כל רצונה היה בסך הכל ללמוד בבית הספר לאמנות בצלאל בירושלים, להשלים הכנסה בתור קופאית בתיאטרון, ולבסוף להשתלב ולהתפרנס מתחום אמנות הציור. אלא שביום בהיר אחד, עלמה קיני מצאה את עצמה מחליפה את עבודת הקופה בשינון שורות לסדרת טלוויזיה חדשה של כאן בכיכובה - "המפקדת", מבלי שכלל תכננה או רצתה.
"יום אחד קיבלתי הודעה בפייסבוק ממישהי בשם הילה יובל (מנהלת ליהוק, ר"ב). היא שאלה אם אני רוצה לבוא לאודישן, ואני חשבתי שעובדים עליי או מנסים לרמות אותי", היא נזכרת. "ואז ביררתי יותר פרטים והבנתי שהיא בן אדם אמיתי, מלהקת שממש מציעה לי לבוא לאודישן".
איך מגיבים להצעה כזאת בכלל?
"התייעצתי עם המורה שלי לתסריט ועשיתי מה שנראה לי. אני מודה שלא חשבתי לרגע שזה באמת יקרה. לא ידעתי מה לעשות, למדתי את הטקסט והתכוננתי. שתבין, אני לא רואה את עצמי כשחקנית. זה לא בשבילי. גם היום אני לא רוצה".
אז למה לעשות את זה?
"אני סטודנטית וצריכה כסף - וזה כסף טוב. הייתי קופאית בתיאטרון, השתכרתי משכר מינימום ופתאום על 19 ימי עבודה נטו בתור שחקנית אני מקבלת שכר ששווה לשנת עבודה בקופה בתיאטרון. זה מדהים, איך בחודשיים ברוטו ו-19 ימי נטו הרווחתי מה שהייתי צריכה לעבוד עליו שנה או יותר. זה היה בונוס בשבילי".
זה לא פתח לך את התיאבון?
"מצד אחד כן, כי אני נהנית מתשומת הלב החיובית הזאת, אז זה קצת פותח את התיאבון. אבל מצד שני, לאנשים יש חלומות - והחלום שלי הוא לא להיות שחקנית. החלום שלי הוא להיות אמנית. לא חשבתי לרגע שייצא לי לשחק. זה ממש מגניב וזאת אחלה חוויה, סיפור מצחיק לספר, אבל זה לא משהו שחשבתי שאני רוצה. המקצוע הזה גם בהחלט פותח המון דלתות, פשוט לא את הדלתות שהתכוונתי לפתוח".
"חששתי שאני לא מספיק יפה בשביל להיות בטלוויזיה. רציתי שעם ישראל יקבל אותי באהבה"
קיני רק בת 25, בזוגיות, במקור גדלה ברחובות לאבא עובד בחברת הייטק ואמא מזכירה בחוג סיור. היא האחות השלישית מבין ארבעה אחים. השיחה איתה נערכת כשהיא באוטובוס בדרך חזרה מהלימודים מירושלים לתל אביב, שם היא תגיע לחזרות של סדרת הטלוויזיה "כפולים". "אני אמורה להיות שם בתפקיד קטן, זה לא משהו גדול", היא ממהרת להסביר.
אבל אמרת שאת לא רוצה להיות שחקנית.
"הילה יובל המלהקת שלחה לי ווטסאפ ושאלה אם אני יכולה לשלוח אודישן מצולם. שתבין, אני קצת חוששת לספר אבל אחרי האודישן השני ל'המפקדת', החלטתי שאני לא רוצה לקבל את התפקיד ושאני רוצה להיות כל כולי בלימודים. הם כל כך נלחמו עליי בהפקה, שהסכמתי רק כי היה לי לא נעים".
לשחקנים יש סוכנים, עורכי דין וכדומה. איך את סגרת את החוזה?
"סגרתי לעצמי את החוזה. אחותי היא עורכת דין אז נתתי לה שתקרא גם. אבל אני מודה שסמכתי עליהם".
נדמה שהכל בא בקלות לקיני. בזמן שצעירים לומדים משחק שלוש שנים וחולמים להשתלב בתפקידים בולטים תעשייה, התפקיד הראשון הגיע לקיני בצורה קלילה. אולם זמן קצר לפני עליית הסדרה היא נתקפה בחרדות וחשש. "הייתי מאוד אבודה, מאוד חסרת ביטחון", היא מספרת בגילוי לב, "אם ייצא לך לדבר עם אלונה סער (כוכבת 'המפקדת', ר"ב), היא תספר לך. מאוד שיתפתי אותה והיינו מדברות הרבה. בשבועיים שלפני הסדרה רק התפללתי שמשהו יקרה והסדרה לא תצא. אמרתי שאני לא מסוגלת להתמודד. חשבתי לעצמי 'אני לא שחקנית', אני לא רוצה לקבל את התגובות מהאנשים, אני לא מעוניינת. פתאום שכחתי למה עשיתי את זה ואיך הגעתי למצב הזה שאני נמצאת בטלוויזיה, שכל המדינה תראה אותי. זה לא הבן אדם שאני ואני לא רוצה את החשיפה הזאת. גם בדברים יותר עמוקים חששתי - אני שלמה עם איך שאני נראית? אני בסדר עם זה, אבל האם אני שלמה עם זה שכולם יראו אותי? ואם אני לא רוצה שיראו אותי ככה? ואם יגידו שאני מכוערת? הכל התערבב לי בראש".
מה היה החשש?
"שאני לא מספיק יפה בשביל להיות בטלוויזיה. רציתי שעם ישראל יקבל אותי באהבה. מכל המקום הפמיניסטי שלי, שאני מאמינה שאין אישה שהיא לא יפה. אבל רציתי להיות חלק מהסטנדרט, עם כל הערכים וכל האידיאולוגיה".
מה הסטנדטרט בעינייך?
"כולנו מכירים את הסטנדרט בטלוויזיה - להיות רזה, דקיקה וחמודה. להיות יפה. אני לא מלכת הכיתה, אף פעם לא הייתי. אני לא חושבת שאני מכוערת, אבל מפה ועד מה שאני רואה בטלוויזיה יש פער מאוד גדול. בטלוויזיה רגילים לראות דוגמניות, כוסיות. זה מה שרואים. זה לא לוקח מהכישרון שלהן אפילו קצת. אבל כיף להסתכל עליהן".
ב"המפקדת", אותה יצרו עטרה פריש וניר ברגר (ומשודרת בימי ב' ו-ה', 21:00), קיני מגלמת את דמותה של ערבה, מפקדת חסרת ביטחון של חיילות המגיעות מאוכלוסיות מיוחדות, שחולמת להוכיח את עצמה בזמן שאנשים מסביבה - כולל היא עצמה - לא בדיוק מאמינים בה.
איך התגובות?
"התגובות מטורפות, אני נזכרת בעלמה שלפני חודש, שהייתה בפאניקה מוחלטת ובהתקפי חרדה שהיא לא מספיק טובה, והנה - התגובות מדהימות, כולם מפרגנים בטירוף. הקופאית של הסופר ביקשה להצטלם איתי וזה היה משהו לא נורמלי".
את חושבת שיש בך קצת מערבה?
"אני רוצה להאמין שלא. היה לי מאוד קשה עם הדמות שלה בהתחלה, לא התחברתי אליה בכלל. היא כל כך חסרת אונים שאני מתחרפנת מזה, אני כל כך לא כזאת. אני לא מביאה את עצמי לסיטואציות כאלה. היא ילדה מסכנה לפעמים, אבל היא גם היא ילדה טובה, חמודה והיא מנסה לעשות טוב ולהוכיח. יודע מה? אולי באיזשהו מקום יש בי ערבה. כי כשאני חושבת על זה, אמרתי לך שלא רציתי את התפקיד והסכמתי רק כי היה לי לא נעים. זה קצת כמו ערבה".
