לפני 25 שנה אף אחד לא שם את הז'יטונים שלו על קומדיית נעורים קטנה בשם "קלולס". השנה הייתה 1995, הרבה אחרי פריחת הז'אנר בשנות ה-80 עם סרטי ההתבגרות של ג'ון יוז. הקאסט היה אלמוני למדי ומאחוריו עמדה איימי הקרלינג, במאית שזכתה להכרה בזכות הקומדיה "תראו מי מדבר" (1989). תקציב הסרט היה זניח, רק 12 מיליון דולר, ותאריך יציאתו (19 ביולי) לא סימן אותו כלהיט קיץ גדול. אבל נתוני הפתיחה האלה לא הפריעו לו להפוך לסיפור הצלחה מיידי. כבר בשבוע הראשון שלו בקולנוע הוא הפתיע את כולם בקופות וגרף יותר מ-10 מיליון דולר. בסופו של דבר, סך ההכנסות שלו הסתכמו ב-56.6 מיליון דולר בעולם כולו.
כמובן שההשפעה של "קלולס", שחוגג השבוע 25 שנה ליציאתו, לא מסתכמת רק בהכנסות. הסרט הפך לקאלט מיידי, הגדיר טרנדים חדשים באופנה, החייה מחדש את ז'אנר סרטי הנעורים והשפיע על דור שלם שעד היום מצטט משפטים שלמים מתוך הסרט. בזכות שירותי הסטרימינג הסרט נוחל הצלחה גם בקרב הדור הצעיר, שמגלה מחדש את שר הורוביץ והמלתחה שלה - גם אם הוא נולד הרבה אחרי שחצאית המשבצות ועטי הפרווה היו באופנה. מה הופך את הסרט הזה לפנינה על-זמנית וכיצד הוא קיבל את המעמד שלו? חזרנו לכל הסיבות שהפכו אותו לקאלט.
בגלל הקלילות
"קלולס" הוא עיבוד חופשי ל"אמה" של ג'יין אוסטן, שעוסק בגיבורה צעירה, דעתנית ועשירה שמחליטה לנהל את חיי האהבה של הסביבה האריסטוקרטית שבה היא חיה. הקרלינג שאבה השראה מהסיפור והחליטה למקם אותו בתיכון עשיר בבוורלי הילס. גיבורת הסרט היא שר (אלישה סילברסטון), בת יחידה לעורך דין עשיר. הקניון הוא המקום האהוב עליה, היא רגילה להשיג כל מה שהיא רוצה והיא הנערה הכי מקובלת בשכבה. כאשר ג'וש (פול ראד), אחיה החורג, זורק לה בהערת אגב שהיא אגואיסטית, היא מחליטה לפעול למען הזולת ומסמנת את התלמידה החדשה בבית הספר, טאי (בריטני מרפי המנוחה), כפרויקט שכולל מייקאובר חברתי ואופנתי.
על הנייר, שר הייתה אמורה להיות המין-גירל של השכבה, אבל ב"קלולס" היא מעוררת הזדהות ואהודה בעיקר בזכות הקלילות והמתיקות שבהן היא מתנהלת. עד אז, סרטי התבגרות רבים עסקו בקשיים ובייסורים הנלווים לגיל הזה, בתחושה שאף אחד לא מבין אותם ובגיבורים אאוטסיידרים. "קלולס" רחוק מכך - התיכון של שר וחברותיה הוא לא הגיהינום, ורוב הזמן הגיבורות מתעסקות בצרות של מתבגרות: אהבה, בגדים וציונים. בעקבות הצלחת הסרט, ז'אנר סרטי הנעורים צבר תאוצה וסרטים רבים רכבו על הגל הזה. "10 דברים שאני שונאת אצלך", "מעודדות צמודות", "ילדות רעות" - כולם לא לקחו את עצמם ברצינות, עסקו לכאורה בעניינים שטחיים וציירו דימוי נוצץ של תיכון אמריקאי.
בגלל הסטייל
אי אפשר לדבר על "קלולס" בלי להתייחס לאופנה שלו. הסרט יצא באמצע שנות ה-90, תקופה בה הסגנון השולט היה הגראנג'. "קלולס" התרחק מהסגנון הזה - שר לובשת בגדי מעצבים צבעוניים וכיפים ויורדת על הבנים שמתלבשים כאילו הם רק עכשיו יצאו מהמיטה. גיבורות הסרט מכורות לקניות ולמותגים והן לא מתנצלות על כך. מעבר לכך שהסטייל של שר ודיון הוא הצהרה אופנתית, הוא גם דרך נוספת לביטוי עצמי.
אבל "קלולס" לא רק נתן חשיבות מיוחדת לאופנה, הוא הגדיר סגנון אופנתי שלם חדש. בעקבות הסרט חזרו לאופנה חצאיות הטוויד והמשבצות, גרביים עד הברך, כובעים יצירתיים וחולצות בטן. מעצבים רבים שאבו השראה מהסרט ויצרו קולקציות שלמות ברוחו. אלכסנדר וונג החשיב אותו לסרט האהוב עליו ואיגי אזליה הוציאה לשירה Fancy קליפ שכולו מחווה אופנתית לסרט.
בגלל השפה
"קלולס" הוא ככל הנראה אחד הסרטים המצוטטים שיש. בדומה לסגנון האופנתי, גם השפה הייחודית של הסרט יצאה מחוץ לאולמות הקולנוע ודור שלם החל לדבר כמו הגיבורות. As If הוא כמובן הביטוי שהכי מזוהה איתו (לצד Rollin' With My Homies ו"וואטאבר!"), אבל "קלולס" מלא במשפטים שנונים שמעבירים נקודות מורכבות בקצרה. I am totally butt crazy in love ו- She's a full-on Monet הן רק דוגמאות ספורות לשורות המחץ ששר יורה במהלכו. זה ממש לא מקרי: גם גיבורת "אמה" ניחנה בלשון מושחזת והקרלינג העבירה את התכונה הזאת לשר עם רפרנסים תרבותיים שעובדים גם היום.
בגלל הקאסט
מאחר ואף אחד לא באמת האמין בתסריט, להקרלינג לא היו את האמצעים ללהק איי-ליסטרים לסרט והיא נאלצה להסתפק בשחקנים אלמונים יחסית. באותה תקופה סילברסטון לא הייתה שחקנית מוכרת והיא הייתה ידועה בעיקר בזכות הופעותיה בשלושה קליפים של אירוסמית'. כאשר הקרלינג נחשפה לקליפים, היא מיד ידעה שזו הנערה שהיא מחפשת לתפקיד הראשי. בעקבות "קלולס", סילברסטון הפכה לאיט גירל של התקופה וקריירת המשחק שלה נסקה. היא חתמה על חוזה בחברת קולומביה והחלה להשתתף בסרטים רבים. למרבה הצער, רובם הגדול נחשבים בינוניים מינוס ודווקא בשנים האחרונות היא עושה קאמבק עם הופעות בסרט האימה המטריד "הבקתה" והרימייק של נטפליקס ל"מועדון הבייביסיטריות".
הסרט גם עשה חסד לשאר הקריירות של המשתתפים. פול ראד הגיע לאודישנים כבחור צעיר וחסר ניסיון ומאז הפך לשחקן קומי אהוב שבשנים האחרונות הוסיף לרזומה שלו גם את גיבור העל אנטמן, מהיקום הקולנועי של מארוול. סטייסי דאש שגילמה את דיון המשיכה לככב בסדרות רבות ואף חזרה לתפקיד בעיבוד הטלוויזיוני של "קלולס" (עד שהיא החליטה לפנות לקריירה פוליטית מטעם המפלגה הרפובליקאית). אבל התגלית המפתיעה האמיתית של הסרט הייתה בריטני מרפי. השחקנית המשיכה בקריירה מגוונת שנעה בין קולנוע דרמטי ונוקב ("באפלו 66", "נערה בהפרעה", "8 מייל"), שוברי קופות הוליוודים וסדרות. בגיל 32 היא הלכה לעולמה בפתאומיות מדום לב ועד היום מותה נחשב לתעלומה.
בגלל שהוא הקדים את זמנו
"קלולס" חזה את הטלפונים הסלולריים שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. אפשר להגיד ששר גם חזתה את הסלפיז כשהיא צילמה את עצמה כדי לראות איך הבגדים יושבים עליה. אבל הסרט הקדים את זמנו גם מבחינה תרבותית. דיון, חברתה הטובה ביותר של שר היא אפרו-אמריקנית עשירה, מקובלת וחובבת אופנה. עד "קלולס" כמעט ולא היו ייצוגים כאלה לנשים שחורות והסרט לא מייחס כל חשיבות לצבע העור שלה. הסרט גם היה פתוח ליחסים הומוסקסואליים. שר לא עושה עניין כשהיא מגלה שהקראש שלה כריסטיאן, מעדיף בנים. במקום זאת, היא לוקחת אותו למסעות שופינג. הבסיס החברי הזה חזר על עצמו בשלל סרטים וסדרות וכבר הפך לקלישאה מאוסה, אבל "קלולס" עשה את זה קודם. אפילו תנועת MeToo משתלבת בסרט. כשאלטון מנסה לנשק את שר היא לא מתמסרת לו ומסרבת לכך באופן תקיף וחד משמעי. הוא מסרב לקבל את הסירוב שלה וכשהוא ממשיך בניסיונותיו היא יוצאת מהאוטו שלו בטריקת דלת. לכאורה מדובר בדבר ההגיוני, אבל בסרט אחר היא עוד הייתה עלולה להתאהב בו.
