בזמן ש"מנאייכ" הפכה לשיחת היום, לירז חממי, שמגלמת בסדרה את חוקרת המשטרה הכי קשוחה על המסך, טל בן הרוש - גרה בכלל בלונדון. כשמדברים על ישראל, היא פורצת בבכי. לא מגעגועים, אלא מכאב.
"מה שקורה בארץ שורף לי את הנשמה", היא מספרת בריאיון ל-ynet, "הכאב שלי נובע נטו ממה שקורה בשנה האחרונה. יש בזה משהו אנתרופולוגי, איך כל מדינה בוחרת להתמודד עם הקורונה בצורה אחרת, לפי המנהיגים שלה ולפי המהות של האזרחים. בישראל יש משהו מאוד סדוק, וזה קשה לראות את זה מהצד".
למה?
"כמה אפשר לפחד? כמה אפשר לשמוע חדשות? אני מעריצה את החברים שלי שמצליחים לשמור על הראש מעל המים. בתקופה הכי שחורה של העולם, איך זה יכול להיות שכל מדינה נותנת סיוע - ולא משנה מי בשלטון, שמאל או ימין - ובישראל אנשים דואגים שהכסף שלהם ייגמר ולא יהיה עם מה ללכת לסופר? אנשים בבריטניה קיבלו כספים ישירות לחשבון הבנק שלהם ונאמר להם שאם מישהו לא צריך לקבל - ההתחשבנות תהיה בסוף הקורונה". חממי ממשיכה: "לא משחררים כספים ולא לא נותנים אמון בציבור - איך נותנים לאנשים לרעוב? אני לדוגמה השארתי כספים בחשבון הבנק בארץ, למקרה שמישהו מהמשפחה שלי יצטרך. תודה לאל שהמקצועות שלהם חיוניים. אבל אתה יודע, אמרתי לעצמי: 'אני לא יודעת מה יהיה'".
את יודעת מה יגידו - שאת חיה בלונדון ולכן איבדת את הזכות להעביר ביקורת.
"בסדר, אני מקבלת את זה. אבל אני עדיין עובדת בארץ ועדיין משלמת מסים בארץ".
חממי בת ה-35 נולדה וגדלה בנתניה. לפני יותר משבע שנים היא עברה ללונדון בעקבות האהבה. היא נישאה לבמאי התיאטרון בן ניילור, ולפני כשנתיים ילדה את בתם הבכורה אריה, במלעיל. את החודשים האחרונים היא העבירה כאמור בדאגה לישראל - אבל גם לעצמה ולבעלה. בתחילת הקורונה היא פיתחה סימפטומים שמזכירים את המחלה, והייתה מושבתת לשלושה ימים. "באותה התקופה לא ידעו בכלל שאיבוד טעם זה סימפטום", היא מספרת, "הכל היה נורא טרי. לא היו אפילו בדיקות. התאוששתי אחרי כמה ימים. כמובן שלא יצאתי מהבית כי היה סגר". אבל הקושי האמיתי החל כשגם בעלה החל לפתח תסמינים, אחרי שכבר החלימה. "הוא נדבק ממני מן הסתם, כי הוא זה שטיפל בי. היה לו כל תסמין אפשרי. הדבר הכי מפחיד זה קוצר הנשימה. הייתה לנו פה דרמה שלמה".
הוא פונה לבית החולים?
"ביום השביעי של המחלה צלצלנו למוקד החירום. הם אמרו לנו שהתסמינים שלו מדאיגים ושצריך לבדוק את רמת החמצן שלו. אחר כך החובשים צלצלו ואמרו שהם יאחרו ובעלי, שכבר הרגיש יותר טוב, ענה להם שהכל בסדר ודחה את האמבולנס. למחרת התסמינים הגיעו לשיא. התקשרנו לאמבולנס, שאמרו שהוא יגיע תוך ארבע שעות - וראיתי שהוא נחנק לי מול העיניים. כתבתי לקבוצת חברים ישראלים שאני מפחדת שהוא עומד לאבד הכרה, ואחת החברות פשוט לקחה סיכון ובאה לשמור על הבת שלנו. אח של בעלי הגיע עם רכב וטסנו לבית חולים. עברה לי בראש המחשבה שבעלי בסכנה, ואפילו חשבתי - 'זאת הפעם האחרונה שהבת שלי רואה את אבא שלה'".
מתי הוא התחיל להרגיש שיפור?
"אני חושבת שביום העשירי הוא הצליח לקום, ואפילו לאכול כשהוא יושב ליד השולחן. זה היה מפחיד".
ב"מנאייכ" חממי מגלמת חוקרת יאחב"ל שמשלבת כוחות עם איש המחלקה לחקירות שוטרים, איזי בכר (בגילומו של שלום אסייג), ויחד הם מתחקים אחר פרשת שחיתות סבוכה בתוך המשטרה. "אני חושבת שכאן בוחרים חומרים מאוד אמיצים", היא אומרת. "אני מניחה שבגלל שהתאגיד מסובסד על ידי המדינה, יש פחות פחד לעשות דברים שלא יצליחו מבחינת הרייטינג. אני מרגישה שהקהל עובר לתאגיד ולסדרות הדרמה שלו. שלום אסייג ועמוס תמם שמשחקים איתי, וכבר חוו הצלחות בעבר, מקבלים תגובות היסטריות".
ובשבילך זה רגע הפריצה? אמנם שיחקת ב"מלכות", אבל לא בתפקיד כזה מרכזי.
"חוויתי ב'מלכות' הצלחה, אבל קטנה יחסית. שתבין, אנשים כבר לא יכולים לחכות לפרק הבא של 'מנאייכ'. המון אנשים מבקשים ממני לינק לצפייה, רוצים לדעת מה קורה ושואלים אותי שאלות על הסדרה. כזה עוד לא היה לי. 'מנאייכ' זה באמת התפקיד הכי מרכזי שעשיתי".
לפני שהגיעה הסדרה ששינתה הכל, חממי כאמור כיכבה ב"מלכות" וגם ב"נעלמים" (HOT), ב"על הספקטרום" (yes) וב"מפלצות קטנות" (רשת). בכל פעם שהיא מקבלת תפקיד - היא מגיעה ארצה. לצורך צילומי "מנאייכ", שנמשכו כשלושה חודשים בשיא החורף שעבר, היא הביאה איתה גם את בתה. "כל הזמן הייתי עם הבת שלי על השד, מניקה", היא נזכרת עכשיו בחורף ההוא.
איפה היא הייתה בזמן הצילומים?
"הנקתי אותה בבוקר כשהיא קמה, ובלילה כשהיא התעוררה, ובין לבין יש את המשפחה שמאוד תמכה מסביב. אריה הייתה כבר בת שנה בזמן צילומי 'מנאייכ', וביליתי איתה כמה שאני יכולה. הרבה שחקניות חברות שאלו אותי איך אני עושה את זה - פשוט עשיתי את זה. התמזל מזלנו שבן היה בחופשת חג המולד, אז מתוך שלושת החודשים שהייתי בארץ הוא הגיע לטפל בה לחודש וחצי. בשאר הזמן היא הייתה עם המשפחה שלי".
בין ההנקות חממי נאלצה גם לעשות "שיעורי בית" - ולהתכונן לתפקיד של חוקרת היאחב"ל הקשוחה. "הגעתי לחזרות שבועיים לפני הצילומים. צפיתי בסדרה 'החשוד העיקרי', אליה הפנה אותי הבמאי אלון זינגמן, ועשיתי שיעורי בית גם על סדרות אחרות. אני מאוד אוהבת סדרות משטרה. הדבר השני שעשיתי היה להיפגש עם מישהי שהתחילה בתור חוקרת לה"ב, עברה להיות חוקרת במח"ש ואז חזרה ללה"ב, שזה משהו מאוד נדיר. היא עשתה לי המון סדר מבחינה מקצועית. איך הדברים נראים מבפנים. בהרבה סצנות לא הבנתי למה הדמות שלי מתנהגת כמו שהיא מתנהגת ומה מנחה אותה, והיא עזרה לי להבין מה האמונה הפנימית של חוקרת. היא אמרה שיש בחוקרים משהו שחייב לדעת את האמת, ואני חושבת שיש את זה גם לטל וגם לאיזי - אתה חייב לדעת גם אם תשלם מחיר אישי מאוד כבד".
מתוך "מנאייכ"
(באדיבות כאן 11)
התגובות לא איחרו להגיע, וגם החוקרת לשעבר החמיאה על הסדרה. "היא אמרה לי שזה מאוד דומה", חממי מספרת. "אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלנו זה שהדמויות שלנו מאוד אמינות. קציני לה"ב אמרו לנו את זה".
במהלך הצילומים - את מבינה שזו יכולה להיות הצלחה? או חוששת בגלל שזה משודר בתאגיד, שיש לו פחות חשיפה?
"מבינה ולא מבינה. אתה מבין שיש פה חומר שהוא מאוד דליק במדינת ישראל. כבר כשאתה קורא את הסדרה היא מותחת וטובה. באודישן קלטתי ששלום אסייג הולך לתת את תפקיד חייו מבחינה דרמטית - ואני לגמרי לא מפחיתה מ'שנות ה-80', שזאת לחלוטין יצירה שהיא שלו בכל רמ"ח אבריו. אני זוכרת שאחרי שקיבלתי את התפקיד הרגשתי שאני ושלום זאת הכלאה בין בוני וקלייד ל'השמן והרזה'. החיבור של שלום ושלי ושל איזי וטל מאוד דומה".
מה עם עונה שנייה?
"הוזמנה עונה שנייה. אני משתדלת לא לחגוג לפני שאני רואה לוח זמנים של צילומים, אבל עושה רושם שזה יקרה".
