בשעה שבארה"ב נמשכות המחאות בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, עלתה אתמול (שבת) אצלנו העונה השניה של הקומדיה "נבסו". שלוש שנים אחרי העונה הראשונה, כשבדרך עשתה סיבוב וקטפה את האמי הבינלאומי לסדרה קומית לשנת 2018, ממשיך גילי צ'לצ'או, ישראלי ממוצא אתיופי הנשוי לאשכנזיה ועובד במשרד פרסום, לנסות ולהיטמע בחברה הישראלית ועל הדרך גם להתמודד עם הגזענות מצד עם הספר.
חווית הצפיה ב"נבסו" היא אמביוולנטית. יש בה דו-קוטביות שקשה ליישב ושמבלבלת אותי כצופה . מצד אחד ברור שמדובר בקומדיה ייחודית כי הנושא שלה ייחודי. המעמד של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית הוא עדיין נקודה כואבת, ול"נבסו", שאחד היוצרים שלה שגם משחק בה, יוסי ואסה, הוא אתיופי, יש הזדמנות להעמיד מראה חדה ונוקבת מול פרצופה של החברה הישראלית. באמצעותו אנחנו יכולים לראות את עצמנו דרך העיניים של מישהו אחר. הוא יכול להרשות לעצמו לגעת בסטריאוטיפים העדתיים על האתיופים, המוצדקים והמוצדקים פחות, ולתת בראש לישראלים שעבורם כל כהי העור מגיעים מאותו מקום. כן, שנתכווץ קצת בכסא במבוכה כשנראה כמה מטופשים ושטחיים אנחנו נראים מהצד.
זה קרה לא מעט בעונה הראשונה של "נבסו", ולפחות משני הפרקים הראשונים של העונה הנוכחית, זה עדיין קורה פה ושם, אבל מעט מדי. נדמה ש"נבסו" קצת מרחמת עלינו, והיוצרים שלה, ואסה, ליאת שביט ושי בן-עטר, מעדיפים לא לקחת את הסיכון שנתכווץ עד כדי כך שלא נרצה לחזור לפרק הבא, אז הם הולכים על הומור בטוח, מיינסטרימי כמעט מיושן. גילי צ'לצ'או הוא אדיר מילר של האתיופים. קווי העלילה זהירים, הביקורת מרוככת, תחושת המבוכה כמעט ואיננה. למשל קו העלילה בו גילי מפתה את סטפן להופיע בגינת לוינסקי ביום ההולדת של הבת שלו, על ידי כך שהוא מספר לו שמדובר בילדת פליטים מאומצת, הוא מצע כל כך מבטיח לאינספור נרטיבים סאטיריים אבל הוא מסתיים, ובכן, בהופעה של סטפן בגינת לוינסקי ובגילי מחליף אותו בשמירה בצבא.
אולי זה מוגזם להניח על כתפיה של "נבסו" את כל הציפיות לקומדיה סאטירית על היחסים בין הישראלים יוצאי אתיופיה לישראלים שאינם כאלה. אבל מה לעשות ש"נבסו" הרימה את הכפפה והיא היחידה שמביאה כרגע אמהרית לפריים טיים של מדורת השבט. אז אפשר להבין למה זה מאכזב לגלות שהיא נוסעת בפול גז ניוטרל. במיוחד כשכבר היינו שם עם "עבודה ערבית" למשל, שהוכיחה שאפשר לעשות את זה מצחיק ונוקב בו זמנית. יש לכם את הלגיטימציה, יש לכם את השחקנים (העם דורש עוד מירב פלדמן!), יש לכם את הקומדיה, רק צריך קצת אומץ ותעוזה ואתם שם. בלאק לייווס מטר, ואם אנחנו כבר שם, בלאק קומדי חשובה לא פחות.
