מכל גופי השידור בעולם, נטפליקס היא כנראה האחרונה שהייתם חושדים בה בגזענות או באפליה. בואו, מדובר בחברה שהביאה למסך את האצולה הבריטית כשחורת עור ב"ברידג'רטון". למעשה, גיוון הוא אחד המאפיינים שמזוהים עם נטפליקס עד כדי כך שלעיתים היא ננזפת על ידי הצופים, שרוטנים על גיוון אתני מאולץ של דמויות בסדרות או בשיבוץ אג'נדות חברתיות רק לשם קיומה של אג'נדה, ללא הקשר לעלילה. נוכח ההתנהלות הזו מפתיעה במיוחד העובדה שדווקא בעיבוד המדובר של נטפליקס ל"מועדון ווינX", שהעביר את סדרת האנימציה האהובה לילדים ולילדות אל עולם הלייב-אקשן של קהל מתבגר, עשתה נטפליקס את ההיפך הגמור.
"גורל: סאגת ווינX" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"גורל: סאגת ווינX" עברה את הדרך שעברו כמה וכמה סדרות אנימציה או קומיקס לפניה. "ריברדייל" ו"הרפתקאותיה המצמררות של סברינה" הן שתי דוגמאות לקלאסיקות מאוירות שקיבלו חיים אמיתיים על המסך הקטן. שש הפיות שהגה יוצר הסדרה המקורית בשנת 2004 הפכו לממתק אהוב על צופים צעירים בכל העולם. העלילה התמקדה בערכים כמו חברות ומציאת הכוחות הפנימיים, והקאסט המצויר אומנם נראה כמו חבורת ברביות עם דימוי גוף בלתי הגיוני בעליל מצד אחד, אבל מצד שני התאפיין בגיוון אתני שנטפליקס היו חותמים עליו בכל יום עוד לפני הקפה של הבוקר. פיה אפרו-אמריקנית, פיה אסיאתית ופיה לטינית (וטוב, גם פיה ג'ינג'ית שהיא הגיבורה) קסמו לצופים בכל העולם והפכו את הסדרה ללהיט.
"סאגת ווינX" נוצרה בניסיון לתפוס שני קצוות בו זמנית - להביא את הצופים שגדלו על "מועדון ווינX" ועכשיו מעוניינים להתרפק על סדרת ילדותם עם טוויסט מעט יותר בוגר, ובמקביל להעמיד מוצר עצמאי עם שפה ואישיות משל עצמו. התוצאה היא מוצר מהונדס וחסר עמוד שדרה, שספק אם תזכרו דקה ממנו אחרי כתוביות הסיום. הפיות האופטימיות והצבעוניות של "מועדון ווינX" עברו מטמורפוזה אפלה שדרסה את הקלילות המענגת של האנימציה. לתוך שישה פרקים נדחסו כל הסטריאוטיפים האפשריים של הז'אנר, במה שנראה כמו "הארי פוטר" פוגש את *הכנס פה סדרת תיכון על פי בחירתך*. בלום (אביגיל קואן), הגיבורה הראשית, הפכה לנערה מעצבנת במיוחד והדמויות סביבה אולי חיות במימד המיוחד, "העולם האחר", אבל מתקשות לצלוח את המימד השני ונתקעות בשלב הקריקטורה. שום דבר שלא ראיתם קודם בשלל סדרות קסמים שצרכתם בעבר.
וכמובן ישנו השינוי המהותי ש"סאגת ווינX" ביצעה בקאסט הפיות - זה שעורר את זעמם של המעריצים, שמאשימים את נטפליקס ב-White Washing - כלומר בהעלמה או בטשטוש של דמויות אתניות והפיכתן ללבנות. רטינה פלורה, פיית הטבע בסדרת המקור שהייתה ממוצא לטיני, נעלמה או הוחלפה בטרה, פיית האדמה הלבנה. את מוזה, פיית המוזיקה ממוצא אסיאתי, מגלמת השחקנית אלישה אפלבאום, שעוברת מסך כאישה לבנה אם כי דיווחים שונים טוענים שהיא רבע סינגפורית. אפשר לטעון שההתמקדות בחילופים קטנונית, אלא שנטפליקס היא אימה הורתה של הקטנוניות הזו, כשהיא מתעקשת לדחוף ללקוחותיה גיוון אתני גם כשלא מדובר בחלק אינטגרלי מהסיפור.
אבל אם יש משהו שמכאיב לצופים - החדשים והישנים - אפילו יותר מהשאלה האתנית, זה כנראה האופי האדג'י והקודר של הסדרה, שאין לו שום דבר עם סדרת המקור. איפה הכיף? משום מה בשלב מסוים התקבעה התפיסה שגרסאות מתקדמות ומחודשות של סדרות מהסוג הזה חייבות להמיר את עצמן לאפלות, גבוליות ומסוכנות. זה קרה בעבר ל"סברינה" ול"מכושפות", וזה קורה עכשיו ל"סאגת ווינX". זה רק עניין של זמן עד שנקבל את גרסת "סקס והעיר" החדשה שמתרחשת בעולם התחתון של ניו יורק, במקום בו רוצחים נעלי מנולו בלניק ואנשים עם אקדח גדול נקראים מיסטר ביג. ואני מבקשת - חדל. יש סדרות שנוצרו כמהנות מסיבה מסוימת, אל תקחו לנו גם את זה.
