עד כמה אתם מזועזעים מכך שטוויטר ופייסבוק סגרו לנשיא ארצות הברית (המכהן, לכל היותר לעוד שבוע) את חשבונות הטוויטר והפייסבוק בעקבות המהומות בקפיטול? סביר להניח שהתשובה תלויה בקבוצה הפוליטית שאליה אתם משתייכים. אם אתם מתנגדי טראמפ, כנראה אתם תומכים במהלך ואולי אפילו שמחים לאידו של הנשיא, שכבר לא יוכל לצייץ את אשר על ליבו. אם אתם מחסידיו, אתם ודאי כואבים את הפגיעה בחופש הביטוי של האיש שלקח את הביטוי עד הקצה. ואם אתם שמעון ריקלין, ייתכן שאתם בשבוע אבל לאומי.
האם בכלל אפשר להצדיק פגיעה כזו בחופש הביטוי, ודווקא מצד ענקיות טכנולוגיה שחרתו על דגלן את מתן האפשרות להמון להביע את עמדותיו? יגידו שמדובר בתאגידים שצברו כח רב מדי, אפילו יותר ממנהיגי המדינה החזקה בעולם, שמאפשר להן לממש את התפיסות הפוליטיות שלהן על ידי השתקה ברוטלית של מתנגדים פוליטיים מהעולם הפחות טכנולוגי. אחרים יציעו שלהשתקה הזו, ולפגיעה החמורה לכאורה בחופש הביטוי, יש עילה טובה יותר מתחום שחורג מהתחום הפוליטי הקונקרטי. לשם כך, יש לפנות לפילוסופיה.
ההוגה הבריטי קרל פופר מוכר בעיקר בשל היותו הפארטי פופר של עולם הפילוסופיה של המדע, שהציב כללים נוקשים להוכחה והפרכה של תיאוריות מדעיות, אבל מלבד זאת, מתוקף היותו אדם חכם מאוד בתקופה שבה היה צורך דחוף במאורות גדולים, הוא אף גם בפילוסופיה של החברה ושל המדינה. פופר עסק רבות בנושאים של סובלנות וחופש הביטוי, בחשיבות הרבה שלהם וגם בסכנות שטמונות בהם.
אומנם על פי פופר, כמו ליברלים רבים בני זמנו, חופש הביטוי נחשב ערך עליון והסובלנות כלפי עמדות שונות משלנו היא חשובה מאין כמותה. אבל מה קורה למשל כשאדם, קבוצה או מפלגה יוצאים נגד חופש הביטוי ועיקרון הסובלנות? האם גם להם אנחנו צריכים לתת חופש ביטוי מלא? האם גם כלפיהם אנחנו צריכים לנהוג בסבלנות? הדילמה הזו קיבלה את השם "פרדוקס הסובלנות": אם נהיה סובלניים כלפי כל אדם, בכל מצב, כנראה שגם נהיה סובלניים כלפי אלו שיוצאים כנגד המנגונים שמבטיחים את הסובלנות ועלולים למוטט אותם. במקרה כזה, אותה סבלנות שבשמה הגנו על מתנגדי הסובלנות תהפוך לנחלת העבר.
ניתן למצוא דוגמה מצוינת לפרדוקס הסובלנות בהפגנות השמאל בישראל. מי שיצא לו לנכוח בבלפור האלה ולחזות בפלא, יודע כי נהוגה בהם אווירה של סובלנות רבה, ואולי אף מוגזמת (עד שזה מגיע לתמיכה בנתניהו, כמובן). נדמה שגם אם מישהו יניף שלט הקורא לפנות את כל יהודי תל אביב וירושלים מבתיהם (כולל את מפגיני השמאל עצמם) איש לא יעיר לו, בגלל הערך המקודש של סובלנות במחנה. נשמע קיצוני מדי?
פופר טען שלצד חשיבותה הרבה של הסובלנות, גם לה חייבים להיות גבולות. לדבריו, אם ניצב מולנו מישהו שהשקפתו מסכנת את השמירה על הסובלנות ועל חופש הביטוי, תחילה כדאי לנסות להשתמש בכלים מעולם חופש הביטוי והסובלנות, כמו למשל טיעונים מילוליים, בניסיון לשכנע אותו. אבל אם זה לא עובד, על פי פופר, זהו צעד לגיטימי להשתמש גם בכח כדי "לסתום לו את הפה", בשפה של ימינו. הניסוח של פופר נעים יותר: "סובלנות בלתי מוגבלת תוביל בסופו של דבר להיעלמות הסובלנות. אם נרחיב את הסובלנות הבלתי מוגבלת גם לאלה שאינם סובלניים, אם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית נגד הסתערות של הבלתי-סובלניים, אזי הסובלנים יושמדו, והסובלנות איתם".
"בניסוח זה, אני לא מרמז, למשל, כי עלינו תמיד לדכא פילוסופיות בלתי-סובלניות; כל עוד אנחנו יכולים להתנגד להם על ידי טיעון רציונלי ולשמור עליהן באמצעות דעת הקהל, דיכוי בהחלט לא יהיה צעד חכם", ממשיך פופר, "אבל אנחנו צריכים לטעון את הזכות לדכא אותם במידת הצורך אפילו בכוח; שכן ייתכן כי יתברר שהם אינם מוכנים 'לפגוש' אותנו בדיון רציונלי, אלא הם מתחילים לגנות את טיעונינו; הם עשויים לאסור על חסידיהם להאזין לטיעון רציונלי, משום שהוא מטעה, וללמד אותם לענות על טיעונים על ידי שימוש באגרופיהם או באקדחיהם. לכן עלינו לטעון, בשם הסובלנות, לא לסבול את חוסר הסובלנות. עלינו לטעון כי כל תנועה המטיפה לאי-סובלנות מציבה את עצמה מחוץ לחוק, ויש להתייחס להסתה לחוסר סובלנות ולרדיפות כאל עבריינות, כפי שאנו צריכים לשקול הסתה לרצח, או חטיפה, או להחייאת סחר העבדים, כפשע".
נשיא שקורא לעמו להתוקמם מנגד תוצאות בחירות דמוקרטיות יכול לסכן את קיומה של הדמוקרטיה. אמנם הדמוקרטיה האמריקאית ותיקה וחזקה, וסביר להניח שתשרוד גם את ההשלכות של ציוצי השווא וחדשות הכזב של הנשיא. אבל בתרחיש הפסימי יותר, ייתכן שאותם גופים ומנגנונים שאמונים על הסובלנות ועל חופש הביטוי - אלו שאיפשרו לטראמפ מלכתחילה לקום בבוקר ולצייץ על מלחמה גרעינית כעניין של מה בכך - לא יהיו קיימים יותר. ואז, לא פייסבוק, לא טוויטר ואפילו לא הנשיא עצמו יוכלו להיות בטוחים שמישהו ייגן על חופש הביטוי המקודש שלהם.
ד"ר יאיר בן דוד הוא מרצה וחוקר בתחום הפסיכולוגיה של המוסר ופסיכולוגיה חברתית, ומחבר הספר "איך להיות טוב - המדריך המקוצר לפסיכולוגיה של המוסר".
