סדרות טלוויזיה הן אמצעי בריחה, זה ברור. זאת הסיבה שלא פעם אנחנו מוכנים להעלים עין מעלילה מחוררת או לא הגיונית אם הסדרה עשויה היטב ומאפשרת לנו להתמסר אליה. עם זאת, עדיין ישנן כמה סצנות שחוזרות על עצמן בלא מעט סדרות, שמרימות דגל שחור של חוסר אמינות ומורטות את עצביו הרופפים ממילא של הצופה. הנה רשימה קצרה של סצנות דיל ברייקר, אתם יותר ממוזמנים להעמיס את שלכם בתגובות.
הודעות במזכירה האלקטרונית
די, תסריטאים, תפנימו, העסק הזה נגמר. כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס. אני מבינה שמדובר בכלי מאוד נוח מבחינה תסריטאית - הדמות מאזינה להודעות שלה והצופה מקבל את האינפורמציה יחד איתה - אבל מי למען השם עוד משתמש במזכירה אלקטרונית? המכשיר הזה עבר מהעולם ברגע שנכנס התא הקולי, שלא לדבר על אנשים שתובעים, ובצדק, לא להשאיר להם הודעות קוליות אפילו בנייד. "תוכנית הבוקר", לתשומת ליבך.
בתים מוגזמים לדמויות שאין להן עבודה מסודרת או עבודה בכלל
קארי בראדשו היא נס כלכלי. לא רק שהיא הצליחה לתחזק מלתחה שלמה ואובססיה לנעלי מנולו בלניק וג'ימי צ'ו, היא גם הצליחה לשכור לבד דירה נאה בניו יורק (אומנם בשכר דירה מוגן, ובכל זאת), וכל זה ממשכורת של כותבת טור בעיתון! לכולנו יש הרבה מה ללמוד ממנה, ומדמויות בסדרות אחרות שלמרות שהן לא בדיוק הצלחה פיננסית מסחררת הן מצליחות להחזיק בדירות יפות, מרווחות ומעוצבות למשעי.
לאף אחד אין מחשב נייח, לכולם יש לפטופ. של אפל.
או שאפל הצליחה להשתלט על התוכן השיווקי של כל הסדרות בעולם, או שהיא מיתגה את עצמה בצורה כל כך מוצלחת שכולם רוצים להיות מזוהים איתה. ככה או ככה, 99 אחוז מהדמויות בסדרות שעובדות על מחשב לעולם לא יטריחו את עצמן לסרבול המכוער של מחשב נייח שמחובר לקיר, טפו. הן יתפננו על לפטופ ורצוי מזווית צילום שממנה נוכל להיחשף לתפוח הנגוס בכל תפארתו.
אפשר למצוא הכל באינטרנט
ואם אנחנו כבר בגזרת המחשבים, דעו לכם שהפתרון לכל הבעיות שלכם נמצא בחוץ, ברשת הגדולה. אם אתה דמות בסדרה זה לא משנה מה אתה מחפש, תוך שתי דקות של עבודת מקלדת אתה תמצא את התשובה. ואם לא אתה, החבר הזה שלך שיש לו גישה לכל מאגרי המידע הקיימים, החל ממצלמות רחוב עירוניות וכלה בארכיון תיקים משטרתיים. ואגב, זאת תמיד המקלדת. אם זה לחפש במנוע חיפוש, אם זה לפתוח תיקיה, אנשים בסדרות לעולם לא נוגעים בעכבר.
(באדיבות נטפליקס)
עיניים על הכביש, אנשים!
איך אתם, שחקנים, תסריטאים ומפיקים, מצפים ממני להתרכז בשיחה החשובה שנערכת כרגע במכונית, אם כל מה שאני מסוגלת לראות הוא תאונת דרכים שעומדת להתרחש? אני מבינה שחשוב לשמור על קשר עין עם הבנאדם שאתה מדבר איתו, אבל רבאק, יותר חשוב לשמור על קשר עין עם הכביש במכונית שאתה נוהג כרגע, לא? ועדיין, נהגים בסדרות נוטים להביט בבן השיחה שלהם שיושב לצידם חמש, עשר שניות ולפעמים יותר, כאילו הם נוסעים במכונית אוטונומית.
נשים מזדיינות עם חזייה
נכון, זה קורה בעיקר בסדרות של רשתות מסחריות - לא תמצאו נשים משתגלות עם חזייה ב"משחקי הכס" של HBO, אבל זה עדיין בלתי אמין להכאיב. גבר ואישה שזה עתה סיימו סשן מין סוער ומתגלגלים באנחות כל אחד לצד שלו של המיטה. הסדין מכסה אותם על המותניים והאישה, משום מקום, עדיין בחזייה. האם המכניזם המורכב של פתיחת החזייה גרם לשני הצדדים לוותר על השלב הזה ולהמשיך הלאה? האם האישה צנועה עד כדי כך שאין לה בעיה עם חדירה אבל את החזה שלה היא מעדיפה לשמור גנוז? ואיזה מן סקס זה, למען השם, בלי לחפון קצת ציצי?
סקס על שולחן העבודה
ואם אנחנו כבר פה אי אפשר שלא לנזוף באנשים שמפנים בתנועת יד אחת נחושה את כל מה שעומד על השולחן רק כדי להשתגל עליו. סליחה, מי אתם חושבים יסדר את הכל אחר כך? והשולחן הזה, לידיעתכם, הוא פלטפורמת הסקס הכי לא נוחה בעולם! אתם שני מטר מחדר השינה, יש שם מיטה נהדרת שלא צריך להעיף ממנה שום דבר, להוציא אולי מגבת רטובה שהשארתם אחרי המקלחת. שני צעדים ואתם שם, בני אדם! שני צעדים קטנים בשבילכם, צעד גדול עבור אוכלוסיית הצופים! חרמנים ככל שתהיו, אני בטוחה שתוכלו לעשות את המאמץ הקטן הזה עבורנו.
רוצים להגיד למישהו משהו? אל תלכו אליו הביתה
די נו, באמת. זה לא היה הגיוני אף פעם וזה לא הגיוני היום. אם אתם כל כך רוצים להגיד למישהו משהו חשוב - תרימו אליו טלפון או תשלחו לו ווטצאפ. אם הוא לא עונה אפילו תשאירו לו הודעה קולית. אנשים, לא מגיעים אל מישהו הביתה רק כדי להגיד לו משהו ולא צצים אצלו בדלת בלי לתאם את זה מראש, אפילו אם אתם גרים בשכונה של "עקרות בית נואשות", לא משנה כמה חשוב זה יהיה, אלא אם כן אתם מתכוונים לרצוח אותו או שהלפטופ אפל שלכם שבק ואתם חייב לשאול את שלו.
כבר לא אומרים להתראות או שלום
או אפילו איזה ביי קטן. נהוג לחשוב שזה קטע של אמריקנים אבל לא, זה קטע של דמויות אמריקניות בסדרות טלוויזיה. אם זה בטלפון או בשיחה פנים אל פנים, אנשים בסדרות למדו לקצר הליכים ולחסוך מחוות מיותרות. שיחות מתחילות ישירות מהנושא שלשמו התכנסנו ונגמרות באבחה קצרה, שתמיד גורמת לי לתהות איך שני הצדדים יודעים שהשיחה הסתיימה. נימוס? סמול טוק? מדובר במותרות ואנחנו לא נהיים צעירים יותר.
אנשים מתנשקים בבוקר בלי לצחצח שיניים
עוד סיבה מצוינת לא להאמין לטלוויזיה. בחייכם, בין אם זה סטוץ ובין אם מדובר בבן הזוג הנשוי שלכם בעשר השנים האחרונות, אתה לא מדבר, נושף או מקיים כל סוג של מטבוליזם לועי, לא כל שכן מחליף נוזלים עם הבנאדם השני, לפני שאתה מצחצח שיניים או לפחות שותה כוס מים כדי להעביר את הסחלה של הלילה. אנשים שמתנשקים דבר ראשון בבוקר הם תת-ז'אנר נבזי של קטגוריית "התעוררתי ככה", שגם היא נפוצה מאוד בסדרות, ואני מדברת אליך, פני מ"המפץ הגדול". לא משנה באיזו שעה שלדון הטריד אותה, אפשר היה לסמוך עליה שהיא תדהים עם שיער עשוי היטב ואיפור מושלם. מה שאומר שאו שהלכת בשנתך וביקרת בסלון יופי, או שהתעוררת שעה לפני והעברת אותה מול המראה, מיסיס פלטשר סטייל.
הספל שלך ריק, אדוני
אם בתסריט כתוב שהדמות שלך אמורה לשתות מספל מלא במשקה חם ומהביל כלשהו, ואף אחד בהפקה לא טרח למזוג לך אחד כזה וציידו אותך בספל ריק, או שאתה כבר בהרעלת קפאין מכמות הטייקים של הסצנה הזאת - לפחות תעמיד פנים שמדובר במשקה חם אמיתי. אל תטה את הספל בזווית של 45 מעלות, אל תחזיק אותו באופן שכבר היה גורם לך לכוויה אם באמת היה שם נוזל חם, ובאופן כללי עזור לנו להאמין לך שאתה יושב עכשיו על כוס קפה חמה ולא לוגם אוויר.
אנשים שלא אוכלים אוכל שהזמינו או הכינו
וואפלים מזוגגים במייפל, ערימות של בייקון צרוב, מאפים מפתים או סתם ארוחה ביתית - מה שזה לא יהיה, אנשים לא אוכלים את זה. בהודו יש ילדים שגוועים מרעב ושהיו מתים לאיזה פירור בייקון, אבל בסדרות טלוויזיה מזמינים הררי מזון ולא נוגעים בו. אולי הוא מפלסטיק, אולי הוא כבר שם מהבוקר, אולי הם כבר שבעים. אין לי מושג. אבל אם אתן לא מתכוונות לאכול את זה, בנות גילמור, או שאתן מתכוונות להזמין ולהיעלם אחרי חמש דקות כי אתן "חייבות לרוץ", אולי פשוט תוותרו על ההזמנה ותשבו על כוס קפה?
ואם אנחנו בענייני תזונה, לא באמת חשבתם שנאמין שזאת ארוחת הבוקר שהכנתם לילדים שלכם, דמויות חמודות בסדרות. ערימות הפנקייקים ומיץ התפוזים, שאלא אם כן השכמתם בארבע בבוקר לסחוט אותו - אני לא רואה איך זה מגיע לשולחן המדוגם. בואו תוסיפו גם מרק צבים ואווז קונפי ונפתח מסעדה. ממילא הילדים שלכם אף פעם לא רעבים בבוקר ועפים החוצה, לתיכון הזה שלהם עם הלוקרים והמורה הסקסית למוזיקה.
אף אחד לא מחכה לעודף מנהג מונית, אם הוא בכלל משלם
נהגי מונית הם כנראה האוכלוסייה המנוצלת ביותר בסדרות טלוויזיה. רוב הדמויות שהתמזל מזלן והן הצליחו לעלות על מונית פשוט יוצאות ממנה כשהמונית מגיעה ליעד ולא טורחות אפילו לשלם. כנראה שתסריטאים יודעים שמדובר באקט ממשפחת צרכני הזמן המשמימים - לתת לנהג כסף, לחכות לעודף, להתעקש על קבלה, לגלות שהמדפסת הקטנה הזאת לא עובדת – והחליטו שאפשר לוותר. במקרה הטוב הדמות זורקת לנהג איזה שטר ואפילו לא מחכה לעודף כי אתם יודעים, הם מקבלים שכר עצום על חצי משרה אז הם יכולים להרשות לעצמם.
