ככל שמתבגרים מבינים עד כמה תיאום ציפיות הוא חלק חשוב מהחיים. במקרה של הסרט על ביסטי בויז, זה יכול להיות אפילו קריטי: אומרים לך "דוקו של ספייק ג'ונז על אחד מהרכבי ההיפ הופ הכי טובים אי פעם" ואם לא צפית בטריילר או קראת על זה קצת, אתה כנראה מדמיין את המובן מאליו - הרבה ראשים מדברים, המון קטעי ארכיון מכל התקופות ואיזשהו מבנה עגול שיארוז את זה יפה ומרגש. אבל Beastie Boys Story (זמין באפל TV+), כמו ביסטי בויז בעצמם, הוא משהו קצת אחר.
Beastie Boys Story – טריילר
על הבמה של קינגז ת'יאטר בברוקלין – אלא איפה – עומדים אד-רוק (אדם הורוביץ) ומייק-די (מייקל דיאמונד), שני חברי הלהקה שעדיין איתנו, אחרי שאדם יאוך (MCA) הלך לעולמו הרבה יותר מדי מוקדם, ב-2012. מאחוריהם מסך עצום, שעליו מוקרנות תמונות וסרטונים מחיי הלהקה. מולם טלפרומטרים עם הטקסט שאותו כתבו עם ג'ונז. השעתיים הבאות יעמדו בסימן התנועה בין מה שקורה באולם ובין אינספור פריטי התיעוד שביסטי בויז הותירו במשך 34 שנות פעילות.
הפורמט הזה מפיק חוויית צפייה מוזרה ולפרקים תמוהה. אם הייתי נוכח באותו אירוע, כנראה שהייתי נוצר את הזיכרון לכל החיים. אבל מהבית זה מרגיש כמו לפקוד מרחוק ערב שקופיות. וזה עוד לפני שעוסקים במשמעות הנרטיבית: לא מעט דמויות מרתקות פעלו סביב הביסטי בויז, מריק רובין ועד הדאסט בראדרז. אומנם הגיוני וצודק שגיבורי הסיפור יוליכו אותו. אבל לעיתים, פרספקטיבה של אחרים רק מוסיפה, לא גורעת.
די.אן.איי של אגדה
כשמתרגלים לקונספט, כמו גם לזה שהראפרים הנפלאים האלה אינם בהכרח קריינים וסטנדאפיסטים דגולים (לצד תקלות טכניות משעשעות שנכנסו בעריכה), Beastie Boys Story לגמרי מכיל את הדי.אן.איי שהפך את הלהקה לאגדה: מוזיקה מצוינת, חוש הומור מפותח, חברות אמת נוגעת ללב ובעיקר מודעות עצמית מרשימה, שהצליחה לנטרל את הכוח הרעיל של האגו.
לכל אורך הסרט, ביסטי בויז שומרים על קשר עין עם הקרקע וגם מודים ביושר שההתנתקות ממנה כמעט חיסלה את הלהקה. במקביל, הם לא מסוג הטאלנטים שתמיד מוצאים את מי להאשים כשמשהו לא עובד. הביקורת על ראסל סימונס מהלייבל דף-ג'אם, שטחן אותם בהופעות בעקבות ההצלחה של אלבום הבכורה, עוברת באופן ענייני וסביר. מנגד, הכישלון המסחרי של Paul's Boutique החלוצי, לא גרם להם להתמרמר על ההמונים שלא הבינו את הבשורה. במקום, הם אספו את עצמם ומצאו את המוג'ו במקום אחר. ההצלחה ראתה שלא רודפים אחריה בכוח – ורצה בחזרה לזרועותיהם.
מעל הסרט כולו מרחפת רוחו של יאוך. שוב ושוב אד-רוק ומייק-די מזכירים אותו בתור עמוד האש לפני המחנה, זה שהקדים אותם תמיד בשלושה-ארבעה צעדים מכל הבחינות, כולל השינוי החשוב ביחס לנשים. ההערצה האותנטית שלהם כלפיו מטעינה את הסרט ברגש, שמחפה על הפגמים האחרים. למשל, הקפיצה מהאלבום "הלו נסטי" שיצא ב-1998 למונולוג עוצמתי להדהים של אד-רוק על הופעה האחרונה של ההרכב ב-2009. וכך נזנחה זווית מעניינת, כמו אלבום התגובה שלהם לפיגועי 11 בספטמבר 2001 והטראומה שפקדה את ניו יורק מכורתם.
עם זאת, Beastie Boys Story גדוש ברגעים כיפיים, מאירי עיניים וכמובן מצחיקים מאוד. חלקם מתחבאים ממש בסוף, אחרי ההופעה הראשונה של הקרדיטים, כך שלא מומלץ לנטוש מהר מדי. עושה רושם שגם זה חלק חיוני מהאתוס של הלהקה בכלל ואדם יאוך בפרט: אתה יכול לעשות תיאום ציפיות כמה שבא לך – בסוף ביסטי בויז ימצאו את הדרך לתפוס אותך בלתי מוכן.
