בוקר טוב, מרמיטות אביביות שכמוכם. אמש (שבת) נופפנו לשלום ממרחק בטוח לשירלי שנכנסה כמעריצה של אסיף (בואי, ראינו את תעודת הזהות שלך) ויצאה כגרופית של אדם אחרי ששרדה שלוש הדחות. שירלי היא הסנונית הראשונה המבשרת את בוא הגמר, הבחירה היתה בינה לבין אודליה, שארית הפליטה האחרת מהכניסה השניה. כנראה שהצרחות של אודליה הצליחו לקנות לה עוד שבוע בבית האח והצופים העדיפו אותה על שירלי, שאם חוקרי מז"פ יעברו על הבית אחרי שתיגמר העונה הם לא ימצאו טביעות אצבעות שלה בשום מקום. ואולי היא היתה בסך הכל עוד חלום של האח הגדול, זה שמגיע לפני החלום המבוזבז שבו אתה יוצא לסידורים בדואר ובבנק.
שירלי מודחת מהבית
(באדיבות רשת)
לא רק ביבי ניווט אמש בנחישות את ספינת המדינה אל קרחון הקורונה, גם הדיירים העסיקו את עצמם בנושא שהשמיד כל סיכוי לאסקפיזם בבית האח הגדול. היה די מוזר לשבת ולצפות בהם יושבים בבית האח ומדברים עלינו, האזרחים הספונים ומבועתי הקורונה, ומאוד נגע לליבי הרצון של אדם להרים לנו כדי שנתעודד. רק שלא הבנתי איך בדיוק הוא מתכוון לעשות את זה, או יותר נכון נראה לי שאדם לא בדיוק הבין איך לעשות את זה. יש לי תחושה עמומה שהוא מאמין שאם נשב בבית ונצפה בהם מסתדרים אחד עם השני, מתחבקים עם המרפקים ושרים בציבור זה ישפר את המורל הלאומי, מה שמבהיר לי שאדם זקוק לרענון תפיסה דחוף לגבי האופן שבו טלוויזיה בכלל וריאליטי בפרט עובדים. האמת היא שזה גם מסביר כמה דברים על המקום שאדם תפס בבית עד כה, ואיך גרביים לבנים של גוצ'י הפכו לנכס הרוחני הכי גדול שלו סו פאר. שמישהו ישיג לו מטוש, אם כך, ונוכל להתקדם.
מכיוון שכולנו חוסכים במשאבים גם האח הגדול משתדל למחזר, והפעם עושה שימוש חוזר בהתקהלות הכי מושמצת בעונה הזאת, משולש ברמודה שמאכלסים אותו ירדן, ליאור ותקווה. הנושא הטחון הזה עשה כזה קאמבק שהתפלאתי שביבי לא התייחס אליו בריאיון שלו להילה קורח. חלק לא קטן מההמולה סביב הנושא נובע מסיר הלחץ שהוא בית האח, והעובדה שכל סטייה קטנה מהמסלול מרחיקה את הדיירים שנות אור רגשיות מהפרופורציות האמיתיות. אבל איכשהו אני שוב מוצאת את עצמי מתעצבנת. בין ליאור, שכמו ביבי משתמש במשבר הזה כדי למשוך זמן בבית האח, ובניגוד למה שהוא טוען יש לו את כל הסיבות לתדלק את הפאניקה והוא אכן לא מתעצל ועובד בזה, ובין אסיף שכרגיל משוכנע שהכל קרה בגללו, או במילים אחרות, "אני הצנטרום של האירוע, המחולל הראשוני ולכן אני משמעותי", ממשיכות ירדן ותקווה לתלוש זו את שערותיה של זו. ואם היקום מחייב אותי לקחת צד בקרב החתולות הזה, אין לי אפילו בדל של התלבטות איזה צד אני לקחת.
לא במקרה ליאור מציין שירדן עברה תהליך עצום מאז תחילת העונה. ירדן הנוכחית היא גרסה מוחלשת של עצמה, שרק הגיחות שלה לחדר האח, שם היא מעזה לומר לתקווה את מה שאין לה אומץ לומר לה בפנים, מרענות את זכרון האלימות הישנה שלה נגד תקווה מתחילת העונה. לא נשכח איך פעם, בימים שתקווה היתה בהלם אחרי הכניסה ורוב היום שכבה במיטה לבד, מוקצית וממודרת משאר הדיירים, כשעוד לא היה לה את הכוח הנפשי להביא את עצמה לספת העישון בחוץ ולהתעצל שם, ירדן ישבה שני מטר ממנה כשמסביבה עדת מלחכי הפנכה שלה, והשמיצה את תקווה בקול רם כדי שהיא תשמע.
מצטערת. התמונה הזאת לא עוזבת אותי וברור לי שאם להק המתרפסים של ירדן לא היה מנופה מהבית דייר-דייר, היא היתה נשארת ביריונית שיכורה מכוח. עכשיו כל מה שנשאר לה זה להתלונן שליאור ותקווה לא התחשבו בה ולא לקחו לעצמם חדר בסוויטה והעבירו שם את שארית העונה, אלא נשארו בבית האח, החצופים, כדי להוציא לה את העיניים. בינתיים המורווח היחיד מכל הסיפור הוא ליאור, שהתחרות שלו עם ירדן על מי יגיד יותר פעמים שהם לא היו ולא יהיו זוג כבר מתחילה להישמע כמו משחק מקדים. ירדן נפלה לפח הפחדני שלו ולצערי גם תקווה, וכל שנותר לי הוא לחזק את ידיה של האחרונה ולאחל לה שתישאר חזקה עד שאינשאללה תצא אחרונה מבית האח, בתקווה שגם ישארו לה ריאות לצאת איתן, כי ריאות, מסתבר, הן מוצר צריכה בסיסי. פאטוש?
בפרק הבא: אולי נביא שוב את אורן חזן, כדי שהדיירים יוכלו שוב לזרוק עליו? כל כך נהניתי. וגם - ביבי פועל בהתאם להנחיות ומשקיע 60 מיליון דולר במטוס פרטי (אה, התכוונתם למטוש? סליחה. אני מחזיר. NOT!).
