האם בתחילת העונה הבאה תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית תפתח את עונת הקונצרטים ה-51 שלה, או שהיא תיעלם ותירשם בתולדות חיי התרבות בישראל כגוף ששרד רק יובל שנים? זו השאלה המרחפת בימים אלו מעל עולם המוזיקה הקלאסית בישראל ומדירה שינה מעיניהם של אנשי התזמורת בעבר ובהווה.
ההסכם עם עיריית נתניה להשתתפות בתקציב התזמורת למשך עשר שנים מסתיים בימים אלו, והעירייה לא מתכוונת לחדש אותו. התנועה הקיבוצית, השותפה השנייה במימון התקציב, הוציאה הודעה בזו הלשון: "התנועה הקיבוצית, השותפה בתקציב מיום יסוד התזמורת, לא הפסיקה לתקצב את תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית. להיפך, למרות השנה הקשה וחוסר הוודאות התקציבי, החליטו בתנועה לעמוד בהתחייבויות ולאשר תקציב לתזמורת גם לשנת 2021. לנו, כתנועה המטפחת ומעודדת תרבות עוד משחר ימיה, כואב מצב זה, אך לא נוכל לתקצב את התזמורת מעבר למה שכבר אושר במאמץ רב".
בינתיים, להילה דגן מנכ"לית התזמורת, אין ברירה אלא להתחיל בשימוע לעובדים. "מאחר ולא ברור אם יהיה לנו תקציב בתחילת העונה הבאה, אני חייבת להודיע לנגני התזמורת שהם עלולים להיות מפוטרים", היא מסבירה ל-ynet על המצב אליו נקלעה התזמורת ועל מה שהפך לבסיס חרושת השמועות בדבר סגירת התזמורת, שהייתה לאחד מגופי התרבות החשובים בישראל.
את דרכה החלה התזמורת, כאמור, לפני 50 שנה עם עדנה סולודר, חברת כנסת ומזכירת התנועה הקיבוצית המאוחדת לשעבר ומוזיקאית פעילה עד היום. "הסיבה המיידית להקמת התזמורת היתה רצונם של בני קיבוצים שניגנו על כלים שונים להמשיך ולנגן ברמה מקצועית בתום השירות הצבאי עם שובם לבתיהם", היא מספרת. "מוזיקה נכחה בתנועה הקיבוצית לדורותיה. רבים ממייסדי הקיבוצים ניגנו על כלים והם רצו להמשיך לעשות זאת, וזו הייתה הסיבה העיקרית להקמת הרכבים שונים, שהיו די טובים גם אם לא נשאו חותם של מצוינות לשמה. הרצון הפך לממשות ולא הייתה בעיה להקים את התזמורת כיוון שציבור הנגנים, לרבות מנצח, היו בהחלט זמינים במאגר הקיבוצי". מאז ועד היום ניהלו את התזמורת המנצחים אבי אוסטרובסקי (בשתי קדנציות שונות), נעם שריף, עוזי ויזל, שלום רונלי-ריקליס, ליאור שמבדל, דורון סלומון, ירון גוטפריד, שלו עדאל וכריסטיאן לינדברג - המנהל הנוכחי והלא ישראלי הראשון בתפקיד.
כאשר סולודר מדברת על הצורך שבא מן הצעירים היא למעשה מדברת (גם מבלי להתכוון לכך מפורשות) על אוסטרובסקי, מקים התזמורת, ומי שהתגייס לאחרונה למען המשך קיומה עם פניות לשר התרבות חילי טרופר ולחברי כנסת ואנשי ציבור נוספים בעלי קשר לעשייה התרבותית בישראל. אוסטרובסקי (היום בן 82), למד במקור מכונאות רכב אך נמשך לעולם המוזיקה והחל את דרכו כמנצח מקהלה עוד לפני שידע לקרוא תווים. הוא התגלה כמנצח מוכשר גם ללא הכשרה, והסקרנות משכה אותו מן הניצוח על זמרי מקהלה לתזמורות. בעקבות פעילותו בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הוא הגיע לקיבוץ להב שבצפון הנגב כל הדרך מגבעתיים, ובמהלך לימודיו נפגש עם המוזיקולוג אבנר בהט שסיפר לו על התכנסות של נגנים מקיבוצים שונים המתקיימת ארבע פעמים בשנה לעבודה של שבוע ימים. מי שניצחו על המפגשים היו יהודה אנגל ויהלי וגמן ומדי פעם גם מנצחים אורחים כמו היינץ פרוידנטל, שהיה במשך שנים מנהלה של תזמורת קול ישראל. פרוידנטל היה גם מי שזיהה את הכישרון של אוסטרובסקי.
הדרך עד להקמת התזמורת עצמה עברה במפגשים עונתיים של חובבי מוזיקה מן הקיבוצים, אבל זה לא היה מספיק. ב-1970 ובעזרת עידודו של חבר הקיבוץ ג'ומס (חבר הכנסת חיים אורון), אוסטרובסקי נסע ברחבי הארץ וקיים אודישנים למוזיקאים חברי קיבוץ מתוכם הקים את התזמורת. החלק השני במסע היה לשכנע את חברי הקיבוצים לשחרר את המוזיקאים המקומיים שנבחרו ולהחשיב להם את החזרות בתור יום עבודה וחצי על חשבון הקיבוץ. "את החזרות קיימנו בגבעת חביבה", נזכר אוסטרובסקי, "ובהתכנסויות הראשונות ההתלהבות לנגינה עלתה על האיכות, אבל לאט לאט הלכה והתגבשה תזמורת ונבחר גם מנכ"ל. בשלב מסוים היא כבר הפכה לגוף קבוע שמופיע בסדרות קונצרטים קבועות בבית שאן, קיבוץ דורות, נהריה ועין החורש. בנוסף, היה לנו חשוב להופיע בתל אביב והכתובת הראשונה הייתה מועדון צוותא, ואחרי מאבק לא קל התחלנו להופיע באולם רקנאטי במוזיאון תל אביב, בו התזמורת ממשיכה להופיע עד היום". שלוש שנים הוא ניצח על התזמורת, עד 1973. "לאחר שזכיתי בתחרות ניצוח באירופה", הוא אומר, "ביקשתי מנעם שריף שיחליף אותי לכמה ימים, והוא נשאר בתפקיד מנהל התזמורת שמונה שנים". ב-1998 אוסטרובסקי חזר לקדנציה שנייה של שלוש שנים עד שנת 2001.
מנהלי עבר נוספים נזכרים בערגה בתקופתם בתזמורת ומבכים את גורלה הטראגי הנוכחי. ליאור שמבדל, שניצח עליה בין השנים 1986 ל-1993, מציין כי "התקופה עם התזמורת היא ללא ספק אחת היפות בחיי. אנחנו מדברים על תקופה שבה עצם עשיית המוזיקה הייתה חוויה גדולה, עם אנשים מצוינים שעשו את השליחות המוזיקלית שלהם מתוך רצון ומסירות". במהלך הקדנציה שלו הצליח שמבדל להעלות את מכסת ימי החזרות של חברי הקיבוצים בתזמורת מיום וחצי ליומיים וחצי בשבוע, ובאותן שנים גויסו לתזמורת גם נגנים צעירים ומקצועיים כדוגמת הלל צרי, שירי סובול והילה צברי-פלג, וכן התרחבו שיתופי הפעולה עם המקהלות הקיבוציות, להקת המחול הקיבוצית והאופרה הישראלית.
ירון גוטפריד, שניהל את התזמורת בין השנים 2002 ל-2013 והפך אותה ל"תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית", הגיע אליה ללא ניסיון ניהולי. "התזמורת הייתה בעידן של משבר. הקהל נעלם והיא הייתה על סף סגירה, מאוד דומה למצב היום", הוא מספר. "כבר בפגישות הראשונות נאמר לי שיש לי שנה לשינוי או שהתזמורת נסגרת. הפתרון שלי היה חשיבה אחרת עם קונספט המסתכל על עונת הקונצרטים כיצירה בפני עצמה, ולא כליקוט של יצירות מן הגורן ומן היקב". השינוי התחיל עוד בקונצרט הראשון שלו, שהתמקד במוזיקה קובנית וספרדית בהשתתפות מקהלה מספרד ובישר על הבאות - יצירות שלא נשמעו בארץ קודם לכן ושהמכנה המשותף אינו רק מוזיקלי. בהמשך, הוא עסק גם בחיבורים עם אמנויות שונות לרבות להקות מחול, שימוש בווידאו ארט ומוזיקת ג'אז. חידושים נוספים שהתרחשו בתקופתו היו הקמת חוג ידידים וקיום ערבי גאלה לכבודם, וכן קונצרטים המיועדים לילדים. בעקבות אותו משבר בתחילת דרכו של גוטפריד בתזמורת נוצרה אז הפנייה לעיריית נתניה שנעתרה ולקחה עליה חסות בשיתוף עם התנועה הקיבוצית. "זה קרה בדיוק לפני עשר שנים", הוא אומר.
שלו עדאל, המנהל הישראלי האחרון של התזמורת, שעבד בה בין השנים 2013 ל-2106, חוזר על מה שמסתמן כמרכיב חיוני ביותר בנימוקים להשארת התזמורת על כנה. "זו התזמורת היחידה שחשוב לה להגיע למקומות כמו דורות בנגב, גם אם מספר המאזינים קטן. דיאלוג מתמיד בין גוף אמנותי לא יכול להימדד רק במשוואה כלכלית של כמה מרוויחים מכל קונצרט. התוצאה היא כמובן שנוצר קשר בין קהל קבוע ונאמן שמגיע לקונצרטים, ואני לא מדבר דווקא על מקומות שבהם אין תזמורות אחרות אלא במקומות כמו תל אביב, שבאותו אולם מופיעות תזמורות נוספות שלכאורה מתחרות על אותו הקהל".
התזמורת עומדת בימים אלו בפני רגע בעייתי ודרמטי בתולדותיה. אם לא יימצא מקור כספי חדש למימונה, כמו עירייה שתרצה לאמץ גוף מוזיקלי רב היסטוריה כמו זה, היא עתידה להיסגר. שמבדל רואה בכך סימפטום ליחס הציבורי הכללי נגד עולם התרבות שהולך ומדרדר. לעומתו, גוטפריד, שניצב בשעתו בפני קשיים דומים, מציע ראייה אופטימית: "נכון שבעבר האידיאולוגיה הייתה חזקה יותר ושמרו על הנכסים התרבותיים, אבל בשעתו הצרכים הסתדרו בצורה הנכונה כי גרמנו לדברים לקרות ובתנועה הקיבוצית אהבו את התזמורת. אני חושב שאם ימצא בעל בית חדש, הקיבוצים לא ינטשו. התזמורת משרתת ערך אמיתי של הבאת מוזיקה איכותית לקהילה, גם אם מדובר בכזו שמרוחקת מן המרכז". לעומתו, המנצח דורון סלומון, שמשלים בימים אלו סדרת קונצרטים של התזמורת ברחבי הארץ, רואה במצב קטסטרופה. "אם התזמורת לא תתקיים זה יהיה שבר תרבותי לא נורמלי. אני לא רוצה להישמע פתטי, אבל המצב פתטי. תזמורות אחרות לא יגיעו להופעות בנהריה, דורות, או בכינרת. ואז פשוט לא תהיה שם מוזיקה".
מעיריית נתניה ניתן בתגובה: "התחייבויות העירייה כלפי התזמורת על פי ההסכם שנחתם לפני 10 שנים הגיעו לסיומם. התזמורת היתה באותה תקופה במשבר כלכלי קשה שאיים על המשך קיומה ולכן העירייה הסכימה לקחת את התזמורת תחת חסותה. בחלוף 10 שנים עיריית נתניה לא תחדש את ההסכם. העירייה תמשיך ותזמין את התזמורת (בתשלום) להופעות בעיר נתניה לכשיתאפשר. העירייה מקווה כי עירייה נוספת תיקח על עצמה את החסות להמשך תפעולה התקין של התזמורת. אנו מאחלים לתזמורת שתמשיך לפעול ולהפגין את יכולותיה גם בשנים הבאות בכל מסגרת בה תפעל".
