פנטזיות הן לכל הדעות דרך לגיטימית להעברת זמן הקורונה, עד שנחזור לחיים שזנחנו מאחור. אבל חלקנו - ואם לנקוב בשמות, השחקנית יבגניה דודינה - הספיקו אפילו להגשים פנטזיה אחת או שתיים עוד בטרם נישאנו על גלי האפידמיה, מה שהופך את הפנטזיה שלה ליותר קרובה להתרפקות. אחרי שצפתה עם הבת שלה בסדרה "להרוג את איב" (HOT), והספיקה להכתיר אותה כאחת הסדרות הטובות שראתה אי פעם, נחת בסוכנות המייצגת אותה מייל ממלהקת הסדרה, שהציעה לדודינה תפקיד משמעותי באחד הפרקים בעונה השלישית. למי מאיתנו זה לא קרה?
יבגניה דודינה מתוך "להרוג את איב"
(באדיבות HOT)
אוגוסט של השנה שעברה היה חודש לא קל עבור דודינה (55), שחקנית תיאטרון ותיקה ומוערכת. הסוכנת שלה, פרי כפרי, שהייתה גם חברתה הטובה, הלכה לעולמה בתחילת החודש. "בדיוק היינו באמצע שיחת טלפון על פרי, אני ואחת הבחורות שעבדו אצלה", היא משחזרת לפני מספר ימים בראיון ל-ynet, "שתינו עם דמעות בעיניים, ותוך כדי שיחה מישהי צועקת מהחדר השני 'יש פה מייל לדודינה'. אני פותחת את המייל, הדמעות עוד לא יבשו, ואני רואה שזה מ'להרוג את איב' - סדרה שאני מעריצה ומכירה בעל פה, כי ראיתי אותה בלופים עם הבת שלי - ושואלים אם אני פנויה".
המלהקת בסדרה, שהתוודעה לדודינה במהלך צפייה בסרט הגרמני "בזמנים של אור דועך", אליו הצטלמה לפני כמה שנים, זכרה אותה כשהגיע זמן ליהוק אחת הדמויות המאתגרות בעונה השלישית של "איב" - אימה של אחת הדמויות הראשיות, הרוצחת השכירה, וילאנל. העונה הראשונה של הסדרה, המבוססת על רומן מאת לוק ג'נינגס, עלתה לראשונה לפני שנתיים ב-BBC אמריקה ומיד יצרה קהל נאמן של צופים ומבקרים.
מערכת היחסים הרגשית והאובססיבית בין וילאנל (ג'ודי קומר), הרוצחת השכירה הפסיכופתית והבלתי צפויה לבין איב (סנדרה או), סוכנת המודיעין הבריטי המבריקה שרודפת אחריה ברחבי אירופה כשברקע מתבררים תככים ומזימות בנבכי ה-MI5, הייתה משב של רעננות ממכרת לז'אנר טלוויזיוני שנדמה שכבר נאמר בו הכל.
"כשהתחלתי לצפות בה לא האמנתי למה שאני רואה", מתמוגגת דודינה. "הווירטואוזיות של המשחק, הכתיבה, הבימוי, הצילום. זה מדהים. לא הייתה סדרה כזאת. וגם פיונה שו משחקת שם, והיא המודל שלי כשחקנית". הסוכנות של דודינה מיהרה להשיב שהיא פנויה ושאלה מתי ייערך האודישן. "אין צורך באודישן", הייתה התשובה, "התפקיד שלה אם היא רוצה בו". "זה היה נראה כמו מדע בדיוני", נזכרת דודינה. "אפילו לא סיפרתי על זה בבית, חשבתי שכשאני אקבל תשובה שלילית לפחות אני אוכל להיות מאושרת כי פנו אליי מהסדרה הזו". חודש מאוחר יותר היא כבר הייתה על טיסה לרומניה, לצילומי הפרק החמישי בעונה השלישית של "להרוג את איב".
הפרק בעונה השלישית בו השתתפה דודינה היה יוצא דופן בפנורמה של הסדרה. הוא הוקדש כולו לביקור של וילאנל בבית המשפחה שלה ברוסיה ולמפגש המחודש שלה עם אימה (דודינה), שזנחה אותה בבית יתומים כשהייתה ילדה. המפגש הזה מוציא מווילאנל, הידועה באכזריותה וקור רוחה לאורך כל הסדרה, את הקרביים הרגשיים שהצופים תהו מתי יגיע תורם לצוץ, וגם חושף טפח מסקרן על הרקע המשפחתי, שבעצם יצר את האדם הבוגר שהפכה להיות. הפרק הזה, טוענים המעריצים, יהיה גם זה שיצניח בחיקה של קומר את האמי השני שלה על התפקיד.
"כשאמרו לי שזו אמא של וילאנל ידעתי שזה חתיכת דבר שנופל עליי, עוד לפני שהתחלתי לקרוא", משחזרת דודינה, "וכשקראתי, הבנתי שזה תפקיד מורכב עם כל כך הרבה רבדים. ההגדרה של הדמות הייתה 'אישה כריזמטית', ובעצם היא מניפולטיבית, פסיכופתית לא פחות מהבת שלה, אולי אפילו יותר. אני חושבת שזאת החלטה נכונה, לקחת את הזמן ולתת אקסטרה קלוז-אפ על העבר של וילאנל. מבינים אותה יותר כשרואים איך בשנייה אחת היא הייתה מוכנה להוריד את כל הקליפות ולהישאר במשפחה הזאת. לא בטוח שזה היה מחזיק מעמד הרבה זמן, אבל היא רצתה משפחה".
סוזן הית'קוט, תסריטאית העונה השלישית, החליטה לשבור את המסורת הקצרה של שתי העונות הקודמות, לפיה שתי הדמויות הראשיות נפגשות בפרק החמישי פנים אל פנים, והחליטה לייחד את הפרק הזה לטובת השיבה הביתה של וילאנל. בתחקיר שנעשה עם פסיכיאטר שעבד גם עם אסירים, במטרה לדייק את הפסיכופתיה של וילאנל, סיפר הפסיכיאטר שכשאנשים מסוגה מגיעים לטיפול הם מרבים לדבר על אמא שלהם. "זה מאוד מעניין כי זה שאתה פסיכופת לא אומר שאתה לא רוצה שאמא שלך תאהב אותך", הסבירה הית'קוט בריאיון.
צילומי הפרק נערכו במשך שבועיים בסוף אוקטובר, חציים ברומניה, שם צולמו סצנות החוץ כשאת תפקיד רוסיה מגלמת רומניה, ואילו סצנות הפנים צולמו בסט הלונדוני של הסדרה. "התרגשתי מאוד כשהגענו לצילומים", אומרת דודינה, "אבל מהר מאוד הרגשתי בבית כי התחלנו לעבוד, אין זמן להתרגש. צריך להיות מרוכז. אין לי שעה וחצי כמו בתיאטרון להראות את הדמות, יש כמה סצנות וצריך להכניס לתוכן חיים שלמים".
ברומניה בנתה ההפקה כפר שלם, כולל לונה פארק, לטובת הפרק המדובר. "המוזה", אומרת דודינה בשובביות, "כשיש לך כל כך הרבה מוזה אתה יכול לעשות דברים מדהימים". כבר למחרת הקאסט, כמעט כולו דובר רוסית, הרגיש כמו משפחה גדולה. "קראנו אחד לשני בשמות הדמויות שלנו, הם קראו לי מאמא", היא מציינת.
איך היה המפגש עם קומר?
"הכימיה בינינו הייתה מיידית, קפצה מיד לעוצמות הנכונות. כשצפיתי בה בבית הרגשתי שיש לה כריזמה מחשמלת ושהיא שחקנית מאוד מדויקת, ועל הסט התברר לי שזה נכון. יכולתי ללמוד ממנה הרבה דברים על משחק. אני חושבת שבפרק הזה היא התעלתה על עצמה לרמות שייקספיריות. היא מביאה פה משהו אחר לגמרי, כאב מטורף. גם כפרטנרית היא טוטלית ונדיבה, זה מתבטא בניואנסים הכי קטנים. למשל בסצנה האחרונה אני תופסת לה את הפנים, ועשיתי את זה בעדינות בהתחלה כדי לא להכאיב לה, והיא אמרה 'אל תפחדי, תתפסי'. את הסצנה הזאת צילמנו יום שלם. המון טייקים, מכל הזוויות והמון ניסיונות. זאת הייתה הסצנה הכי ארוכה והכי מרגשת בפרק, כמו מרוץ מכוניות. התהפכנו שם שתינו 180 מעלות יותר מפעם אחת".
דודינה לקחה את התפקיד בשתי ידיים ובפרק היא מספקת הופעה מהפנטת, בעיקר בסצנה האחרונה שלה ושל קומר, בה צפים מטעני העבר והטינה בין השתיים. את תצוגת המשחק שלה בסצנה כינו הביקורות "מכשפת". קומר אף הודתה לה בחשבון האינסטגרם שלה, במילים "יבגניה דודינה הייתה התוספת הקסומה ביותר לקאסט. אני צודקת או מה?", והוסיפה בריאיון למגזין "ואניטי פייר" שבצילומי הפרק מול דודינה רצתה רק רק לבכות ולבכות: "הרגשתי קשר עמוק אליה וזה היה מזל. היא הייתה מדהימה, הכוח שהיא החזיקה במהלך הסצנה הוא מאוד אינטנסיבי".
הפרק הסתיים - מבלי לספיילר יותר מדי - במהלך שהיה צפוי מבחינת וילאנל אך נעשה באופן מאוד בלתי צפוי וללא ספק יהיו לו השלכות גם על המשך העונה. "מאוד אהבתי את הסוף", מודה דודינה. "אני חושבת שזה פרק מבריק, זה טוויסט בעלילה והוא קורע לב מבחינתה".
ראית כבר את הפרק?
"בטח! הייתי צריכה לראות את זה פעמיים לפחות. שחקן לא יכול לראות את הדבר השלם בפעם הראשונה. הוא קודם צריך לראות את עצמו, להבחין בכל החסרונות, להשלים ורק אז ליהנות מהפרק. כמו שאת רואה את עצמך בתמונות, את תמיד רואה משהו שאנשים אחרים לא רואים".
זאת תהיה שורה נאה ברזומה שלך.
"בואי נחכה שיפתחו קודם את דלתות התיאטרון, אחר כך נראה מה מביא העתיד בטלוויזיה. שיידלקו הפנסים על הסטים והמוזה תחזור בענק".
איך עוברת עלייך התקופה הזו?
"זה משתנה. עברנו בין כמה פאזות. בהתחלה זה נע בין שקט ורוגע וזמן עם המשפחה, ולרגעים זו תחושה של חזרה גנרלית לפני האפוקליפסה".
מדמיינת איך זה יהיה לחזור?
"אני לא צריכה זמן להתרגל לתיאטרון, אנחנו נצטרך להתרגל למציאות חדשה שאף אחד לא מבין מהי. כמו אחרי ה-11 בספטמבר שהעולם השתנה, גם עכשיו עובר על העולם משהו גורלי, בלתי הפיך. סביר להניח שהמקום של התרבות בסדר העדיפויות ישתנה, בטח בחזרה לשגרה. לא רק עבור השחקנים, אגב, זה מקל עם שני קצוות כי מאחורי הקלעים של עולם התרבות יש כל כך הרבה אנשים שאף אמן לא יעלה בחיים לבמה בלעדיהם".
