בוקר טוב, אדמו"רים מחושלים שכמוכם. אמש (שבת) נפרדנו מימית אברמוב, יונת השלום של בית האח, שכמו באלבום האהוב של מתי כספי בעיקר עפה מחבורה לחבורה עם עלה של זית בפה, ובגדול חרבנה על כולם. ימית הייתה בכל מקום. בהתחלה היא הייתה בגזרה של רמי ותום, אבל אחרי ההדחה של אילון היא זיהתה נישה מתפנה סביב ג'וזי ויהודה והשתחלה אליה מיד. ההיסטוריה לא לימדה את ימית דבר. העובדה שהצופים ניכו את רונית ואילון לא רמזה לה אפילו שעתידה יהיה דומה אם תתקרב לשתי הצלעות של משולש הברמודה המסוכן הזה. היא עוד לא הבינה שהיא עלולה להקריב את עצמה כדי שג'וזי ויהודה ירוויחו עוד זמן במשחק. ימית התעקשה ללטף אותם בבטן עד שיגרגרו, לנשק אותם ולדרבן אותם לנצח במגרש של הקבוצה השנייה - נשמע לכם מוכר? - באופן שהביא אותי למסקנה שאם מישהו בבית צריך להיות מודאג מאיך שהדברים נראים כלפי חוץ, אלה לא לינור ורמי עם הרומן האפלטוני ביניהם, אלא האישה עם בלוטת הדמעות הממושמעת ביותר שפגשתי מימיי.
הדחתה של ימית מבית "האח הגדול"
(באדיבות רשת)
כמובן, לא לחינם הפכה ימית לג'ק דוסון מ"טיטאניק" של זוג חתולי הרחוב. השהות של ימית בבית האח הייתה מרדף נצחי אחרי תשומת הלב של המצלמות. היה קשה לשים לזה לב בהתחלה, אבל עם הזמן זה הפך יותר ויותר בוטה. חישוב מושכל על מיקומה בהיררכיה של הקבוצה השנייה, עם סולטני כריזמה כמו דרור, גל ורמי, הבהיר לה שליד השם שלה בדברי הימים של העונה תהיה תמונה של פרנץ' טוסט. מול יהודה וג'וזי התפקיד שלה מוגדר יותר, וגם משרת את האג'נדה שהיא הגיעה איתה לבית האח - להיות האמא של מישהו. אמא עם גבולות קצת מטושטשים, אבל אמא. אפילו אם נניח בצד את העובדה שימית שידרה אמינות ברמה של פוטין מתקשר לנבלני בשתיים בלילה ושואל אם בא לו לקפוץ אליו לאיזה וולט קטן, הטעות של ימית הייתה שהיא אפילו לא טרחה להודיע לאיש שהיא עברה מחנה. היא לא החזירה את התג, שמרה לעצמה את פנקס החוגר והמשיכה ללטף את כל החזיתות, וזה, גברתי היקרה, לא נראה טוב, נקודה.
היה זה צחוק הגורל (או אולי זה היה הצחוק שלי? קל להתבלבל) כשהתברר שבמשימת האשראם אוכלת הראשים, שהעניקה לעולם דיאלוגים של חמלה כמו זה של רמי וג'וזי, שיתוף פעולה קבוצתי מחמם לב כמו גל מנהלת את התקציב השבועי וכמובן את המילה היפה "גושפנקה", דווקא אז - כשהדיירים התבקשו להעניק חסינות לחברים שלהם - ג'וזי ויהודה לא טרחו להעניק אותה לחברה הטובה שלהם, מלטפת הבטנים.
אפילו האח הגדול בעצמו לא סייע לחיימי להישאר. הפרק של אתמול עסק כולו בתום ובריב המחזורי שלו עם גל, או בליאור וההעלאה שלו בדרגה לראש מחלק המוסר של הבית, אבל ימית נותרה ללא זמן מסך, למעט הרגעים שבהם היא התכרבלה בחלחולת של יהודה או ג'וזי או של איזו מצלמה תועה. וזה הסיפור על האישה שנכנסה עם אג'נדה חשובה לבית "האח הגדול", אבל האפילה עליה עם הבנה שגויה ביותר של האופן שבו היא נתפסת כלפי חוץ, ע"ש ישראל כץ. בהצלחה עם לחזור לחיק המשפחה שלך, שסבורה שירקת עליה בשידור.
3 צפייה בגלריה
נותרה ללא זמן מסך, למעט הרגעים שבהם התכרבלה בחלחולת של יהודה. מתוך "האח הגדול"
(צילום מסך, רשת)
הפרק הראשון בחיי העונה הנוכחית הסתיים עם משימת האשראם, משימה שמבהירה שהאח הגדול כבר עייף. כאילו מישהו בחדר הישיבות בנווה אילן אמר 'או.קיי, אין לי כוח להשקיע בארט, תזרקו להם כמה כריות וגלביות וקחו את קיצור הדרך המהיר ביותר לדמעות ולהצפה רגשית - להלן תמונות שלהם כילדים ו-וידויים אוטומטיים על התפתחות וכאבי גדילה. המשימה הסתיימה בשיגור בלונים ורודים, שבהם כל אחד מהדיירים התבקש לתת את הטייק שלו על המילה "אהבה" ועל כמה הוא אוהב את עצמו וכמה הוא רוצה שיאהבו אותו, חוץ מליאור שפשוט לא רוצה לחלות יותר בקורונה.
זה הזמן הנכון ביותר להניע את בית האח למסילה אחרת, ובמילים אחרות - כניסה שנייה. דיירי כניסה שנייה לעיתים נדירות שורדים עד לגמר, הם מגיעים יותר על תקן בשר תותחים, כדי לאפשר לדיירים הקיימים להתאחד קצת נגד החדשים ואז להצית מדורות חדשות ולסייע להם להניע מחדש את הזחילה העייפה שלהם במעלה הדרך. קצת כמו חידוש תוספות שיער לאביבית בר זוהר בשליש השני של העונה. הדיירים שנכנסים אמורים להרים לדיירים הוותיקים (כלומר לנהל איתם רומן או לגלות להם קנוניות שמתרחשות מאחורי גבם), או להוריד להם (לריב איתם בכל הזדמנות, לרמוז להם שמתעבים אותם בחוץ ושהמצלמה מוסיפה להם עשרה קילו). העונה, אולי יותר מתמיד, ישנם דיירים שהקיום שלהם כולו הוא המתנה לדיירים חדשים שיצדיקו את נוכחותם בבית (אני מסתכלת עלייך, קארין!). בואו נקווה שהדם החדש לא רק יישפך אלא גם יזרים חמצן למערכת. תהיו חזקים.
