"אי האשליות" (Fantasy Island) הוא סרט אימה המתבסס על סדרת טלוויזיה שמוכרת לרוב האמריקאים אך למעט מאוד ישראלים. הסדרה שודרה ברשת ABC בין 1977 ל-1984, והייתה קומבינציה של דרמה קלושה עם אלמנטים של על-טבעי ומוסר השכל בנאלי. העיבוד הקולנועי מקצין זאת ומוסיף מרכיבים המזכירים את סדרת הטלוויזיה "אבודים" ואת סרטי "המסור". אם זה מעורר עניין – מוטב לא להתפתות.
כסרט "אימה" הוא זכה לדירוג צמחוני של PG-13 (שמשמעותו היא שיש לשקול הבאת ילדים מתחת לגיל 13). ואכן למרות שנעשים בו כמה דברים אלימים, האלימות היא סטרילית למדי. התסריטאי והבמאי ג'ף וודלו ("אמת או חובה") לא מפגין מיומנויות מרשימות במיוחד. בחברת ההפקות בלומהאוס הבינו מה יש להם ביד ולכן הסרט יצא בארה"ב ללא הקרנות מוקדמות למבקרים בתירוץ שהוא נשמר ליום וולנטיין הקדוש.
סדרת הטלוויזיה "אי האשליות" הוא מבית היוצר של ארון ספלינג כשהיה בשיא הצלחתו. כמו "ספינת האהבה", סדרה אחרת של ספלינג, היא התבססה על מקום ספציפי (האי, כמובן), שבו יש מספר מצומצם של דמויות "מארחים" קבועות, ומספר רב יותר של דמויות אורחים שגולמו ע"י שחקנים מתחלפים שרחוקים משיאי הקריירה שלהם.
האי היה אתר נופש פלאי שנוהל על ידי מר רורק (ריקרדו מונטלבן), דמות מסתורית בחליפה לבנה תמידית המשמשת כמתווכת לפלאיו של האי. לצדו העוזר המאותגר אנכית טאטו (הרב ווילהצ'אייז) המתחיל כל פרק בקריאה המפורסמת "Ze Plane, Ze Plane" המבשרת על התקרבותו של המטוס המנחית את האורחים החדשים. בכל פרק היו שני קווים עלילתיים נפרדים שבהם אדם בודד או זוג, מגיעים לאי שבו מובטח להם כי יוכלו לממש את משאלת ליבם.
המשאלות אף פעם לא התגשמו בדרך לה ציפו האורחים. במקרה הטוב הם קיבלו את מבוקשם בדרך לא צפויה אך כזו שהייתה אמורה להיות מרגשת כשהדבר קרה. במקרה הרע, בהתאם לנוסחת סיפור האימה הקלאסי "כף הקוף", המשאלה מתממשת באופן המסכן את מי שהביע אותה (לפחות עד התערבותו המצילה והמחנכת של מר רורק). ה"מיתולוגיה" של האי ומקור מעמדו המיסטי של המארח בחליפה הלבנה נותרים בלתי מפוענחים לאורך הסדרה.
בגרסה הקולנועית מר רורק (מייקל פנייה) שומר על חזות היספנית, אך פחות מלוטשת מזו של מונטלבן. יש לו עוזרת בשם ג'וליה (פאריסה פיץ-הנלי), שקל לנחש את הקשר שלו אליה זמן רב לפני שהסרט יואיל לחשוף זאת. מכיוון שהפעם מר רורק פועל במסגרת פיצ'ר של כמעט שעתיים, הוא יצטרך לדאוג לחמישה אורחים בארבעה קווים עלילתיים שונים.
האורחים מציעים מנעד קצת יותר אדג'י מזה של סדרת הטלוויזיה, דבר קל למדי בהתחשב בהיותה מיושנת גם לפני 40 שנה. גוון (מגי קיו) רוצה לתקן טעות גורלית שעשתה בחייה לפני כמה שנים כשהשיבה בשלילה להצעת הנישואים של החבר שלה. היא סירבה לו מכיוון שלא הרגישה שהיא ראויה לאהבה. היא תקבל הזדמנות לחזור לרגע הצעת הנישואים ולשנות את מסלול חייה, אך האם זו המשאלה האמיתית שלה?
מלני (לוסי הייל) חולמת על נקמה בסלואן (פורשיה דאבלדיי) שבתיכון התעללה בה והרסה את חייה. היא תקבל סיטואציית "המסור" שבה היא תוכל להתעלל במה שנדמה לה בהתחלה כלא יותר מהולוגרמה משוכללת של מושא הנקמה. כמובן שזה קצת יותר מכך.
פטריק (אוסטין סטוול) חלם כל חייו להיות חייל, לאחר שאיבד את אביו הלוחם בילדותו. מה כבר יכול להשתבש כשזו המשאלה שלך? ואחרונים ומעצבנים למדי צמד אחים חורגים ג.ד (ראיין האנסן) הבלונדי, ובראקס (ג'ימי או. יאנג) אחיו האסייתי נמוך הקומה והגיי. חרף ההבדלים ביניהם הם מסתדרים באופן מעולה זה עם זה ונדמה שלא ניתן להפריד ביניהם. כל משאלתם היא "שיהיה להם הכול" – והיא מוגשמת בצורת מסיבה בווילה מפוארת גדושה בנשים בבגדי ים קטנים ובגברים שריריים. מישהו יצטרך לשלם את החשבון על המסיבה הזו.
בשונה מסדרת הטלוויזיה ארבעת הקווים העלילתיים יתחילו להצטלב במהלך הסרט, אך כדי שהדבר יעבוד נדרש תסריט מתוחכם הרבה יותר, ושחקנים טובים מאלו שהסרט מציע. כמובן שיש "ספויילרים" שאסור לחשוף אותם, אבל מה שכן ניתן לומר הוא ש"הגילוי הגדול" במחצית השנייה של הסרט לא מתקבל על הדעת גם בפרמטרים המאוד גמישים של ההיגיון העלילתי המופגן. הדמות שבה כרוכה אותה "תגלית מטלטלת" לא התנהגה בחציו הראשון של הסרט בדרך שעולה בקנה אחד עם מה שמתגלה, גם כאשר לא הייתה אף דמות נוספת שמולה היה צריך להעמיד פנים. הגילוי הזה נראה כאילו תסריטאי חדש הופקד על החצי השני של התסריט בלי להתעדכן במה שקרה בחלקו הראשון. נכון שהקהל שירצה לראות את הסרט מלכתחילה לא ביקורתי במיוחד, ובכל זאת קשה להאמין שרובו יבלע את הטוויסט הזה מבלי להרגיש שעושים עליהם סיבוב.
