לפני ארבע שנים, קייטי סטיבנס, אז בת 24, התקבלה לתפקיד הראשי ב"עושות כותרות" (The Bold Type), דרמה כיפית שעוסקת בשלוש חברות טובות בשנות ה-20 לחייהן, העובדות במגזין לנשים בניו-יורק ומחפשות את דרכן וקולן בעולם. תוך זמן קצר היא נכנסה לנעליה של ג'יין סלואן, עיתונאית צעירה שמנסה לבסס את מעמדה במערכת, ועל הדרך מתמודדת עם בעיות אישיות - מאכזבות בתחום הרומנטי ועד מטענים משפחתיים, בעקבות מותה של אמה בגיל צעיר מסרטן השד. אלא שסטיבנס לא ידעה אז כי קו העלילה הזה עתיד לטלטל את חייה.
לאחר שדמותה בסדרה אובחנה כבעלת גן ה-BRCA, הגורם לעלייה בסיכון לפתח סרטן שד, השחקנית הקפידה לערוך לעצמה בדיקות שד שבועיות - עד שבספטמבר 2019 הרגישה משהו חשוד. בדיקת רופא איששה את הפחד הכי גדול שלה: נמצא גוש בשד, שיצריך ניתוח. "אני חושבת שאם לא הייתי עוברת את הנרטיב הזה עם ג'יין לא הייתי מודעת באותה מידה (לסיכוני סרטן השד, נ"ב), ולא הייתי בודקת את עצמי בצורה סדירה", היא מספרת ל-ynet בריאיון טלפוני מביתה שבנאשוויל. "זו הסיבה שהסיפור שסיפרנו כל כך חשוב, כי הוא מספק מידע שלא היה מגיע בהכרח למי שצריכה אותו. דיברתי עם כל כך הרבה נשים שלא הבינו שהן יכולות להיות מאובחנות עם גן ה-BRCA, ושהוא יכול לתת מידע לגבי הסבירות שיחלו בסרטן השד במהלך חייהן".
מה הרגשת כשהתסריט הפך למציאות? זה הכין אותך לרגע במידה מסוימת?
"בזכות הסיפור של ג'יין למדתי להכיר את החזה שלי ולבדוק את עצמי בצורה קבועה, כך שלמרבה המזל, כשזה קרה לי והרגשתי גוש - הלכתי מיד לרופא. באוגוסט האחרון עשו לי ביופסיה נוספת ולשמחתי התוצאות גילו שזה משהו שנקרא פיברואדנומה (הגידול השפיר השכיח ביותר שנמצא בשד, נ"ב), שאומר שהגוש לא יהפוך לעולם לסרטני, ושנכון לעכשיו הוא גם לא גדל או השתנה, אז זה סימן טוב מאוד. לכן אני מעודדת נשים לא לפחד ללכת לרופא אם משהו לא בסדר. ככל שיהיה לכן את המידע מוקדם יותר - יהיה יותר קל להתמודד עם זה, גם אם זה מפחיד מאוד".
7 צפייה בגלריה
מעודדת נשים ללכת להיבדק. סטיבנס מתוך "עושות כותרות"
(צילום: Philippe Bosse/Freeform/Universal Television באדיבות yes)
בריאות האישה היא רק אחד מהנושאים החשובים ש"עושות כותרות" מעלה על סדר היום. למראית עין, היא עושה רושם של "סדרת בנות" טיפוסית, אך בארבע עונותיה (שתי הראשונות זמינות לצפייה ב-yes, ומחר, יום חמישי, תעלה השלישית) מצליחות שלוש הגיבורות להעביר בקלילות מרשימה מסרים הנוגעים לפמיניזם והעצמה נשית, גזענות, הטרדות מיניות, אווירת עבודה רעילה ואפילו יחס לזרים ומהגרים באמריקה. ג'יין, למשל, עורכת תחקיר על סוכנת מצליחה שמתעללת נפשית בדוגמניות שלה, בעוד שקאט (עיישה די) יוצאת מהארון ונלחמת למען חברתה המוסלמית. סאטון (מייגן פייהי) מנסה להוכיח לכולם שהיא מתקדמת בעבודה בזכות עצמה - ולא בזכות בן זוגה שעובד כבכיר בהוצאה לאור של המגזין.
לדברי סטיבנס, האג'נדות שלהן מניבות לא מעט תגובות מקהל הצופים - שמורכב ברובו מנשים בכל טווחי הגילאים. "זה מצחיק, כי הרבה ניגשות אליי ואומרות 'אנחנו יודעות שאנחנו לא פלח האוכלוסייה שאמור לצפות בסדרה אבל...' - וזה גרם לי להבין שאין לנו באמת פלח ספציפי שאנחנו מכוונים אליו. נשים מבוגרות יחסית מספרות שהן מצטערות שלא הייתה סדרה כזו כשהן היו יותר צעירות, שתתן להן השראה, ונערות צעירות אומרות שזה נותן להן מוטיבציה לרדוף אחר עבודת החלומות שלהן. גם נשים בגיל של הדמויות שלנו מספרות שזה דוחף אותן לבקש העלאה או קידום, או שאפילו להתחיל לכתוב".
7 צפייה בגלריה
"הסדרה מעוררת יותר מודעות לעולם שאנחנו חיים בו". פייהי, די וסטיבנס ב"עושות כותרות"
(צילום: Philippe Bosse/Freeform/Universal Television באדיבות yes)
"הייתי בתיכון ופתאום נזרקתי לתוך 'אמריקן איידול', זה הלם תרבות מוחלט"
עבור הצופה הישראלי סטיבנס היא שם די אנונימי, אך הצופים בארצות הברית מכירים אותה היטב עוד מימיה כטינאייג'רית - ובנסיבות שונות לחלוטין. ב-2010, כשהייתה בת 16 בלבד, הגיעה סטיבנס לאודישן בעונה התשיעית של "אמריקן איידול" והדהימה את סיימון קאוול, רנדי ג'קסון וויקטוריה בקהאם עם ביצוע ל-At Last של אטה ג'יימס. עם ניסיון של הופעות מול קהל מגיל חמש וכמה הפקות תיאטרון מקומיות, היא כבשה אותם במקום ועברה ישירות לשלב הבא.
במהלך התחרות היא קיבלה מחמאות רבות על יכולותיה הווקאליות, אך גם לא מעט ביקורת על בחירות השירים המבוגרות שלה - ולבסוף היא הודחה וסיימה במקום השמיני. "שום דבר לא באמת מכין אותך לזה", מספרת סטיבנס, היום בת 27, על החוויה בתחרות הריאליטי. "הייתי בתיכון ופתאום נזרקתי לתוך משהו כמו 'אמריקן איידול'. זה הלם תרבות מוחלט, אבל אני מאמינה שזה הכין אותי להמשך".
בשנים הראשונות, אותו המשך כלל הופעה ב"איידול" הפורטוגזי (סטיבנס דוברת השפה הודות לשורשי אמה) והשתתפות במחזמר Bare: A Pop Opera, וב-2014, בדיוק כשעמדה להרים ידיים ולהתמסר לעבודתה כמוכרת בחנות קאפקייקס, היא לוהקה לסדרה "מעמידות פנים" (Faking It). בקומדיית ההתבגרות מבית MTV היא גילמה מתבגרת שתעשה הכל כדי להפוך לפופולארית - כולל להיכנס למערכת יחסים לסבית פיקטיבית עם החברה הכי טובה שלה. הסדרה שרדה שלוש עונות עד שבוטלה, בדיוק בזמן ל"עושות כותרות", שקיבלה באותו זמן אור ירוק מרשת Freeform.
על אף שחלמה להפוך לכוכבת פופ, כיום סטיבנס מברכת על ההסבה בקריירה, ומצליחה למצוא את הצד החיובי גם בהדחה שחוותה לעיני מיליוני צופים עוד לפני שסיימה י"ב. "כששרתי ב'אמריקן איידול' היו אנשים שאהבו את מה שעשיתי וכאלה שלא, וזה בסדר, כי אני חושבת שהכול עניין של העדפות. גם ככה מה שנועד להיות שלך - יהיה שלך. גם במונחים של שחקנית, ללכת לאודישנים ולשמוע שאומרים לך למה את לא מתאימה לתפקיד כלשהו - כי את לא מספיק בלונדינית, גבוהה, נמוכה, רזה או שמנה - זה מכין אותך לקבל ביקורת ולהרים את עצמך עד לאודישן הבא. אז בעצם השתמשתי בחוויה הזאת של 'אמריקן איידול', שהייתה האתגר הראשון שלי בקריירה, כדי ללמוד איך להתקדם הלאה".
גם ב"עושות כותרות" יש כמה סצנות שבהן את שרה. זאת קריירה שאת עדיין שוקלת, או שאת סתם נהנית מההזדמנות לשלב?
"אני חושבת שהיופי בתעשייה הזו הוא שאני יכולה לעשות את שניהם. לא נראה לי שוויתרתי על החלום, פשוט שיניתי את הכיוון. תמיד הייתי הבחורה שהולכת לאן שהרוח לוקחת אותה, כי אני מרגישה שיש סימנים בחיים שמראים לך מה נועד עבורך - כשהזמן הנכון מגיע".
חלק מהנוכחות המתמדת של המוזיקה בחייה כרוך בזוגיות עם פול דיג'ובאני, גיטריסט להקת הפאנק Boys Like Girls, לו נישאה באוקטובר 2019 אחרי ארבע שנות זוגיות. כיום השניים גרים בנאשוויל שבטנסי, ומנצלים את תקופת הקורונה העגמומית לזמן איכות ארוך שלא זכו לו מעולם, עקב סיבובי ההופעות שלו והצילומים שלה לסדרה בקנדה ובניו יורק. ההודעה על הפסקת הצילומים בשל התפרצות הנגיף תפסה אותה ואת חברי קאסט "עושות כותרות" בשדה התעופה, רגע לפני עלייתם למטוס - והובילה לקיצור משמעותי של העונה הרביעית.
אגב בן הזוג, בסדרה את משתתפת במגוון סצנות מיניות, שכוללות וויברטורים ומשחקי תפקידים. את נותנת לו התראה מוקדמת, או שהוא כבר התרגל?
"זה כל כך מצחיק, כי בחיים האמיתיים אני לא מישהי שמייחסת הרבה חשיבות למיניות שלה. כלומר, אני יודעת שאני בחורה מושכת אבל אני פשוט לא מישהי שמזדהה כסקסית. זה גורם לי לצחקק במבוכה. אז כשהתחלנו לקבל את כל התסריטים האלה והבנו שהדמות שלי היא זו שעושה סקס כל הזמן, הבנות ואני היינו נקרעות מזה. אבל אני חושבת שיש בזה משהו מעניין, לראות על המסך דווקא מישהי שעדיין מפענחת את המיניות שלה ומנסה להבין את העולם הזה שהיא לא מרגישה בנוח איתו. זה משהו שהרבה נשים יכולות להזדהות איתו".
זה גרם לשינוי כלשהו גם במציאות?
"במובן מסוים, הסצנות האלו נתנו לי את האישור לראות את עצמי כסקסית גם בחיים האמיתיים, ולהבין שזה בסדר ואין במה להתבייש. במשך שנים ארוכות נאמר לנשים שאם הן מכירות בחלק הזה בעצמן אז הן 'זנותיות', והיום יש הבנה והסכמה שאת יכולה לקחת בעלות על המיניות שלך ולהרגיש בנוח איתה. את צועדת בעולם עם יותר ביטחון כי את מכירה ומשלימה עם כל החלקים השונים שבך".
מתוך "עושות כותרות" - עונה 3
(באדיבות yes)
אז אחרי ענייני המיניות, סרטן השד ואתגרי הקריירה - מה ג'יין יכולה עוד לעבור?
"אלוהים, אני לא יודעת. אני תמיד אומרת לכותבים כמה הייתי רוצה לדבר יותר על טיפול. נראה לי שזה יהיה קו עלילה מאוד כיפי בשביל ג'יין - שהיא תלך לפגישות ותבין שהיא די מחבבת את זה. זה ייקח את המסע שלה למקום עמוק יותר של למידה עצמית, ואולי יעזור להרגיע אותה, כמי שידועה כמאוד לחוצה. אני חושבת שזה ממש חשוב - כל כך הרבה אנשים הולכים לטיפול, אני בעצמי הולכת לטיפול, ובכל זאת יש עדיין סטיגמה שטיפול זה משהו לאנשים ש'משהו לא בסדר איתם', כשאני בכלל מאמינה שכל אדם יכול להרוויח מזה".
על "אמילי בפריז": "אפשר לפעמים להראות קצת יותר חמלה ואמפתיה כשמעבירים ביקורת"
השיחה עם סטיבנס נערכת בסוף אוקטובר, זמן קצר לאחר שהעולם נחצה לשניים: אלה שצפו בסדרת הלהיט של נטפליקס, "אמילי בפריז", ואלה שגלגלו עליהם עיניים עד שהתייאשו וצפו בה בעצמם רק כדי להבין על מה ההייפ. רבים אומנם התייחסו לסדרה כמקרה קלאסי של Hate Watching (צפייה שמלווה בשנאה) – הודות להטרדות מיניות שגרתיות, סטראוטיפים מעליבים ודיאלוגים קלישאתיים למדי - אבל השורה התחתונה הייתה חד משמעית: העם צמא לאסקפיזם, ואם הוא מגיע בדמות נשים לבושות בבגדים מעוררי קנאה, על רקע עיר זוהרת שגורמת לנו לפנטז על חופשה - העם יצפה בזה.
כשהיא נשאלת על "אמילי בפריז", ועל השוני המהותי בייצוג הנשי בינה לבין "עושות כותרות", סטיבנס דווקא ממהרת להגן על המתחרה. "אני חושבת שכמו שצופים ב'השטן לובשת פראדה' בגלל הסיפורים על האופנה, אז ככה זה גם ב'אמילי בפריז'. לפעמים זה כיף לצפות בבוסית לא נחמדה, ולראות שלאנשים לא תמיד טוב בחיים והם חייבים להתגבר על אתגרים. למרבה המזל אנחנו זוכות לספר חוויה אחרת, אבל יש מקום לכל הסיפורים, אין נכון ולא נכון".
מה חשבת על כל הביקורות שהיא קיבלה?
"אני עצובה, כי אני חושבת על השחקנים, הצוות והכותבים שהשקיעו כל כך הרבה מחשבה וזמן ביצירת הסדרה. וכמו שאמרתי מוקדם יותר על ביקורות - אני חושבת שהם צריכים למצוא את הדרך לעבור הלאה ולהבין אם יש משהו מזה שהם יכולים ללמוד ממנו. קראתי למשל לפני כמה ימים ריאיון עם לילי קולינס (כוכבת 'אמילי בפריז', נ"ב) שסיפרה איך זה מאפשר להם להשתפר ולספר סיפורים אחרים, טובים יותר. אבל באמת נהניתי מהצפייה בה. היא הגיעה בול בזמן, כשאנחנו לא יכולים לטייל או ללבוש אאוטפיטים אופנתיים שווים. אנחנו פשוט חיים בתקופה שבה כולם כל כך ממהרים לשפוט, ואני חושבת שלפעמים אפשר להראות קצת יותר חמלה ואמפתיה כשאנחנו מעבירים ביקורת".
אגב "אמילי בפריז", קשה שלא לחשוב על "סקס והעיר הגדולה" – גם היא מבית היוצר של דארן סטאר – כשעוסקים ב"עושות כותרות". הסדרה נכתבה בהשראת החיים והקריירה של ג'ואנה קולס, העורכת הראשית לשעבר של מגזין הנשים "קוסמופוליטן", שהיום מתפקדת גם כאחת המפיקות בפועל של הסדרה. אלא שבניגוד לקארי בראדשו, ג'יין וחברותיה מעניקות זווית מעמיקה וריאלית יותר על עולם העיתונות. "אחרי שהתקבלתי לתפקיד של ג'יין זכיתי ללכת למשרדי 'קוסמופוליטן' ולהכיר עיתונאיות מבריקות. הפצצתי אותן בשאלות כמו מה התדירות שבה הבוסית שלהן מבטלת להן רעיונות, או מה הסיפור המטורף ביותר שהן כתבו עליו. זה היה ממש כיף להכיר את הנשים שאת הסיפור שלהן אני מגלמת".
התפקיד גרם לך להבין יותר עיתונאים ומבקרים? להיות סלחנית יותר כלפיהם?
"לגמרי. זה עורר בי המון הערכה לעיתונאים ולכלי התקשורת, בייחוד בתקופה שבה כל כך קשה להיות עיתונאי, וגם עם כל הפייק ניוז. היה מעניין לגלות כמה עולם התקשורת תחרותי, ולראות את כל השינוי שחל בו - מהעיתונות המודפסת לדיגיטלית, ולהבין איך זה עובד, כי שניהם כל כך שונים. אז יש לי הערכה מטורפת למה שעיתונאים עושים. אני מרגישה שלכולכם מגיעה מדליה".
