ז'ולייט גרקו, מזמרות השאנסונים הגדולות ביותר בעולם ומי שנחשבה למוזה של הבוהמה הצרפתית שלאחר מלחמת העולם השנייה, הלכה לעולמה אתמול (ד') בגיל 93 בביתה שבדרום צרפת, בעקבות שבץ מוחי.
"היא חיה חיים ייחודיים", נמסר ממשפחתה, שהייתה לצידה בימיה האחרונים. "היא הצליחה לגרום לשירים צרפתיים לזהור גם בגיל 89".
"לה גרקו", כפי שכונתה במולדתה, עם הלבוש השחור הדרמטי והאייליינר האיקוני בעיניים, הייתה סמל לתור הזהב של המוזיקה הצרפתית במחצית השנייה של המאה ה-20. יוצרים אלמותיים כמו ז'אק פרוור, סרז' גינסבורג וליאו פרה כתבו לה שירים (Les Feuilles Mortes, La Javanaise ו-Jolie Mome) ושירים נוספים, בהם Sous le ciel de Paris ו-Parlez-Moi D'Amour, הפכו עם קולה העמוק ומלא האופי ללהיטי ענק בצרפת וברחבי העולם.
"אני לוקחת מאוד ברצינות את המילים שאני שרה", אמרה גרקו בראיון ל-ynet ב-2015 לפני הופעתה בישראל. "אני לא יכולה לשים בפי מילים שלא מוצאות חן בעיני. האדונים שלי הם כותבי המילים והמוזיקאים, והתפקיד שלי לשרת אותם. שיר הוא יצירת אמנות קשה ביותר. זה למעשה כמו לכתוב מחזה או רומן בן שלוש דקות. זה עניין רציני ביותר כיוון שהשיר מגיע לאוזניים של כולם, מטייל ברחובות, חוצה ימים. יש שירים שמלווים אותך לאורך כל החיים". בנוסף לשירה, גרקו שיחקה בקולנוע ובמהלך שנות ה-50 וה-60 השתתפה בסרטים של ז'אק קוקטו, ג'ון יוסטון ואורסון וולס.
היא נולדה ב-1927 במונפלייה, דרום צרפת. ב-1943 נעצרה אמה, שהייתה פעילה בשורות הרזיסטנס, על ידי הגסטפו. האם, ביחד עם אחותה שרלוט, נשלחו למחנה הריכוז וההשמדה ראוונסבריק שבגרמניה. "הן היו שנתיים במחנה. לי הרשו להישאר בצרפת כיוון שהייתי רק בת 16 ועד היום אני מרגישה אשמה", גרקו סיפרה ל-ynet. "עד היום לא נתפס בעיניי למה אני נשארתי בחיים בשעה שילדים אחרים, בדיוק באותו הגיל, נשלחו למות במחנות רק בגלל שהיו יהודים. שנאה ופחד הם תערובת מסוכנת".
במהלך השנים, שמה של גרקו נקשר לענקי תרבות ופילוסופיה כדוגמת מיילס דיוויס, ז'אק ברל, בוריס ויאן, ז'אן קוקטו, אלבר קאמי, ליאו פרה, ז'ורז' ברסנס וז'אן פייר מלוויל. היא נישאה שלוש פעמים, בין היתר לשחקן הצרפתי הנודע מישל פיקולי (שנפטר במאי האחרון). "לגרקו יש בגרונה מיליון שירים שעדיין לא נכתבו, אך ייכתבו", כתב עליה הפילוסוף ז'אן פול סארטר. "היא גורמת ייסורים לכותבים, חרטות. עבדי העט שחורטים על נייר סימנים משעממים בשחור נוטים לשכוח כי למילים יש יופי חושני. קולה של גרקו מזכיר להם".
גרקו הופיעה בארץ מספר פעמים במהלך הקריירה הענפה שלה. בפעם הראשונה ב-1982, לאחר מכן ב-2007, ואחר כך חזרה לארץ ב-2015 במסגרת "מרסי" - מסע ההופעות העולמי והאחרון שלה. "מה הדבר החשוב לי ביותר שחלף עם הזמן?", אמרה לפני ההופעה בהיכל התרבות בתל אביב, "היעלמותם של אנשים שאני אוהבת. זה נורא. המוות שלי לא מפחיד אותי, אני מקבלת אותו, אבל עם מותם של חברים אהובים נערצים, קשה לי להתמודד וזה קורה עם הזמן. אני נשארתי והרבה מאוד חברים נעלמו. איבדתי כמעט את כולם". הקריירה המצליחה שלה נקטעה בעקבות שבץ מוחי שעברה בשנת 2016 - השנה בה מתה בתה היחידה, לורנס מארי.
