"אנשים תמיד מחפשים משמעות עמוקה לכל דבר אבל אני רק ממציא סיפור", אמר הרלן קובן בראיון מהשנה שעברה ל"ידיעות אחרונות". הסיפורים של הרלן קובן הם אכן 'רק' סיפורים, וכמותם גם הסדרות שעובדו מהספרים שכתב, אבל נדמה שהגישה הבלתי יומרנית הזאת מסייעת לו לייצר סדרות שמתמקמות בפסגת הז'אנר בו הוא פועל - מותחנים יעילים, מלוטשים ותזזיתיים במובן החיובי של המילה. לא פלא, אם כך, שקובן חבר לנטפליקס, המאסטרית הגדולה של היעילות, הליטוש והתזזיתיות. חוזה שנחתם בינו לבין ענקית הסטרימינג לפני שלוש שנים הבטיח עיבוד של 14 מתוך עשרות הספרים שכתב, חלקם רבי מכר בינלאומיים. נטפליקס מנצלת את זרועותיה הארוכות והפקת הסדרות מתפרשת על פני הגלובוס – עד כה הפיקה נטפליקס את "ביער" בפולין ו"אדם זר" בבריטניה, ועכשיו הגיע תורה של ספרד, עם "הרלן קובן: התמימים", עיבוד לספרו מ-2005.
"התמימים" - טריילר
מריו קאסאס (סוג של בן אפלק עם כריזמה, המצאה מדהימה) הוא מתיאו, בחור צעיר שיום אחד נקלע לקטטה מחוץ למועדון לילה והורג אדם אחר בשגגה. אחרי ארבע שנים בכלא הוא משתחרר, מנסה להמשיך בחייו ומתחתן עם אוליביה (אלכסנדרה הימנז), בחורה שפגש במהלך חופשה מהכלא. אבל העבר ממשיך לרדוף אותו, ליטרלי. במקביל אנחנו מתוודעים ללורנה, חוקרת משטרה נחושה עם ילדות טראומטית שמנסה לפצח פרשיית רצח-התאבדות של נזירה קתולית. בשלב מסוים – רק בסוף הפרק השני – הדרכים שלהם מצטלבות והסיפור מתחיל להאיץ אפילו יותר.
כמו בספרים שלו, קובן לא מרחם ומנענע את העריסה ביד מיומנת ויציבה. במקרה הזה הוא גם מצא שותף מצוין - הבמאי הספרדי אוריול פאולו, בעל הרזומה הנאה במותחנים, שעבד עם קאסאס בעבר ושקובן הגדיר בראיון כ"אדם היחיד שפגשתי שמכור לטוויסטים כמוני". צופה שיחזיק מעמד – או יהנה, בואו נודה באמת – על רכבת ההרים שפאולו וקובן יצרו עבורו, ירוויח מותחן אפקטיבי, עשוי היטב, שהעלילה שלו נפתחת במהירות אבל בתבונה. ובעיקר, הצופה הזה יקבל רצף מהיר להפליא של גילויים, טוויסטים ופניות פרסה. למרות העומס באקספוזיציה (שני הפרקים הראשונים מציגים כל אחד סיפור שונה, שמאלץ את הצופה לפנות עוד מקום במוח ולזכור הכל) לא תרגישו את הזמן עובר. אין פה חשיבות לדמויות, האופי שלהן אינו עקרוני כי הן כל הזמן בתנועה.
גם בלי היומרה ל'משמעות עמוקה' שמונת הפרקים של "התמימים" עוברים דרך נושאים כמו שחיתות ממסדית, אימוץ, שכול וגם מספקים תמונה מצמררת של נשים כלואות בזנות (כל מה ש"שמים אדומים" ביקשה להיות ולא הצליחה). קובן ופאולו מייחסים חשיבות לכל פרט והגודש באינפורמציה לא מעיק אלא דווקא נתפס כשפע. דילוגים מיומנים בין העבר להווה וקליף האנגרים מוצלחים הופכים את "התמימים" למוצר שנולד לבינג', כך שהפרטים עדיין רעננים במוחו של הצופה גם כשהצפייה מתקדמת. משלימים את החבילה השחקנים המצויינים, שהיד הארוכה של נטפליקס מצליחה לקבץ לפרויקטים שלה. בשורה התחתונה, אם אתם סאקרים של הז'אנר, "התמימים" היא התגשמות חלומותיכם הטלוויזיוניים.
