא עשתה עבודה מצוינת בכך שהיא העניקה לוונדר וומן עדינות, אבל עדינות מהסוג הלא מתנצל", אומרת התסריטאית, "יש לה לב פתוח שמאוד אהבתי. מאוד קל להפוך את וונדר וומן לדמות שמביאה עוצמה נשית, או לדחוף אותה להתמודדות אלימה כאילו היא יצאה מהסרט '300' או משהו כזה. אבל יש לדמות הזאת פתיחות. היא באה מחברה אוטופית, חברה שמנסה לבנות אוטופיה. באופן אישי לא רציתי לאבד את התחושה הזאת שמדובר באישה עם לב עדין".
