625 אלף שקלים - זה הסכום הכולל בו נרכשו בשנת 2020 עבודת לאוסף מוזיאון ישראל בירושלים. השנה הזו הייתה אחת הקשות לאמנים אבל גם למוסדות האמנות, ואולי למוזיאון ישראל במיוחד: לאחר הסגר הראשון הוא נשאר סגור עוד תקופה ארוכה, עד לקבלת תרומה משמעותית מארה"ב, שהבטיחה את המשך פעילותו השוטפת. אבל למרות שחלק ניכר מהשנה הוא בעצם עמד סגור, קבוצת הרכישה "כאן ועכשיו" שמטרתה רכישת אמנות ישראלית עכשווית לאוסף המוזיאון המשיכה את עבודתה השוטפת ורכשה 24 יצירות משמונה אמנים שונים רק בשנה החולפת.
"כאן ועכשיו" הוקמה בשנת 2010 על ידי אגודת הידידים של מוזיאון ישראל. בראשה עומדים מנהלת אגודת הידידים של המוזיאון, לאה רוטשטיין והיו"ר פיליפ וייל. מטרותיה של הקבוצה הן לחזק את היצירה האמנותית הישראלית ואת האמנים בישראל, ולהעשיר את אוספי המוזיאון בעבודות שיוצריהן פועלים בארץ. מאז ועד היום רכשה הקבוצה יותר מ-170 עבודות של כ-95 אמנים, בסכום של 8 מיליון שקלים. הנה כמה מהעבודות הבולטות שנרכשו השנה:
איזון עדין - אורלי מיברג
ציור השמן הגדול (1.55 על 1.66 מטרים) "איזון עדין" של האמנית אורלי מיברג עוסק במפגש בין הציור המופשט לפיגורטיבי דרך שימוש בבד הציור כחומר פיסולי, טבילתו בצבע ובדבק ויצירת מרקמים של צבע וצורה המושפעים מן המופשט הלירי הישראלי וממסורות אמנותיות של המזרח הרחוק. "את העבודה ציירתי בשנת 2019 ,על בד קנבס גולמי שאינו מתוח", מספרת מיברג. "תחילתה של העבודה על הרצפה, אני טובלת את הבד באמבטיות של צבעי דיו ואז ממשיכה על הקיר בעבודת קולאז' גירים ומכחולים. במרכז הציור דמות אדם הולכת על חבל, תלויה במרחב. העבודה הוצגה בנובמבר 2019 בתערוכה "out of the blue" בגלריה נגא והייתה לעבודה המרכזית והמשמעותית בתערוכה, שהנושא שלה היה מצבו השברירי של האדם מול הטבע. באופן מוזר, נושא זה הפך רלוונטי יותר מתמיד בשנה זו".
אנא הון - מריה סלאח מאחמיד
עבודה מרתקת נוספת שנרכשה השנה היא "אנא הון", ציור פחם גדול ממדים (כמעט 10 מטרים רוחב על כמעט 4 מטרים אורך), של האמנית הצעירה מריה סלאח מאחמיד. הציור משלב יסודות אוטוביוגרפיים עם סימבוליקה נוצרית ויהודית ושפה אקספרסיווית בעלת עוצמה עם כנות רבה. העבודה מגוללת אירועים מחייה של האמנית ועוסקת בין השאר במקומה של האישה בחברה הערבית היום.
"אנא הון" בערבית זה "אני כאן, אני נמצאת". היא סוג של יומן אישי שמסכם שנה שחלפה שקרו לי בה לא מעט דברים משמעותיים: היא החלה מתרומת מח עצם שתרמתי לאדם שאני לא מכירה, שבאה לידי ביטוי בעבודה בדרך סמלית – יד שעושה צורת של "וי", כי זה היה עבורי אירוע של ניצחון. כמה חודשים אחרי התרומה נסעתי בכביש 6 ופגעה במכונית שלי משאית גדולה שנשאה עגלים. האוטו שלי הסתובב כמה פעמים עד שנתקע במעקה ומצאתי את עצמי נגד כיוון התנועה. ניצלתי מהתאונה הזאת בנס ומבחינה פיזית היא עדיין משפיעה עליי. למרות כל זה, הצלחתי לחזור לעמוד על הרגליים ולהמשיך את החיים, התארסתי וחודשיים לפני פתיחת התערוכה בהרצליה התחתנתי, מה שגם מופיע בצורה סמלית בעבודה. עוד יש בה התייחסות למצלמות – משהו שנהיה נפוץ לא רק בכבישים אלא גם בבתים פרטיים, בעיקר בחברה הערבית, בעיקר בגלל השימוש הלא חוקי בנשק. העבודה מתייחסת אל זהותי התרבותית המורכבת כילדה לאב פלסטיני ערבי מאום אל פחם ואם אוקראינית מקייב. אפשר להגיד כי שהיא סוג של דיוקן עצמי או יומן אישי".
איש הנקניקיות וגנב המרחקים - מרב קמל וחליל בלבין
מיצב גול של זוג האמנים מרב קמל וחליל בלבין, המורכב מתשעה פסלי עץ וציור ענק ו-57 עבודות רישום הוא אחד המעניינים שנרכש לאוסף השנה. זו עבודה שיצרו השניים, שעובדים יחד כבר מספר שנים, במהלך שהות האמן שלהם ב"ארטפורט", שם גם הוצגה בתערוכה. "התחלנו לפסל בעץ בשנה האחרונה" הם מספרים. "סדרת הפסלים שנרכשה היא חלק מלמידה איטית ומרוכזת של מה אפשר ובעיקר של מה שאי אפשר לעשות עם עץ. מגבלות החומר הן נקודת מוצא הכרחית עבורנו. הן מייצרות מסגרת רצופת כישלונות וטעויות שפותחות אפשרויות מפתיעות שלא היינו חושבים עליהן אחרת. העץ הוא חומר עם מגבלות רבות, חומר קשה, עקשן, שמאלץ לעבוד רק עם כיוון סיבי העץ ונשבר בקלות. הדמויות המפוסלות מומצאות ונולדות באופן אינטואטיבי ובה בעת יש בהן ממד ארכיטיפי, ששולח זרועות לעבר, למיתוסים ולדימויים מוכרים מתרבויות שונות. אחד הפסלים, איש הנקניקיות, הוא דמות של מספר סיפורים, מורה או גורו שספק פולט שרשרת אינסופית של נקניקיות ספק זולל אותן. הנקניקיות הן כמו הסיפורים שהוא מוציא מפיו, כמו קוסם. הוא נמצא בתנוחת ישיבה מדיטטיבית, ונראה שהוא מעביר שיעור כלשהו. מול איש הנקניקיות יושבות ועומדות שלל דמויות, הן מביטות בו כמו דמויות שהגיחו מהעבר שלו באיזה חלום משובש".
דיוקנאות יהודיים טיפוסיים - נבט יצחק
מכלול עבודות וידאו שיצרה האמנית נבט יצחק באנימציה תלת-ממדית. בעבודות היא מציגה מעין קולאז'ים של חנוכיות, מנורות, פסלים, תבליטים, וחפצי יודאיקה מימי ראשית בצלאל - אנדרטאות שבריריות מתקופת ראשית האמנות הישראלית שבה שולבו יחד אמנות גבוהה ואמנות שימושית שנועדה להפצת הרעיון הציוני.
פינה באוש: סולו ידיים - לי ינור
עבודת הווידאו של האמנית לי ינור "פינה באוש: סולו ידיים", בה נראות ידיה של יוצרת המחול המובילה בסוף המאה ה-20, בעת שהן מתכננות יצירה חדשה. העבודה פשוטה ונוגעת ללב, והיא מלווה בסאונד שחיברה האמנית במיוחד שהוא מחול בפני עצמו.
חן שיש
רישום גדול-ממדים של חן שיש שנרכש לאוסף הרישומים וההדפסים. סגנונה האישי, החופשי והשרבוטי של שיש ואוצר המוטיבים שלה: ציפורים, לבבות, עלים-עיניים-דמעות, פרחים ופרצופים, ניכרים בעבודה זו.
ארבע עבודות של האמן אורי גרשוני
מקבץ מאוחד מתערוכתו האחרונה בגלריה שלוש, ובו מבחר ממאפייני עבודתו: ההיבט האוטוביוגרפי, ההתעניינות בסוגיות של סביבה והגירה, השימוש בטכנולוגיות צילום אוטומטי מן הרשת, ורגישות ייחודית להדפסה שנשענת על מסורת הצילום.
