לפני כשבועיים עבר חתול שחור בין הנשיא דונלד טראמפ לבין הרשת החברתית האהובה עליו, טוויטר. טראמפ קבע בציוץ שההצבעה בבחירות לנשיאות באמצעות הדואר תביא לזיוף קולות. טוויטר, מצידה, הוסיפה לציוץ לינק עם הכיתוב "קבלו את העובדות לגבי הצבעות בדואר", שהוביל לנתונים שמפריכים את הציוץ. טראמפ זעם והודיע שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי, ובתגובה עשה מה שכל נשיא היה עושה - הוציא צו נשיאותי שאמור לגרוע מההגנה המשפטית שטוויטר ורשתות חברתיות נהנות ממנה, מה שיהפוך את הרשתות החברתיות לפגיעות הרבה יותר מול תביעות עתידיות.
הצצה מתוך "טראמפ והמדיה החברתית"
(באדיבות HOT8)
פחות מיממה אחרי הוצאת הצו, טוויטר טיפלה בציוץ נוסף של טראמפ - הפעם אחד שנגע למהומות בעקבות הירצחו של ג'ורג' פלויד. החברה חסמה את האפשרות לעשות לייק או לרטווט את הציוץ והסתירה מתוכו משפט שלדבריה מאדיר אלימות. המערכה השלישית הגיעה ממש השבוע, כשטוויטר, וגם פייסבוק ואינסטגרם שהצטרפו לחגיגה, הורידו סרטון מקמפיין הבחירות של טראמפ, הפעם בטענה שמדובר בהפרת זכויות יוצרים.
את כל אלה לא הספיק הסרט התיעודי "טראמפ והמדיה החברתית" (שעלה השבוע ב-HOT8) לכסות, אבל עדיין מדובר בשעה מענגת ופוקחת עיניים, קצבית ונגישה, שסוקרת את היסטוריית הציוצים של הנשיא טראמפ מהרגע שפצח בקמפיין הנשיאות. בחירת המרואיינים של המפיקים מצוינת - החל ממומחי מדיה וכלה בעובדים לשעבר בבית הלבן של טראמפ (כולל אנתוני סקרמוצ'י, ששימש כמנהל התקשורת של טראמפ במשך 11 יום), שמנתחים את הרגלי הציוץ שלו (בעיקר בבוקר ובלילה) ומשתמשים בציוצים נבחרים כפריזמה לאירועים משמעותיים שקרו במהלך הקדנציה של טראמפ, אם זה ה-covfefe המבדר או ניסיון ההדחה בסנאט.
לטוב ולרע, אין ספק שטראמפ הציב סטנדרטים חדשים במוסד הנשיאות האמריקני. הוא השתמש בטוויטר בתור עיתון פרטי נטול עריכה כדי להעביר מסרים ישירות לבוחרים שלו, או כמו שהגדיר את זה אחד המרואיינים בסרט - "יש לו בית דפוס בתוך הטלפון". בתמורה, קיבלו האמריקנים נשיא שמעניק להם טלסקופ ישיר לתוך המוח שלו. לא תמיד מדובר במראות יפים, אבל טראמפ הפך את עצמו לנגיש עבור כמעט 82 מליון העוקבים הנוכחיים שלו, והציב רף חדש לנשיא שיבוא אחריו, יהיה מי שיהיה.
עוד ביקורות טלוויזיה:
הסימביוזה של טוויטר וטראמפ עבדה עד לא מזמן מצוין - טוויטר הרוויחה מנוכחותו של טראמפ בדיוק כמו שטראמפ הרוויח מהנוכחות של עצמו בטוויטר. הציוצים שלו הפכו להצהרות רשמיות שהעלו והפילו את הבורסה בניו יורק וסוקרו בכל כלי התקשורת. כשהוא עובר בסדר כרונולוגי על הציוצים ומשרטט את מסלולם, מצליח "טראמפ והמדיה החברתית" לשלב בין הגשה מבדרת לניתוח מעורר מחשבה של מערכת היחסים של טראמפ וטוויטר, שמסלימה לנגד עינינו.
בסרט "פרטים אינטימיים" שעוסק בקריירה של שדרן הרדיו הבוטה, הווארד סטרן, עורכת תחנת הרדיו סקר בין האוהבים והשונאים של סטרן כדי להבין מה מושך או דוחה אותם בתוכנית. התוצאות מפתיעות: השונאים של סטרן מקשיבים לו יותר מהאוהבים שלו. על השאלה למה, הם עונים "אני רוצה לדעת מה הדבר הבא שהוא יגיד". דונלד טראמפ מצליח בכל פעם מחדש להדהים את העוקבים שלו, בעיקר את אלה שלא חושבים כמוהו, והם נשארים שם רק כדי להשתאות שוב ושוב, ולתהות עד לאן ייקח הג'ינג'י את מוסד הנשיאות האמריקני, ואיך בדיוק ימצא מי שיבוא אחריו את הדרך חזרה.
