אם ננסה להסביר את הפופולריות ההולכת וגוברת של הפריקוולים, הסדרות והסרטים שחוזרים לתקופה שקדמה לתקופות בהן התרחשו סדרות וסרטים איקוניים, אפשר לעשות זאת באמצעות שאלה שמטרידה לא מעט אנשים בימינו – איך לכל הרוחות הגענו למצב הנוכחי? אילו חיים מסויטים הפכו את הג'וקר למה שהוא? איך ברוס ויין התגלם בבאטמן? והפעם, באדיבות ריאן מרפי ונטפליקס – מה לעזאזל קרה לאחות ראצ'ד מ"קן הקוקייה", שהפך אותה לאדם כל כך אכזרי ומניפולטיבי? נדע למה, אולי נדע גם איך לתקן או לפחות נגלה קצת חמלה, או כמו במקרה של "ראצ'ד", שעלתה בשבוע שעבר, סתם נשרוף כמה שעות טובות בבהייה בפלורוסנטים צבעוניים ונתפעל מתלבושות מהודרות ברמות של כלה.
"ראצ'ד" - טריילר
"ראצ'ד" לקחה על עצמה מטרה יומרנית מכל בחינה. "קן הקוקייה", שהוכתר לאחד ממאה הסרטים האמריקנים הטובים ביותר, היה אחד המניעים למהפכה בתפיסה החברתית של תחום הפסיכיאטריה, בעצמות שהקולנוע פוגש רק לעתים נדירות. האחות ראצ'ד, שגילמה בסרט לואיז פלטשר, היתה פניו של הממסד הבריוני וחסר האמפתיה, שלא לומר המרושע, שנתן מאבק שווה ערך למק'מרפי, בגילומו של ג'ק ניקולסון, אסיר שהעדיף לרצות את עונשו במוסד לחולי נפש מאשר בכלא, והבין באיחור שהפסיכיאטריה אכזרית יותר מכל סוהר, ושכליאה במוח של עצמך שקולה למאסר עולם בלי חנינה. "ראצ'ד", על שמונת פרקיה, מבקשת להסביר לנו איך התהוותה האחות ראצ'ד ואיך הגיעה למעמדה הבכיר כשליטת המוסד לחולי נפש, ולפרק לגורמים את אחת הדמויות המרתקות.
על אף שריאן מרפי לא כתב את התסריט אלא הסתפק בהפקה ובימוי של שני הפרקים הראשונים, טביעת האצבע שלו ניכרת גם בעלילה ובמורכבות הדמויות. מרפי הוא שהאיש שלאורך הקריירה שלו החזיק באמונה (וגם יישם אותה, במידה כזאת או אחרת של הצלחה) שפני השטח חשובים לא פחות ואפילו יותר ממה שקורה מתחתיו. אם זה צבעוני, מושך את העין, שנון, מוקפד ומעוצב עד טיפת דמו האחרונה, החסרונות האחרים פשוט ירכינו ראש בהכנעה וייעלמו. בחלק מהמקרים זה עבד – "גלי", "סיפור פשע אמריקאי" ו"אימה אמריקאית" הוכיחו את הטענה שלו שאין דבר שהתאמת צבעים הגונה לא יכולה לנצח. אבל כשהוא מנסה להכפיף לעיקרון הזה אלמנטים קצת גדולים ממידתו, כמו האחות ראצ'ד לדוגמה, הוא מתחיל להתפזר ולהסתבך בניסיונות של עצמו להיות משהו אחר ממה שהוא, ואז לא נותר אלא לצפות בצער בטווס שנקלע לכלוב של טורפים ומתחנן על חייו.
1 צפייה בגלריה
החוזה של נטפליקס עם מרפי טוב לשני הצדדים - השאלה היא מה עם הצופים. מתוך "ראצ'ד"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
גם השמות הגדולים שמרפי גייס כהרגלו לחזית, בראשם שרה פולסון שמגלמת את האחות ראצ'ד הצעירה ושרון סטון, סינתיה ניקסון ("סקס והעיר הגדולה") וג'ודי דיוויס, לא מצליחים להציל את הפניות המאולצות בעלילה, הסגנון התיאטרלי שמזוהה עם מרפי לא מחפה על היעדר העומק וההבנה של הדמויות, והניסיונות של התסריט לטוות סיפור מורכב שבסופו של דבר יוביל לקתרזיס אצל הצופה מעייפים ומשאירים את האחרון חסר סבלנות. נטפליקס יכולה לאפשר לעצמה לשפוך כמויות של כסף על פרויקטים ראוותניים ובומבסטיים. זה נכון לה תדמיתית ומהבחינה הזאת היא ומרפי לא היו יכולים להתאים האחד לשנייה יותר. חוזה ה-300 מיליון דולר שמרפי חתם עליו מול חברת הסטרימינג משרת היטב את שני הצדדים. הוא יוכל להגשים את כל חלומותיו הצבעוניים והמרובים, והיא תקבל ממנו זרימה שוטפת של פריימים מעוצבים שנראים נהדר ב-HD. השאלה היחידה, כמו תמיד, היא מה מרוויחים פה הצופים. במקרה של "ראצ'ד", לא הרבה.
