נניח שאתם צעירים, בתחילת שנות השלושים שלכם, רווקים ונאים, שוכרים דירה בתל אביב ונאלצים, לא עלינו, לעזוב אותה במפתיע. מה הייתם עושים? א. מתחננים לבעל הבית להאריך את החוזה. ב. פותחים במבצע "מצא לי דירה" בפייסבוק. ג. מצטרפים לתוכנית ריאליטי שהפרס עליה הוא מגורים של שנה בדירת פאר.
בתחילת שנות ה-2000, שרון איילון הייתה דיילת בדימוס בת 30, שהחוזה על דירת השותפים שלה עמד להסתיים. היא עבדה בהייטק עם משכורת נאה של חמש ספרות אבל החליטה לקחת פסק זמן מהתחום. עומר גרשון, איש חיי הלילה התל אביבי, המליץ לה להגיע לאודישנים של סדרה חדשה בטענה ש"יש פה תוכנית שתעשה ממך כוכבת". איילון לא הייתה זרה לחלוטין לתעשיית הבידור - ברזומה שלה נרשמו כמה קורסים במשחק והיא אפילו ביקרה בכמה אודישנים, אבל הגיעה די מהר למסקנה שבעתידות שלה אין זכר לקריירת משחק, לא כל שכן כוכבות. מצד שני, כשההזדמנות נקרתה בדרכה היא בהחלט זיהתה את הפוטנציאל העסקי.
מתוך "קחי אותי שרון"
כשנה קודם לכן, על אותה הפלנטה, הערוץ המסחרי התאושש מביתוק בתולי הריאליטי שלו. בעולם כבר השתוללה קדחת הריאליטי עם "המירוץ למיליון" ו"הישרדות", ובארץ החלוצה בראש העדר הייתה "החפרפרת", הימור של קשת, אחת משלוש זכייניות הערוץ השני דאז. "החפרפרת" הייתה סוג של משחק שחמט טלוויזיוני - קבוצה של אנשים שאמורים לחשוף את זהות המרגל שביניהם. לא בדיוק נציגת הגלאם והגלורי. "וזה אכן היה כישלון קולוסאלי", משחזר חגי לפיד, שביים את התוכנית. "מאוד הקדמנו את זמננו, אני חושב. אנשים לא הבינו מה זה ריאליטי, הם בעיקר לא הבינו למה השחקנים לא מוכרים". אלא שבמקום לגלגל את לפיד מכל המדרגות, קשת הטילה עליו משימה חדשה: פיתוח שעשועון שידוכים לרצועת הלייט-נייט.
השעשועון, שעם הזמן קודם מרצועת הלייט-נייט לפריים טיים וזכה להיקרא "הנסיכה", החל כתוכנית אולפן - בכל שבוע 15 בחורים מחזרים אחרי בחורה אחת והיא בוחרת מתוכם את בר המזל שיזכה בליבה או לפחות בדייט ובאיזה פרס מתנת. בשלב מוקדם יחסית בפיתוח עלה הרעיון לא להחליף את המשתתפים - הגברים והאישה - בכל תוכנית, במטרה ליצור הזדהות מתמשכת של הצופים עם הדמויות.
המוטיב המרכזי עליו אמור היה להתבסס השעשועון היה מצלמות נסתרות, שיתעדו את המתמודדים בסיטואציות שונות ויסייעו לנסיכה לעמוד על קנקנם. את הרעיון הזה השאילו המפתחים מתכנית יחסית מצליחה אחרת - "החטא ועונשו" של איל קיציס וטל פרידמן, שלפיד הפיק במקביל בערוץ ביפ. "היה שם שלב כזה של מצלמות נסתרות", הוא נזכר. "עוזרת הפקה יוצאת ממעלית עם מלא קלטות, הן נופלות. האם המתמודד יעזור לה? וזה היה כל כך מוצלח שאמרנו נעשה עוד מזה, אבל עם שידוכים".
הבחירה באישה שתדוג מאהב מבין שלל גברים לא הייתה מובנת מאליה, בהתחשב בפוריטניות היחסית של הקהל הישראלי. "היה לנו דיון מאוד ארוך אם לעשות את זה עם בחורה שמחפשת בחור או להיפך", מוסיף לפיד, "ולפחות אצלי בראש אני עד היום חושב שריאליטי זה ספורט של נשים. הן מתייחסות לריאליטי כמו שגברים מתייחסים לספורט, בזמן שגברים אדישים לריאליטי. ובגלל שרצינו שהצופות יזדהו עם הגיבורה הראשית החלטנו ללכת על אישה".
לקחים מ"החפרפרת" הופקו וליהוק הגיבורים ל"נסיכה" נעשה על בסיס כריזמה ואטרקטיביות חיצונית. "ההבנה הייתה שבניגוד ל'חפרפרת', מה שחשוב זה לא המשחק - אלא הגיבורים", מסביר לפיד. "אנחנו צריכים לעשות את זה הכי פשוט ושהגיבורים יהיו כריזמטיים. לא טובים או חשובים, רק כריזמטיים, שלאנשים יהיה אכפת מהם". הבריף היה "קומדיה רומנטית" - סרט הוליוודי, יפה, מוקפד, גדול מהחיים. רצה הגורל ואכן כל מי שעבד על "הנסיכה" בשטח - שחר ברלוביץ' הבמאי, לפיד עצמו ורן תלם - הגיעו מעולם הקולנוע עם עין רגישה לרגעי קודאק.
מכיוון שריאליטי עוד לא הפך לספורט הלאומי הציוני, אף אחד מהמלוהקים לא הבין לחלוטין למה הוא נכנס, ככה שאף אחד מהם לא הונע על ידי שאיפות פרסום מובהקות. "בואי נגיד שלא הגיעו 5000 איש לאודישנים", מחדד לפיד. "הגיעו 30 ומתוכם ליהקנו 15". מתוכם בלט יואב שוורד, דוגמן ודתי לשעבר שלוקט לתוכנית בעקבות אזכור שלו בכתבה כהבטחה הבאה של עולם הדוגמנות. רגע לפני שהתוכנית עלתה לשידור, קשת שלחה להורים שלו אשת הפקה שתכין אותם לפרסום שעומד לשעוט אליהם, אבל "היא ישבה בסלון ואף אחד לא באמת הקשיב לה", העיד שוורד בדיעבד.
חוץ משוורד היה גם גדי איינפלד, שחקן כדורסל לעת מצוא שישב בבית קפה עם שני זוגות חברים כשמלהקת ניגשה אליו. הוא לא כל כך היה בעניין, גישה שתאפיין אותו גם בהמשך התוכנית, אבל החברים הלא פנויים שלו שכנעו אותו להסכים. רודריגו גונזלס, מנגד, היה צעירון בן 22 שבדיוק השתחרר מסיירת גולני והתכוון להגיש מועמדות לשב"כ. בחופשת השחרור שלו בתל אביב, כשבילה בבר, ניגש אליו מישהו ושאל אם הוא רוצה להשתתף בתוכנית. "בכלל לא ידעתי מה זה מלהק, זה היה נראה לי הזוי אבל עשיתי שני אודישנים והתקבלתי", הוא מספר בראיון מאוחר יותר. למרות שגונזלס היה צעיר מהגיל שהוגדר כמינימלי לליהוק, לפיד התעקש לשלב אותו בלהקה. "זה לא משנה אם הוא מתאים לשרון בגיל או לא", הוא מסביר, "הוא כוכב, והוא חייב להיות שם".
הליהוק של הנסיכה עצמה נדחה עד הרגע האחרון ממש. שרון איילון אמנם כבר הייתה על הכוונת אבל עד אז הצופים התרגלו לצרוך בעיקר דוגמניות בנישת הגיבורה, ואיילון, אשה יפה לכל הדעות, לא הייתה הדוגמנית הקלאסית. לפיד, שעדיין ליקק את פצעי "החפרפרת", נתקף היסוסים של הרגע האחרון והחליט לבצע עוד טסט. הוא צילם תעודות זהות לשתי הנבחנות האחרות, שגם להן, באורח פלא, קראו שרון. "האחת דוגמנית יפהפייה והשנייה מדריכת יוגה בלונדינית, מאוד מרשימה", הוא מתאר. הוא קיבץ מאה מעובדי קשת לקבוצת מיקוד מהירה, שצפתה בקטעים. "שאלנו אותם 'את מי הייתם רוצים לראות בתור צופים'. כמעט כל הגברים בחרו בדוגמנית, וכמעט כל הנשים בחרו בשרון, היא הכי מצאה חן בעיניהן. מה שהכריע היה העובדה שאנחנו מכוונים לצפייה נשית". אחרי שנבחרה השרון הנכונה, התכנסה בקשת ישיבת שמות בה נבחר השם "קחי אותי שרון", שהחליף את "הנסיכה".
כדי להפוך את זה למעניין, החליט צוות ההפקה לצלם את המפגש הראשוני בין המחוזרת לגברברים מחוץ לאולפן. ואכן, הפרק הראשון, שבסיומו נופו שלושה גברים, צולם בווילה מפוארת בקיסריה. כשצילומי הפרק הזה הסתיימו ונותרו 30 יום עד לעלייה לאוויר, התכנסה ההפקה והחליטה לשחק עוד קצת בחוץ לפני הכניסה לאולפן. "כבר התחילו לעבוד על התפאורה, היו שרטוטים של הסט, ההכנות כבר היו בשלב מתקדם", משחזר לפיד, "אבל החלטנו לצלם עוד פרק בחוץ. ואחר כך עוד פרק. ובפרק השלישי כבר אמרנו 'רגע, בשביל מה צריך אולפן?' וביטלנו אותו".
אם השיר הזה נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים. שנה קודם לכן, ב-2002, עלתה ב-ABC האמריקאית "הרווק", אחת מסנוניות הריאליטי שהמריצה חבורת נשים לחזר אחר גבר אחד שבסופה ישלוף מתוכן את אהבת חייו. "קשה להבין את זה היום", מתעקש לפיד, "אבל אפילו אני, שעבדתי אז בטלוויזיה, לא הכרתי ממש את 'הרווק'. לא היה אז יוטיוב או צפייה אונליין. לא הייתי חשוף לזה. רק אחרי הצילומים של הפרק השלישי התחלנו לדבר על זה שיש תוכנית בחו"ל שדומה לזה, ושהיא ריאליטי וכנראה גם אנחנו. בכל מקרה כבר היה מאוחר מדי להפוך את זה למשהו אחר כי כבר צילמנו כמה פרקים. לא העתקנו מהם משימות, התוכנית שלנו היתה פיוז'ן גדול שלא היה קשור ל'רווק'".
מרעיון המצלמות הנסתרות, עליו אמורה הייתה התוכנית להתבסס, שרדו רק כמה משימות - הזכורה שבהן היא משימת הפיתוי בה קארין מגריזו פוגשת את הבחורים על חוף הים ומנסה לפלרטט איתם כדי לברר עד כמה הם נאמנים למלכה האם. אליה התווספה משימה בה אמא של שרון מגישה למחזרים קפה עם מלח, כדי לבחון אם יבלעו את הצפרדע ויישארו מנומסים. שיגוע נוסף שנשאר על רצפת חדר העריכה צולם לפרק הראשון, אז הביאה ההפקה את שרון ושתיים מהחברות שלה כדי לראיין את הבחורים. איש מהמרואיינים לא ידע מי מהבנות היא המיועדת אבל בסופו של דבר עניין הזהות הסמויה של השתיים האחרות נשר בעריכה, והסצנה הוצגה כסימפוזיון של שרון וחברותיה. "האסטרטגיה בקשת הייתה לבדוק כל הזמן מה עובד, מה לא ולשנות תוך כדי ההפקה", משחזר לפיד. "לא מתחתנים עם שום קונספט. כמובן שאנשי הפקה רצו להרוג אותי על בסיס קבוע אבל היה לי את הגב של קופרמן (אלעד, המפיק), אבי ניר ורן תלם".
10 צפייה בגלריה
"התוכנית שלנו היתה פיוז'ן גדול שלא היה קשור ל'רווק'". מתוך "קחי אותי שרון"
(צילום מסך, קשת)
למרות שכבר צולמו חמישה פרקים, כל עוד לא עלתה "קחי אותי שרון" לאוויר היא עדיין הייתה ממתק שידוכים שהצליח לחמוק מהאולפן. איש לא חשב שמדובר בתפוח אדמה לוהט שיפתח את עידן הריאליטי הישראלי. הפרקים צולמו בקצב של פרק ליום, כשבין ימי הצילום מפרידים כשבועיים. לכל פרק הוקצבו ארבע-חמש משמרות עריכה. הפרק הראשון נערך בעשר משמרות (לשם השוואה, פרק ראשון של ריאליטי עכשווי נערך במאה משמרות). בראיון מאוחר יותר, סיפרה איילון שדובר איתה על שמונה ימי צילום, "אבל ככל שהסיפור התקדם זה השתלט לי על החיים".
הכל השתנה עם שידור הפרק הראשון. אקי אבני השרמנטי, שהופקד על ההנחיה, נשבע לצופים שמפה שרון - אישה שאיש לא מכיר עדיין - תצא עם אהבת חייה. שרון, לעומת זאת, נשבעה בטסטמוניה בתוכנית שאולי היא תצא עם אהבה ואולי גם לא. הפרס הנחשק היה דירת פאר בה תוכל שרון לגור עם בחיר ליבה במשך שנה, אחריה הם יצטרכו לממן לעצמם קן אחר. שרון והחברות שלה התיישבו על שפת הבריכה בווילה וסביבה כרכרו 15 גברברים. יגאל אלשטטר, אחד מהם, אמר למצלמה שיותר מהכל זה מזכיר לו סרט כחול. אחרי הבריכה כולם הלכו לארוחת ערב ובסופה שלושה גברים עזבו את הווילה. לעם ישראל זה הספיק. המדינה השתוללה ובקיץ 2003 "קחי אותי שרון" הפכה בן לילה לשיגעון לאומי.
פרידה מימי התום
אם להגדיר בקצרה את ההפקה של "קחי אותי שרון", בטח לעומת מה שאנחנו יודעים על ריאליטי היום, מדובר בהפקה תמימה להפליא. לא רק שלא נעשתה שום התערבות מניפולטיבית מול הצופים או המתמודדים, גם הגילויים הברורים ביותר של מרידה עברו חלק. שרון סיפרה בתוכנית שהיא הגיעה אם לא למצוא אז לפחות לחפש אהבה, אבל בראיון מאוחר העידה שלמעשה קיימה מערכת יחסים טרנס-אטלנטית במקביל לצילומים. "כל עוד לא הייתי בקשר עם אף אחד מהגברים בתוכנית היתה לי זוגיות איתו. בכלל לא חשבתי שאצא מהתוכנית עם בן זוג", אמרה בזמנו ל"ידיעות אחרונות".
השאיפה היתה למנוע משרון והמתמודדים לקיים יחסים כלשהם מחוץ לימי הצילום, כשהם מתועדים. זה לא הפריע ליואב שוורד, נחוש ונועז, להתקשר לשרון על בסיס קבוע, לשגר אליה מגשי טראפלס תוך כדי יום הצילום ולדוג לה דגים בזמנו החופשי. להפקה לא היה מושג מכל אלה ואנשיה לא חשו צורך לאכוף את חוקי המשחק, מה גם שחוקים כאלה לא ממש היו בנמצא. "זה לא שהגיע פורמט מסודר מחו"ל עם בייבל (ספר החוקים של פורמט. ס"ש) והסברים איך בדיוק להפיק את התוכנית", מציין לפיד. "כתבנו את הכל מהרגע להרגע".
"היום, ככל שהריאליטי מתקדם אנשים נהיים יותר מודעים", מוסיף יצחק גרבוז, עורך הווידאו הראשי של קשת בתקופת "קחי אותי שרון". "משחק השחמט בין ההפקה למתמודד הופך ליותר מאתגר, אנשים ראו הכל ושמעו הכל וקשה לעשות עליהם מניפולציה. אבל ב'קחי אותי' זה היה כמו פלסטלינה ביד של קופרמן. הוא היה יכול לעשות הכל והם לא הבינו, לטוב ולרע".
10 צפייה בגלריה
קיימה מערכת יחסים טרנס-אטלנטית במקביל לצילומים. שרון איילון ויואב שוורד
(צילום: אביגיל עוזי)
לא רק ההפקה הגיעה ל"קחי אותי שרון" תמימה ומטושטשת גבולות. זאת הייתה הפעם הראשונה בה עורכי הווידאו בארץ נתקלו בעריכה האופיינית לדוקו-ריאליטי, או במילים אחרות, המקום בו עורך הווידאו הופך לאלוהים קטן. גרבוז עצמו, היום סמנכ"ל תוכן וקריאייטיב ב-vimeo ישראל, הגיע לקשת מתחום הדוקו והתנסה באלוהות קטנה במפגש עם חומרי הגלם של התוכנית. "היום הדוקו מושפע מהריאליטי, יש כבר יחסי גומלין בין הז'אנרים", הוא מסביר. "אבל אז המפגש הזה בין דוקו למשחק טלוויזיה דרש גבולות שלא הכרנו, התחלנו לנסח את החוקים של מה מותר ומה אסור".
לעומת ההפקה, העורכים התעשתו די מהר והפנימו את בנק המטרות. מתוך משמרות העריכה הלך והתברר כוחם של הקאט, הפסקול ושיקול הדעת של העורך. "אם בשעשועון אתה צריך להראות בדיוק מה קרה, מי הוביל, מי ניצח, בדוקו-ריאליטי אתה יכול מאותם חומרי הגלם לספר סיפור אחר לגמרי", מוסיף גרבוז. "כששרון יוצאת ל-12 דייטים אפשר לספר כל דייט בכמה דרכים. לעריכה יש המון כוח, אפילו בדבר פשוט כמו הבחירה בשיר ששמת ברקע או איזה מבטים שהם החליפו ביניהם בחרת להכניס. רגע קטן שנטפלת אליו כעורך יכול ליצור עניין שלם אחר כך. ובאמת המון הקשרים רגשיים נבנו בחדר העריכה".
מהעורכים נחסכה התמודדות עם היקפים גדולים של חומר מצולם כנהוג בעידן הדיגיטלי, בו עורך הוידאו הוא למעשה האדם היחיד שמתמצא בכל חומרי הגלם. ועדיין הוצנחו על העורכים כמויות עצומות של שעות צילום, מהן הם התבקשו לדלות את מה שהופך את הריאליטי שלכם למעניין.
10 צפייה בגלריה
נתקלו לראשונה במקום בו עורך הווידאו הופך לאלוהים קטן. מתוך "קחי אותי שרון"
(צילום מסך, קשת)
"אתה מקבל, סליחה על הביטוי, ערימה ענקית של חרא", הוא אומר, "ואתה צריך לאסוף מערימת השעמום הזאת את היהלומים הקטנים. היה יום ששרון היתה עם יואב, נדמה לי, והם יכולים להיות עשר שעות ביחד ולא לדבר אחד עם השני, אבל מתוכן עשר דקות הם ישבו מאוד קרוב, ואולי איזה פעם וחצי התנשקו. אז אתה לוקח את העשר דקות האלה, עורך את הנשיקה משתי מצלמות כדי שתיראה כפולה ופתאום היה להם ערב סוער, אחרי שתשע שעות הם בכלל לא דיברו. אתה משרת את המסר שיואב הוא מתחרה ראוי והיא נמשכת אליו.
"המון דברים בריאליטי שנראים היום טריוויאליים לחלוטין קרו אז פעם ראשונה. למשל ההפקה חזרה עם חומרי הגלם ומשהו לא כך כך עבד, אבל בחדר עריכה זה דווקא מסתדר. אולי אחרת לגמרי ממה שההפקה חשבה אבל הרבה יותר טוב ממה שתכננו. זה המשחק, וזה הכי טריוויאלי אבל היינו צריכים להמציא את זה וללמוד תוך כדי תנועה, כי בקושי היו רפרנסים. עשינו מניפולציות. אני חושב שהיו הרבה מניפולציות ועם האוכל בא התיאבון. כשאתה רואה שזה עובד, אתה עושה את זה יותר. יש כאלה שאומרים ששמור לי כסא בהאג בתביעה נגד הטלוויזיה".
די מהר התברר מערך הכוחות של בחורינו הטובים בגזרה. רודריגו גונזלס בלט לטובה אבל שרון ויתרה עליו כבר בתוכנית הרביעית, כי בכל זאת מדובר בפעוט. רודריגו הודה בדיעבד שבאמת האמין שהוא ושרון עשויים להפוך לזוג ושלא הפסיק להתייפח לאחר ההדחה. ארבעה פרקים הספיקו כדי להפוך אותו לאהוב הקהל, הוא חזר עם גלגל ההצלה שהעניקו לו הצופים ומצידו העניק לשרון זוג תוכוני אהבה. זה לא עזר. הוא הודח שוב. בהתאמה ברח אחד התוכונים מהכלוב והשני נותר לבד בדירה של שרון עוד שבועות לאחר סיום התוכנית, תוכון אהבה בודד. את הטירוף גונזלס פגש כבר יום למחרת שידור הפרק הראשון. "זה היה מפחיד", הודה בראיון מאוחר יותר. "עד היום יש לי קצת פרנויות מהתקופה הזאת".
10 צפייה בגלריה
"העניין לא היה המשימות אלא הגיבורים, בני האדם". מתוך "קחי אותי שרון"
(צילום מסך, קשת)
חוץ ממנו בלטו שני פייבוריטים נוספים – גדי איינפלד ויואב שוורד, שני ניגודים שבנו את הדרמה עליה נשענה התוכנית. איינפלד היה חתיך, אדיש וקשה להשגה, ובמפגשים שלו עם שרון נדמה היה שהיא זו שאמורה לחזר אחריו ולא להיפך. שוורד היה דון ז'ואן חלקלק, כמעט פארודי, שנהג לומר משפטים כמו "כך כתוב" ולדבר על עצמו בגוף שלישי. הנרטיב אליו ניסתה העריכה להיצמד היה של השכל מול התשוקה והרגש.
"העניין לא היה המשימות אלא הגיבורים, בני האדם", מתעקש לפיד. "לא התחרות אלא הטלנובלה, הסיפור, הדרמה. זה מה שמעניין אנשים בסופו של דבר. אם יש לך בחור צעיר חתיך בן 19 או 20 ומישהי מבוגרת, ונראה שהם נמשכים אחד לשני אבל זה בעייתי שהם יהיו יחד - זה סיפור. את כל הריבים והלכלוכים הוצאנו, לא רצינו את זה על המסך, רצינו אגדה. לא שהם יריבו אחד עם השני. לדעתי מה שקורה היום בכל מיני תוכניות ריאליטי זאת טעות, אנשים לא אוהבים לראות ריבים על המסך".
בשונה מסדרות הדוקו-ריאליטי (למעט "האח הגדול") שהצילומים שלהן מסתיימים לפני שהן עולות לשידור, "קחי אותי שרון" עדיין צולמה ונערכה במקביל לשידור העונה, פרט שהפך את עבודת העורכים לאפקטיבית אפילו יותר. "ערכת משהו, ושבוע אחרי זה הוא שודר ושרון ראתה שמישהו אמר עליה משהו או הסתכל עליה. יכול להיות שזה מבט שבכלל הוצמד בעריכה, ושבוע אחרי זה צולם עוד פרק אז אולי היא לקחה החלטה אחרת או אולי הרגישה אחרת. כשאתה עושה את זה בסרט תיעודי אנשים צופים בזה ושם פחות או יותר זה נגמר. פה הייתה לזה המשכיות – אנשים ראו את הסדרה והגיבו. וכשאתה עושה מניפולציות מטופשות ושבוע אחרי זה אנשים מדברים על זה ברחוב, בזמן שאני יודע שאני בעריכה סידרתי את זה, יש פה משהו עוצמתי".
10 צפייה בגלריה
היו הרבה מניפולציות ועם האוכל בא התיאבון. שרון איילון ויואב שוורד
(צילום: אביגיל עוזי)
מגלמים אנונימיים לפרפרים מפורסמים
וההצלחה אכן היתה פנומנלית. לא יהיה מוגזם להגיד שמדינה שלמה עסקה בבחירתה של שרון, לטוב ולרע. הביקורות נעו בין "שעשועון עכשווי ויעיל" (רענן שקד ב"ידיעות אחרונות") ועד "תוכנית דוחה, הבידור הכי נחות שיש" (רוגל אלפר, הארץ). בשרון הוטחו שלל האשמות כמו מלוקקת, פולניה, וההאשמה החמורה מכולן בעשור ההוא - צפונבונית. שי גולדן כתב שהיא פוטוגנית ותו לא, ושאין לה אף תכונה אחרת. אבל התוכנית צברה תאוצה ועסקים נסגרו בשבת בערב כי כולם ישבו בבית וצפו בבחורה אחת, שסופרת לאחור את הימים עד שתגיע אהבת חייה.
שרון והגברברים השלימו את המהפך לישראלים הראשונים שהריאליטי הפך בין לילה מגלמים אנונימיים לפרפרים מפורסמים, כשבמקביל החלה נינט לפרוץ את דרכה אל לב הקונצנזוס עם "לא נפסיק לשיר". "פעם זאת הייתה עבודה קשה לחדור למדיה", התמוגגה סוכנת הדוגמניות, בטי רוקוואי, "היה צריך לדחוף אותם לתצוגות אופנה, לסדרות טלוויזיה, לכתבות, לאירועים או לבתי ספר למשחק. ממש עבודת נמלים. ופה - בן לילה הם סלבריטאים". היום זה נשמע מופרך, בעיקר במונחים של ריאליטי עכשווי, אבל ההצלחה שכנעה את קשת להוסיף שני פרקים לשבעת הפרקים המתוכננים, והתוכנית הסתכמה בתשעה פרקים בלבד, שהתפרשו על פני חודשיים.
המשחק התקדם, מחזרים נוספים הודחו וצילומי הפרקים האחרונים כבר התקיימו תחת מעטה סודיות בגלל העיסוק האובססיבי של התקשורת בתוכנית והניסיונות שלה לחשוף פרטים מהצילומים. "עד אז לא חשבנו שלמישהו אכפת", מודה לפיד, "אצלנו בראש זה עוד היה שעשועון, התוכניות ששלטו אז היו של דודו טופז ורפי רשף. אף דוקו לא הפך אנשים לסלבס". צילומי הפרק האחרון נדחו לרגע האחרון שלפני השידור כדי למנוע הדלפות, מה שאומר שהוא צולם בחמישי אחרי חצות, אחרי סגירת העיתונים, בעיקר כדי למנוע מהם לפרסם את הבחירה הגורלית לפני השידור.
10 צפייה בגלריה
כונתה מלוקקת, פולניה, וההאשמה החמורה מכולן בעשור ההוא - צפונבונית. מתוך "קחי אותי שרון"
ההפקה הגדילה לעשות וצילמה שני סופים שונים, שבכל אחד מהם בוחרת שרון גבר אחר – באחד גדי ובשני יואב, שני הפיינליסטים. "ערכו בשישי והכינו שתי קלטות, שרון החליטה בשבת ואז שידרו את ההחלטה", משחזר גרבוז. עם סיום הצילומים, לפנות בוקר, חלפו אנשי ההפקה ליד ערימת עיתוני שישי סגורה וגילו בהקלה שהסוד אכן נשמר. פרק הסיום רשם שיא של 35 אחוזי צפיה ברגעי הסיום – שיא של כל תוכניות הקיץ.
המנצח יואב שוורד והנסיכה שרון איילון טסו אחרי התוכנית לשבוע בטוקסנה לשבוע הראשון בו יכלו להיות לבד, להוציא אולי צלם של 'מעריב' שארב להם בבית המלון. כשהם חזרו לארץ הם עברו לגור בדירת הפרס שהובטחה לאיילון. הם נשארו יחד תשעה חודשים, מתוכם חמישה חודשים הם גרו יחד, הישג מדהים בהתחשב בעובדה שמדובר בריאליטי השידוכים הראשון שהיה פה, שני אולי רק לזוגיות של גיא גיאור ודפנה דה גרוט שהכירו ב"הרווק". "רוב האנשים מתאהבים בעבודה", מסרב לפיד להתרשם. "אז תחשבי שהיא עבדה במקום עם 15 בנים והתאהבה באחד מהם".
איילון גילתה לחרדתה שלמעשה היא גרה באתר בנייה, "רק כשעזבתי בנו את הבריכה", סיפרה מאוחר יותר. מהתוכנית היא לקחה איתה את הנשיקה הטובה בחייה, לדבריה, זו שחלקה עם שוורד בסוף הפרק האחרון, וגם פחד גבהים שפיתחה במהלך צניחה חופשית שעשתה באחד הפרקים, גם היא עם שוורד, שגרמה לה להקיא על צוות ההפקה ולהיזהר ממרפסות גבוהות עד היום. החרטה היחידה שלה הייתה שלא ניהלה את הבאזז לכיוונים יותר כלכליים.
גדי איינפלד (שלפי מדורי הרכילות היה הבחירה הראשונה של שרון עד שהוא עצמו הודיע לה שהוא למעשה לא מעוניין) זכה לחיזורים מכמה קבוצות כדורסל אבל נעלם מהנוף הטלוויזיוני. יואב שוורד הפך לשף מפורסם לסלבס הוליוודיים, היום הוא נשוי לטל נברו ויחד הם ממש משתפרים בניימדרופינג. הוא ושרון עדיין בקשר טוב.
למרות שהזרימה רווח נאה לקופת קשת, יחד עם "אסתי המכוערת" ו"כוכב נולד" ששודרו במקביל, לא זכתה "קחי אותי שרון" לעונה שנייה. הזכיינית דווקא התכוונה לממש את הקופון והכנות נעשו לעונת גברים עם שם הקוד "קח אותי משה", אפילו גבר נחשק כבר עמד על הפרק, אלא שאז הגיע המכרז הגדול של הערוץ השני, זה שלכבודו הפכו שלוש הזכייניות ליצרניות של תוכן גבוה, ערכי ופטריוטי. "קח אותי משה" פינה את מקומו לריאליטי גבוה, ערכי ופטריוטי בשם "השגריר", שקסם לאנשי מועצת הרשות השנייה שישבו עם היד על השאלטר של המכרז, אבל מורשתה של "קחי אותי שרון" כתוכנית הריאליטי המצליחה הראשונה בישראל תישאר איתנו לנצח, כך כתוב.
