ב-13 השנים האחרונות הפכו אולפני מארוול למקור ההכנסה היציב והמרשים ביותר בהוליווד. לעומת זאת, שיתוף הפעולה בין האחים וורנר וחברת הקומיקס DC הסתכם בעיקר באכזבות. לוורנר/DC יש את גיבורי-העל הגדולים ביותר של תרבות הפופ – סופרמן, באטמן, ו-וונדר וומן. השקעות הענק בסרטים אלה הובילו להכנסות שהיו, ברובן, בינוניות. האשמה הונחה לפתחו של זאק סניידר, האיש שהחזון שלו התממש בסרטים אלו. הוא שעיצב ב"איש הפלדה" (2013) סופרמן קודר שבסוף אף קוטל את הגנרל זוד בכוונה תחילה. ב"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (2016) הוא דחס וחירב שניים מהאירועים הגדולים בקומיקס גיבורי-העל: העימות בין באטמן לסופרמן, והמוות של סופרמן על ידי מפלצת החלל דומסדיי.
היקום הקולנועי של DC בגרסת סניידר הוא של גיבורי-על זועפים ומרירים, ואסתטיקה סינתטית בפיקסליזציה קודרת ובשימוש יתר בסלואו מושן. על הכול שורה חשיבות מופרזת של "אמירות" על החברה ועל התרבות והפוליטיקה האמריקנית. אולם הרצון ליישר קו עם ההצלחה של מארוול הפך לריצת אמוק. כבר בסרט השלישי סניידר אמור היה להציג את גיבושה של ליגת הצדק ולהוביל אותה לעימות עם נבל-העל המקביל לתאנוס של מארוול.
ב"ליגת הצדק" (2017) באטמן (בן אפלק) ו-וונדר וומן (גל גדות) מגבשים חבורה הכוללת גם את הפלאש (עזרא מילר), אקוומן (ג'ייסון מומואה) וסייבורג (רי פישר). "קופסאות האם" מחליפות את "אבני האינסוף", והרע מולו הם מתייצבים הוא שד קוסמי בשם סטפנוולף (קולו של קירן הינדס), דמות נטולת אישיות או רקע מלבד רצון להשתלט ולעצב מחדש את כדור הארץ (מהלך עלילתי שכבר נוצל ב"איש הפלדה"). כך, בכל אופן, היה בגרסה שיצאה לבתי הקולנוע. אך מה שראינו היה מאוד שונה ממה שסניידר תכנן.
- עוד באותו הנושא:
כשסניידר ביים את "ליגת הצדק" החרדה של המנהלים כבר הפכה לפאניקה והלחצים על סניידר גברו – לקצר את הסרט לשעתיים ולעצב מחדש את הדמויות והדינאמיקה בדרך הדומה יותר ל"הנוקמים". ג'וס ווידון, במאי "הנוקמים", הובא כתסריטאי. השילוב בין הלחצים על סניידר, וטרגדיה משפחתית שבה הבת המאומצת שלו התאבדה, הובילו לפרישתו של הבמאי מההפקה בשלב מאוד מתקדם. ווידון, שתפס את עמדת הבימוי, עיצב מחדש את עבודתו של סניידר בהתאם לרצון המנהלים. התוצאה הייתה יציר כלאיים, סמטוכה עלילתית ואסתטית שמעטים חיבבו.
הסאגה שהובילה לשיקום החזון המקורי של סניידר כבר סופרה, ולא אחזור עליה. השורה הסופית היא ש-HBO Max הסכימו לתת לסניידר 70 מיליון דולר כדי שישלים את עבודתו, וכך עולה כעת "ליגת הצדק: גרסת סניידר" (Justice League: Snyder Cut) באורך של 242 דקות.
ההיסטוריה של הקולנוע מלאה ביצירות מופת שהושחתו. "תאוות בצע" של אריך פון שטרוהיים, "האמברסונים המופלאים" של אורסון וולס, ועד סרטים רבים שלא נזכה לראותם במלוא הדרם. טוב שאנו חיים בעידן שבו גם מה שמקוצץ נשמר, ו"גרסאות הבמאי" הן ברוב המקרים מעניינות יותר מהגרסה שהוכפפה לשיקולים מסחריים קצרי ראות. ובכל זאת, נדמה כי מעולם לא היה קמפיין כה נלהב לסרט שהגרסה הקולנועית שלו הייתה כל כך לא מבטיחה.
ובכן – הפתעה. נכון, הסרט מאוד ארוך, ובהחלט רחוק מלהצדיק למעלה מ-4 שעות. נכון, חוליי היסוד של החזון הסניידרי ניכרים בסרט – הקדרות, החשיבות העצמית, המניירות הסגנוניות (אלוהים אדירים! כמה סלואו-מושנים!), ואי הסבירויות העלילתיות שבהן הסרט עדיין משופע. אבל זוהי הגרסה המשוכללת השלמה והמוצלחת ביותר למה שסניידר ניסה לעשות עם גיבורי-העל של DC.
אם לא על כל דבר אחר, יש להודות לסניידר על שניקה כמה מהאלמנטים המגוחכים ביותר שווידון הכניס. זוכרים את המחיקה הדיגיטלית החובבנית לשפם שהיה להנרי קאוויל (סופרמן) שעיוותה את פניו? השוטים האלו הועפו. זוכרים את המשפחה הרוסית המעצבנת שהייתה תקועה באופן בלתי סביר ליד כור דמוי צ'רנוביל שבו החליט להתמקם סטוונוולף? לא תמצאו אותה בסרט. זוכרים את הפלאש נופל ונמרח על הגוף של וונדר וומן השוכבת על הרצפה? (עוד רעיון עיוועים של ג'וס ווידון שעיצבן את גדות יקירתנו) – בוטל.
הפלאש וסייבורג, שני גיבורי-העל שהסרט מהווה עבורם "סיפור מקור", זכו להרחבה ניכרת של הרקע שלהם. אין פה עומק יוצא דופן, וכל המידע המוצג נחשף בדברים שנאמרו בגרסה המקוצרת. אך הרחבה זו נותנת לדמויות אלו קיום דרמטי ולא רק פונקציה בסצנות האקשן. בעיקר נכון הדבר לריי פישר (סייבורג) שלא רק סבל מהתנהגותו של ווידון כלפיו, אלא שווידון מחק כמעט את כל תפקידו מהסרט.
ההרחבות העלילתיות, גם אם לא כולן הכרחיות, מבססות את הדמויות ואת היחסים ביניהן טוב יותר. שינוי זה טוען את סצנות האקשן שהופכות כעת למשהו שיש בו קצת יותר מפירוטכניקה. ולתוך זה נכנס הסיפור המפותח יותר של סטפנוולף שכעת מקבל רקע ומטרה ברורים יותר. כעת ניתן להבין שהוא לא יותר ממשרתו הדל של דארקסייד (קולו של ריי פורטר), המקביל של DC לתאנוס, שמנסה לזכות מחדש בהערכתו של אדונו. "קופסאות האם" נותרו מק'גאפין (מכשיר מלאכותי להנעת העלילה), אבל לפחות עם קצת יותר תוכן.
מדוע סניידר עשה את הסרט? ההסבר הפשוט הוא שהוא משלים את מה שנלקח ממנו. יש גם מניע רגשי אישי יותר הניכר בהקדשת הסרט לאוטום, הבת שהתאבדה. נראה שהדרכים של וורנר/DC וסניידר נפרדו לבלי שוב. מאז יציאת "ליגת הצדק" ראינו את "אקוומן", "שהאזאם", "וונדר וומן 1984" הקלילים והמוארים יותר, והם זכו להצלחה מספקת.
ובכל זאת, ולמרות חוסר הסבירות בכך, ייתכן שסניידר לא איבד את התקווה להשיב לעצמו את המושכות. הסרט מכיל אלמנטים שהיו חסרים ב"ליגת הצדק" ושכל תכליתם היא לרמוז על אופק עתידי של גיבורי-העל של DC בגרסת סניידר. גיבור-על חדש מוצג בשתי סצנות קצרות, גיבור-על חדש/ישן נוסף מופיע בהבזק של חזיון עתידי של סצנה שלא מתרחשת בסרט, ודמות שלישית, שכרגע היא רק אדם "רגיל", תזוהה על ידי הבקיאים כמי שעתידה להפוך לגיבור-על נוסף. אחרי שלוש שעות וארבעים דקות הסרט, לכאורה, מסתיים. אך אז מתחיל אפילוג באורך של רבע שעה החורג במידה רבה מכל "סצנת לאחר כותרות הסיום" שראינו בסרטי גיבורי-על. מבלי לציין מה קורה בה ומי מוצג בה, אומר שזה יותר מטיזינג לגבי סרט עתידי שלא נראה שיופק. זהו ניסיון של סניידר לצייר את המקום אליו הייתה הסדרה נעה בסרטים הבאים, ויש בו לא מעט רמזים על דמויות מפתח שימותו, ודמויות מפתח שישתנו, כשהעימות עם דארקסייד יפותח במלואו.
הסיכוי שכל זה יקרה הוא, כאמור, נמוך מאוד. יחד עם זאת, גם ה"סניידר קאט" החל כחרושת שמועות אובססיבית ביזארית בפורומים של גיקים, עד שהוא הפך למשהו ממשי. כך או אחרת, אלו שלא תיעבו לחלוטין את "איש הפלדה" ו"באטמן נגד סופרמן" צפויים למידה רבה יותר של הנאה מ"ליגת הצדק: גרסת סניידר".
