30 שנה חלפו מאז שרוב לאו הגיע לישראל, והוא עדיין זוכר היטב את המעריצות שארבו לו בפתח בית המלון התל אביבי שבו השתכן, או את הבחורות שניסו להסתנן לנמל אשדוד, שם צילם את סרט האקשן-קומנדו ימי, "אריות הים". "אני אהיה כן איתך: הדבר שאני הכי זוכר מישראל זה עד כמה שהנשים היו יפות. כן, אני בהחלט זוכר את תל אביב, ביליתי שם בנעימים. הייתי בחור צעיר אז!", מתרפק לאו בריאיון זום טרנס-אטלנטי, שערכתי איתו החודש. הזיכרונות של לאו מלווים בצחוק שובב, מודע לכך שזו לא התשובה הכי תקינה פוליטית שיש בימי MeToo ו-Time's Up. "אני לא אשכח גם את ההיסטוריה שנחשפתי אליה בביקור הזה, והזמן שביליתי במקומות הקדושים בירושלים. גם הצלילה באילת הייתה מדהימה. נהניתי מאוד. ישראל היא מדינה יפה, יש מה להתלהב ממנה".
בעוד לאו היה עסוק בהתלהבות מיופייה של ארץ הקודש ובנותיה, התקשורת המקומית לא הפסיקה להתפעל דווקא מהמראה של הכוכב ההוליוודי יפה הבלורית עם עיני הטורקיז. יופיו של לאו, שהחל דרכו כדוגמן, היה לו לעיתים לרועץ וגרר בעיות תדמית: פעמים רבות חשבו שהוא נאה מדי, מלוקק ושטחי, ולא שחקן איכותי ומוכשר. שלושה עשורים אחרי שהשתכשך במימי הים התיכון, לאו בן ה-56 עדיין גבר מצודד ושמור היטב, גם אם אינו חף מקמטים. לא מפתיע אם כך שלוהק לתפקיד לוחם אש בכיר, החרד למראהו ומפגין בקיאות בקרמים לפנים ובתכשירי שיער ב"מוקד 911: טקסס", סדרת הספין-אוף של "מוקד 911" מבית היוצר של ריאן מרפי. "כשהוא ובראד פלצ'וק ביקשו ממני להשתתף בסדרה הם עוד לא כתבו אותה, והם היו מוכנים להתניע את התהליך רק אם אהיה מוכן להצטרף. אז שאלתי אותם מה בעצם התפקיד שלי והשניים השיבו: 'מדובר בלוחם אש אמיץ עם אובססיה למוצרי טיפוח עור'. ישר אמרתי: 'אני בפנים!'", הוא צוחק.
5 צפייה בגלריה
"הם אמרו שמדובר בלוחם אש עם אובססיה למוצרי טיפוח עור, אז אמרתי שאני בפנים". רוב לאו ב"מוקד 911: טקסס"
(באדיבות YES)
במרכז עלילתה של "מוקד 911: טקסס", (שעונתה הראשונה זמינה לצפייה ב-yes VOD), ניצב אוון סטרנד (לאו), כבאי ניו-יורקי גרוש, מנוסה, נועז, עתיר קרבות והצלות, שאיבד את חבריו לתחנה במהלך פיגוע הטרור במגדלי התאומים. הכבאי המהולל ורדוף הזיכרונות מהאסון של ספטמבר 2001 עוקר עם בנו טיילר (השחקן יליד רחובות, רונן רובינשטיין) לאוסטין, טקסס. על אוון מוטלת משימה: לשקם את תחנת כיבוי האש המקומית, שהושמדה כליל בתאונת שריפה.
היית מהילדים שחלמו להיות כבאים?
"כבאי, קאובוי, אסטרונאוט - אלה התפקידים האיקוניים שאתה חולם עליהם כילד, וכשאני לובש עליי בסדרה את כל הציוד הכבד אני באמת מרגיש כמו ילד קטן שמתחפש לכבאי, וזה כיף. כל יום בעבודה הופך למלהיב ומרגש. אגב, לכבוד התפקיד עברתי הכשרה במרכז האימונים של מחלקת הכבאות של לוס אנג'לס".
במהלך השהות בטקסס, אוון צריך לבנות תחנה כמעט מאפס ולגייס אנשים חדשים. בתהליך הבחירה הוא מקפיד על גיוון אתני, דתי ומגדרי, כולל מוסלמית עטוית חיג'אב וטרנסג'נדר שחור. "חלק מהמותג של ריאן מרפי הוא חשיפה של אנשים מכל הסוגים, כאלה שלא רואים בדרך כלל בטלוויזיה ופתאום זוכים לספר את הסיפור שלהם", מנמק לאו. "זה חלק מתפיסת העולם של ריאן וגם מה שמשך אותי לסדרה מלכתחילה - הוא לוקח אותה מעבר לפורמט המוכר של 'סדרה על מכבי אש'".
"מוקד 911: טקסס" - טריילר
(באדיבות yes)
הסדרה עוסקת לא מעט גם ביחסיו של הכבאי הקשוח והאמיץ עם בנו ההומו, שמתמודד עם פרידה קשה והתמכרות למשככי כאבים, ומצטרף אף הוא לתחנה. במציאות, לאו הוא אב לשניים מנישואיו למאפרת שריל ברקוף - מת'יו אדווארד (27) וג'ון אוון (25). כשנשאל מה הביא לתפקיד ממערכת היחסים שלו עם צאצאיו, ענה: "זאת שאלה מעניינת. בני ג'ון אוון הוא תסריטאי בסדרה, אז מערכת היחסים בעלילה מכילה מראש את ה-DNA של מערכת היחסים שלי עם בני. זה רלוונטי עבורי וכך גם מתאפשר לי לחקור במסגרת התפקיד את אותם הדברים שאני חווה עם הילדים שלי - יחסי עבודה, הצלחה, מערכות יחסים".
לצד כל אלה, הדמות של לאו ב"מוקד 911: טקסס" צריכה להתמודד גם עם בשורה קשה, כשמתברר שהוא חלה בסרטן עקב חשיפה לחומרים מסוכנים בעת חילוץ הלכודים במגדלי התאומים. "בקטעי הפלאשבק אנחנו מראים את ההקרבות, התקוות והגבורה ביום הזה, אבל זו גם דרך לספר על פוסט-טראומה, אבל, התמדה ושיקום".
אתה זוכר איפה היית ומה הרגשת ב-11 בספטמבר 2001?
"השתתפתי אז בסדרה 'הבית הלבן', וכשעמדתי לצאת לעבודה קיבלתי שיחה ממישהו שאמר לי לפתוח מיד את הטלוויזיה. כשצפיתי בתמונות הקשות הרגשתי תחושה עצומה של חוסר ודאות, עצב, בגידה ואימה. זה משהו שאי אפשר לשכוח. ב'911' אני נושא נאום על כך שמדובר ביום היחיד שהמדינה הבטיחה לא לשכוח - וכמובן שרבים דווקא ניסו לשכוח אותו כמה שיותר מהר, אבל למי שנכח באסון אין את הפריבילגיה הזאת".
5 צפייה בגלריה
"התוכנית מאפשרת לי לחקור את הדברים שאני חווה עם הילדים שלי". לאו עם בניו מת'יו אדוארד (מימין) וג'ון אוון (משמאל)
(צילום: AP)
למרבה הצער, לאו מצא חיבור לדמות גם דרך מחלתה בסרטן. "אבא שלי שרד לימפומה פעמיים, ולצערי, אמא וסבתא שלי מתו מסרטן השד. זו גם הסיבה שאני פועל המון למען חולי סרטן ומגייס עבורם כספים. מאחר שאני מכיר מאוד את התחום, הידע שלי היה מאוד יעיל מבחינת קו העלילה הזה בסדרה".
על ההגעה לגיל 56: "מבחינה פיזית, מעולם לא הרגשתי יותר בשיא"
לאו נולד ב-1964 לאב עורך דין ואם מורה. כשהיה בן 13, הוריו התגרשו והוא עבר עם אמו ושני אחיו מאוהיו למאליבו שבקליפורניה. הוא החל להשתלב בהוליווד ופרץ ב-1983 עם "נערי הכרך" של פרנסיס פורד קופולה, שבו כיכב לצד טום קרוז, מאט דילון ופטריק סווייזי המנוח. כעבור שנה הופיע ב"מלון ניו המפשייר", ובהמשך, סרטים כמו "חברים" ו"חתיך, חתיך" כבר הפכו אותו רשמית לאליל נוער וסמל מין. לאו נמנה אז על החבורה של צעירי הוליווד, שכונתה "בראט פאק" וכללה את מולי רינגוולד, דמי מור, אמיליו אסטבז, אנדרו מקרתי, ג'אד נלסון ואלי שידי.
נשארת בקשר עם חברי הכנופיה?
"בדיוק אירחתי את דמי מור בפודקאסט שלי, שנקרא Literally! with Rob Lowe. המאזינים חפרו לנו על שנות ה-80, על הבראט פאק ועל מה שאנחנו עושים היום. האמת, דמי היא היחידה מהחבורה שהייתה לי ההזדמנות לחדש איתה את הקשר".
במרוצת השנים ידעה הקריירה של לאו עליות ומורדות: סרטים זניחים וכושלים, סדרות שבוטלו אחרי עונה אחת ואכזבות מתפקידים שהפסיד (הוא נבחן ל"טיטניק" אבל היוצרים העדיפו את בילי זיין, ואף היה מועמד לתפקיד מקדרימי ב"האנטומיה של גריי", שאליו לוהק פטריק דמפסי), ומאידך גם להיטים ("עולמו של ויין", "אוסטין פאוורס") וסדרות מצליחות - "הבית הלבן", שבה כיכב במשך ארבע עונות בתפקיד שזיכה אותו במועמדות לאמי ולגלובוס הזהב, "אחים ואחיות", וגם "מחלקת גנים ונוף" ו"קליפורניקיישן".
גם בחייו הפרטיים נאלץ לאו להתמודד עם רגעים קשים שעיצבו אותו ואת המוניטין שלו - בשלהי שנות ה-80 לאו התמכר לסמים ולאלכוהול. "ניהלתי סגנון חיים פרוע, תוצאה של הלחצים שליוו את הקריירה שלי. חייתי ממש על סף תהום. התנהגתי בצורה טיפשית ועשיתי דברים שאסור היה לי לעשות, אבל לא בכוונה רעה", הוא אמר בריאיון שנתן באותן שנים. באותן שנים לאו אף הסתבך בפרשת קלטת לוהטת, שתיעדה אותו מקיים יחסי מין עם שתי בחורות במלון באטלנטה, שם שהה לרגל כינוס של המפלגה הדמוקרטית. אחת מהן הייתה בת 16, אך לדברי לאו, הנערה שיקרה בנוגע לגיל שלה. קלטת הסקס שוכפלה ונמכרה בחנויות וכמובן פגעה בהתנהלות הקריירה. "עניין הקלטת פשוט קרה", אמר לאו כשנפגשנו במהלך שהותו בישראל ב-1990. "אתה לומד מדברים כאלה. היא שייכת לעבר ואני ממשיך הלאה". לאו אכן המשיך הלאה - הוא נכנס למכון גמילה, השתקם, התמסד, הוליווד סלחה לו, ומאז הוא ממעט לספק כותרות צהובות במיוחד.
כשאתה מסתכל אחורה על החיים ועל הקריירה שלך - על מטרות שהשגת ועל כאלה שלא - מה אתה מרגיש?
"חשוב להתבונן בעבר. זה חלק אינהרנטי לשלב שבו אני נמצא בחיים וחלק מתפקידי בעיצוב החיים של הבנים שלי. אחד התענוגות הגדולים בלהיות אבא הוא שאתה יכול לחלוק עם הילדים, לצד ההצלחות שלך, גם את הכשלונות - בתקווה שלא יחזרו עליהם. תמיד למדתי יותר ממצבים שבהם הדברים לא הלכו כפי שרציתי מאשר המצבים שבהם הדברים כן צלחו - זו אומנם קלישאה אבל מבחינתי היא נכונה ואני דווקא שמח שזה כך, כי אחרת כנראה הייתי אדם אומלל. היום אני מאושר ומסופק יותר משהייתי אי פעם. מעולם לא הרגשתי יותר בשיא - מבחינה פיזית. בכושר שאני נמצא בו היום, הייתי יכול לכסח את הצורה לרוב לאו בן ה-26. בלי עין הרע, אני מרגיש טוב. אחת הסיבות לכך היא שהיו תקופות שבהן הרגשתי רע".
במהלך סגר הקורונה, לאו ניצל את הזמן היטב וצפה, בין היתר, בסדרות כמו "היורשים" המוערכת ועטורת הפרסים. "צפיתי מחדש גם בקלאסיקות, כמו 'רוק 30' של טינה פיי. נזכרתי כמה היא הייתה גאונית. האמת שבתקופת הקורונה צרכתי פחות בידור ודווקא קראתי, צפיתי בסרטים תיעודיים וחשבתי יותר. זה מסוכן לדעתי. זה כנראה לא יעשה לי טוב".
בינתיים, לאו חזר לעבוד ומצלם בלוס אנג'לס את העונה השנייה של "מוקד 911: טקסס". "אתמול עלינו וירדנו בסולמות בחום של 35 מעלות במשך עשר שעות. לכבאים יש עבודה קשה מאוד, אבל בדרך כלל הם צריכים לעלות ולרדת בסולם פעם או פעמיים כדי להגיע לשריפה - אנחנו צריכים לעשות את זה בין שבע ל-15 פעם בשביל כל הטייקים. זה תפקיד פיזי והוא שומר עליי בריא וצעיר".
עם התפקיד הזה, כשברקע השריפות שמכלות לאחרונה שטחי ענק בארצות הברית, אתה מסתכל אחרת על לוחמי האש?
"אמורה להיות לנו הערכה גדולה יותר לגיבורים האמיתיים, אלה שנותנים מענה ראשוני בעת צרה. כשיש שריפה, אסון טבע או מגפות, לוחמי האש הם האנשים שאנחנו פונים אליהם. אנחנו זקוקים להם והם שם בשבילנו, כל פעם מחדש. אנו חבים להם חוב גדול, וזה כבוד גדול לגלם כבאי. כשפרמדיק, כבאי או שוטר ניגשים אליי ואומרים, 'אהבתי את איך שייצגת אותנו' - זו המחמאה הכי גדולה ומשמחת שאני יכול לקבל".
