מספר נשים טוענות כי שחקן התיאטרון אלון דהן הטריד אותן מינית לכאורה - בתגובה הוחלט בתיאטרון הקאמרי יחד עם השחקן להקפיא את פעילותו עד אשר הן יתבררו.
על פי הפרסום ב"הארץ" עולות שורה של טענות על התנהגות מטרידה של השחקן כלפי מספר נשים, חלקן היו נערות בזמן התרחשות האירועים.
כך לדוגמא מספרת ש', היום בת 24, על הפעם הראשונה שפגשה את דהן כשהייתה בת 15. "הגעתי לקאמרי מטעם עיתון בית הספר, לעשות כתבה על 'קברט'. השחקנית איחרה לריאיון וכפיצוי הציעה שאשאר לצפות בהצגה מאחורי הקלעים. ברור שהסכמתי, הייתי סאקרית של תיאטרון. מתישהו במהלך ההצגה אלון התיישב לידי בחושך ופתאום הוא שם לי יד על הירך, והיד מתחילה לעלות במסלול שאני כבר מנחשת לאן הוא מוביל. איכשהו הפסקתי את זה, קמתי או עשיתי משהו כדי לזוז משם. אחר כך הוא הלך ואני נשארתי עד סוף ההצגה. סיפרתי על זה לאמא שלי, אבל לא הבנתי לעומק כמה זה לא לעניין, רק הרגשתי שקרה משהו מוזר. גם היה ברור שאני ילדה. אפילו היום חושבים שאני קטינה, אז בגיל 15 נראיתי ממש פיצית".
עדות נוספת משנת 2010 היא של ו', שלמדה קולנוע באוניברסיטת תל אביב. "השתתפתי כעוזרת הפקה בתרגיל לילה של חברה ללימודים והייתי צריכה לאסוף את אלון מהקאמרי אחרי הצגה, בדרך לסט. מאוד התרגשתי ושמחתי על ההזדמנות לדבר איתו, והוא כנראה זיהה את ההתרגשות שלי והתחיל להחמיא לי מלא, כמה שאני מתוקה ומצחיקה ומגניבה ונהדרת וסקסית. מהר מאוד זה נהיה יותר מדי ולא נוח, אבל הוא סיפר שהוא נשוי עם תינוקת או תינוק, הראה לי צילום, ונרגעתי. התקרבנו ללוקיישן. היה כמעט חצות, אזור תעשייה שומם ברמת גן. הוא אמר ששחקנים זה עם משוגע, הם יכולים לבכות על קיו. לצחוק על קיו, אפילו להתנשק. הייתי הרבה יותר צעירה. לא הבנתי לאן השיחה הולכת. הוא אמר, 'הנה, נגיע לרמזור אדום ואני אנשק אותך'. חשבתי שהוא צוחק. לא העליתי בדעתי בכלל שיש אפשרות שהוא מתכוון. אבל ברמזור האדום הוא עט עליי ודחף לי לשון לפה. הייתי בשוק. אמרתי, 'וואי, לא', ושיש לי חבר, שאני לא מעוניינת. הוא אמר משהו כמו, 'אנחנו באמת עם משוגע, זה כלום מבחינתנו, עכשיו התנשקתי על הבמה'. ברמזור הבא הוא עשה את זה שוב! לשון והכול וידיים לחולצה, ואני אומרת, די, די, מתה ממבוכה ולגמרי בשוק".
עוד הוסיפה כי "הייתי מאוד תמימה. באתי ממושב, לא היה לי מושג שיש דברים כאלה. לא הרגשתי שזה לא לעניין אפילו. חשבתי: איזה משוגע, זה כמו שהוא אומר. כשירדנו מהאוטו התקשרתי לחבר שלי ואמרתי, 'איזה מצחיק, אלון דהן נישק אותי פעמיים', והוא אמר: 'זה לא מצחיק'. הרגשתי שהוא צודק, אבל זה היה כל כך תלוש ואלון היה הכי נחמד, קשה לך להבין שקרה משהו חמור. מרגע שהגענו לסט - פתאום אני ממש רועדת כשאני מספרת את זה - הוא לא הפסיק לסמס לי. 'את לא מבינה מה את עושה לי, אני הכי נמשך אלייך, איזו סקסית את'. כשלא ראו הוא גם שלח לי נשיקות באוויר ומלא מלא הודעות. 20, 30, לאורך כל הלילה. בואי לצד, בואי נלך רגע לאוטו. בלי הפסקה״.
חלק גדול מהטענות שמפרסמת הכתבת תמר קפלנסקי, מגיעות מעובדות לשעבר בקאמרי, חלקן סדרניות. ר' עבדה שם ב–2011, כשהיתה בת 16. "אני נראית מאוד צעירה לגילי גם היום. אנשים חשבו אז שאני בת 13–14. היה ברור שאני קטינה, הייתה לי משמרת באולם 4, לשמור מאחורי הקלעים שלא ירעישו. ישבתי ולמדתי, ואלון התיישב לידי והתחיל לדבר. הוא אמר שאני נראית ילדונת והתעניין במה אני קוראת. לא רציתי לנהל איתו שיחה, אבל את לא בעמדה לסתום לו את הפה. הוא התחיל להגיד שאני חנונית וחרשנית, שזה מדליק ושהלוואי שהוא היה יכול להיות חבר שלי בתיכון, ושאל אם אני כבר מתנשקת עם בנים ואם אני אוהבת להתנשק עם חבר שלי. היה לי מאוד לא נעים וחזרתי לספר שלי, ומתישהו הוא הלך. מאז, בכל פעם שנתקלתי בו הוא עשה דברים כמו להחזיק לי את היד או להתייחס אליי בהגזמה מול אנשים. לקח לי זמן לספר למנהלים שמעליי. אמרתי שהוא דוחה ושאני לא רוצה יותר לשמור מאחורי האולם הקטן כי הוא תמיד בא להציק לי. הם אמרו 'תיזהרי ממנו, ידוע שהוא מטרידן'. שאלתי למה לא עושים עם זה כלום והם צחקו ומיסמסו את זה. היה מקרה שהוא חפן ישבן של סדרנית. אמרו שידברו איתו, אבל בחמש השנים שלי שם, מעולם לא באו ואמרו לנו משהו בסגנון: הנה צעדים שננקטו".
עדות נוספת היא של הילה שהייתה סטודנטית לתיאטרון כשהגיעה למחלקת הסדרנים בסוף 2011, ונתקלה בדהן במשמרת מאחורי הקלעים. "זו הייתה פרימיירה. ישבתי ולמדתי ופתאום אני מרגישה ליטוף בכף הרגל, מתחת למדים. אני מרימה עיניים ורואה את אלון חולף. לא מספיקה להיות בשוק - הוא עושה את זה שוב בדרכו לבמה. כבר הייתי בעצבים. ואז הוא יורד מהבמה, נעמד ואומר: 'תקשיבי, זה שאת סקסית לא אומר שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה'. אמרתי: 'תקשיב, זה שאתה מפורסם, לא אומר שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה'.
"הוא ממש לקח צעד אחורה מרוב הלם. אמרתי לו, למה אתה בכלל נוגע בי? זה לא בסדר. הוא התחיל להגיד שאני לא מבינה, וזה בכלל לא מיני מבחינתו, לגעת ברגל זה כמו לגעת בלחי של תינוק, ואז הגיע המשפט: 'תרחמי עליי מותק, אני באמצע פרימיירה'. זה עלוב, אבל אז הייתי מאוד נבוכה. כשסיפרתי לסדרנית אחרת, היא ישר אמרה שברור ואיכס, והוא עושה את זה כל הזמן ולכולן למרות שהוא נשוי עם תינוק, והוא שאל את אחת הסדרניות אם היא זיינה פעם איש שמן. בקיצור, זה הבן אדם".
כאמור בעקבות שורת העדויות הללו, דהן בהחלטה משותפת עם תיאטרון הקאמרי יקפיא את עבודתו נכון לעכשיו.
מטעמו של דהן נמסר בתגובה: "בעקבות הפרסום ב'הארץ' פניתי להנהלת התיאטרון וביקשתי לקחת פסק זמן מפעילותי בו, עד אשר יסיים לברר לעומק את כל הטענות שהוצגו נגדי בכל דרך שיבחר לעשות זאת, לרבות עירוב הרשויות הרלוונטיות.
גם אם מדובר בטענות כלליות שקשה מאוד להתייחס אליהן באופן ענייני ורציני, חשוב לי להדגיש כי אני לוקח אחריות מלאה על כל מעשיי. כל אחת אשר טוענת שנפגעה בעבר מהתנהגותי, אני מזמין אותה לפנות למשטרה או לכל רשות שתבחר על מנת לברר לעומק כל טענה ותלונה. אוסיף, שאני כמובן מתנצל מעומק ליבי על אמירות או התנהגויות שלא היו הולמות, בפני כל אחת ואחת. חשוב לי לציין כי למעסיקיי, תיאטרון הקאמרי, הגיעו בעבר שתי תלונות אשר בוררו לעומק ובעקבותיהן החליטה ההנהלה לעכב את מועמדותי לקביעות. בהחלטה משותפת עימם אף עברתי הליך שיקומי בסיועה של פסיכולוגית מומחית. הליך שאני עדיין עובר ומתמיד בו. אני יודע שכדמות ציבורית התמונה שעולה מהתחקיר מאכזבת רבים היום, בראש ובראשונה את משפחתי, ועל כך צערי העמוק והתנצלותי הכנה לאשתי ולילדיי. אני מקווה שימצאו את העוצמות להכיל זאת ולחמול עליי. אין לי הסבר מניח את הדעת להתנהגותי זו. אולי אני עדיין שבוי בנורמות־עבר שאין להן כל מקום בחברה שלנו, וטוב שכך, ואולי אני לא קורא נכון את הסיטואציות והמפה החברתית, אך אני אוהב אדם ולא הייתה לי כל כוונה לפגוע או לגרום לאי נוחות.
מילים אלה נאמרות בדם ליבי ושלוחות בהמון כבוד והערכה לכל אחד ואחת מכם".
מתיאטרון הקאמרי נמסר בתגובה: "תיאטרון הקאמרי הינו מוסד ציבורי אשר פועל תמיד בגבולות החוק ומגנה בתוקף כל עבירה והטרדות מיניות בפרט.
כנדרש בחוק, לתיאטרון ממונה על נושא הטרדות מיניות, שמטפלת ביסודיות, אחריות וברגישות בכל תלונה. נציין, כי לפני כמה שנים הוגשו שתי תלונות בטענה להתנהגות בלתי הולמת מצד דהן, בעקבותיהן התיאטרון חייב אותו בטיפול שיקומי. בהחלטה משותפת עם אלון אנו מקפיאים את פעילותו עד אשר נברר לעומק את הטענות והתלונות כנגדו".
