בוקר טוב, אבירים מוקרמים שכמוכם. בוקר של לילה קשה במהלכו המשיך גזל האסקפיזם הבוטה והשאיר אותנו עם ריאליטי שמייאש כמעט כמו המציאות. מה כבר רוצה גור האדם? לשבת על הספה שלו ובין דיווח על חולצות שחורות מנפנפות בשברי בקבוקים, לדיווח על ממשלה שמנסה לשחד נגיף עם כסף, לנוח קצת מול משחק נקי, הגיוני, כזה שאתה לא מתכווץ מולו בחוסר אונים. שאתה לא מתעב 80 אחוזים מהשחקנים שלו ומתפלל שמישהו עם מכת"זית ממש גדולה וכועסת יכניס בהפקה שלו קצת בינה. אבל לא. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה מאוד מאוד, למרות שהשם עדי, שהוא די עייף ממנה והאלונקה כבר נוזלת לו מהכתף. בקרוב נקבל את השורדים מדסקסים את מספר ריבועי נייר הטואלט שהם מקדישים למספר אחד ומספר שתיים, עד שהפרקים יפסיקו להגיע, ומי שיישלח לחדר העריכות ימצא את העורכים שרועים על המקלדת, עכבר ביד אחת קמוצה ועל סידור העבודה שלהם כתובת בדם, "לא בגדתי".
המשימה שהדיחה את קוז'יקרו
(באדיבות: רשת)
אמש נפרדנו בפעם השניה מקוז'י, שהיה זקוק רק לעוד ניצחון אחד בבקתה כדי לחזור למשחק, אבל כנראה לא לקח בחשבון שההפקה הזאת אוהבת להוריד נבוט על כל שורד שאינו מברית בוזגלו ומרים את ראשו האנרכיסטי. קוז'י היה מבחינתי נקודת האור היחידה בפרק הקודם, כשבני, הצלופח שלא מסוגל לסבול את הרעיון שמישהו לא אוהב אותו או כועס עליו, הגיע אליו לבקתה ותבע ממנו חיבוק כדי לשים את הסטמפה על יחסי החברות שלהם ולהיות בטוח שקוז'י סולח, מבלי לתת לו צ'אנס להתעצבן.
אני חייבת להדגיש שבני צדק בלא מעט מהטענות שלו לגבי המשחק – זה משחק והוא שיחק אותו. כל הטיות השורד ב.ג.ד בהקשר הזה הן מניפולציה מכוערת שמעוותת בעיקר את ההנאה מהמשחק, אבל האופן שבו בני חגג את העריקה שלו לברית בוזגלו היתה מכוערת יותר. ההבדל בין התגובות של ירדן ועידן לעריקה הזאת הן סטאדי קייס מרתק להבדלים בגישות ביניהם. ירדן הגיבה בצורה רגשית ותקפה את בני על המהלך, וזה אחרי שטעתה כשסמכה עליו רגשית. עידן הצליח להתגבר על האכזבה, נתן לבני את מה שהוא צריך – אישור שהוא לא מוחרם – ודיבר איתו בעיקר על המשחק ועל המשמעות של המהלך שלו. שורדים ישראלים נוטים שלא להפנים את הפעולה האופטימלית מבחינתם כשהם עם הגב לקיר – לא להתחנן, לא לתקוף, לא להסתגר, אלא לתת אלטרנטיבה ראויה מבחינת המשחק. את מי עדיף לבנאדם שרוצה להדיח אותי להדיח במקומי, ולמה.
קוז'י לא היה שחקן מהסוג הזה. הוא לחלוטין לא דיפלומט ויותר מפעם אחת זה חיבל בהתקדמות שלו במשחק. אבל הפעם ההדחה שלו כולה על מצפונה האדיש של ההפקה – משימה שנתפרה להפיל אותו, תרתי משמע. משימת שיווי משקל בעמידה כשקוז'י מגיע עם ברך פצועה ובעיקר קרש קטן מידי לעמוד עליו, יחסית לכף הרגל הגולייתית שלו. בגרסת הפורמט בארצות הברית משימות כאלה מותאמות למידות של המתמודדים, כדי ששטח פנים זהה מכף הרגל של שניהם יונח על הקרש. כמו שזה נראה על המסך זה לא קרה, וקוז'י קיבל תנאים הרבה יותר גרועים מאלה של בני. שתפו שכולם יראו את הצביעות.
ותנו לי לספר לכם משהו מדהים על משימת הסוציומטרי (שהפסקתם באמצע!), הפקה יקרה, למשימה הזו יש משמעות רק כשהיא מגיעה באטמוספירה של דיסקרטיות, כשהדעות של השורדים האחד על השני מפתיעות אותם עד כדי כך שהם מתחילים לפקפק במיקום שלהם בשרשרת המזון במשחק. אין לה שום ערך כשהיא מגיעה אחרי שלוחמת חופש הביטוי, ליטל סמדג'ה, כבר הציבה את רף הטינוף כל כך גבוה, שספק אם נשאר מישהו שלא יודע מה חושבים עליו בשבט, תודה גיא זוארץ על שום דבר. ולא, להגיד לרגב שהוא משעמם זה לא דיל ברייקר. אפילו אלה לא טרחה לצאת מהסרט שלה, סרט שאפילו עכשיו, כשבתי הקולנוע ריקים, אין מספיק מושבים בכל האולמות לאגו שלה. גם ההנחה היחידה שאולי אפשר לתת לה, שמדובר באדם צעיר וחסר מודעות, לא מחליקה בגרון את היותה מקרה מובהק של פרסונה שפשוט מכערת תווי פנים יפים.
בכלל, איזו מן משימת חסינות אישית זאת אם השורדים לא יכולים להצליח בה, לא משנה כמה מוכשרים הם יהיו, כי הם תלויים בשורדים אחרים? אם לא הייתי יודעת יותר טוב הייתי אומרת שאתם חותרים להדחה של ירדן. באדושם, נמאס לי כבר לתהות עד לאן ההפקרות הזאת תרחיק לכת. נשבעת שאין לי הנאה בתלונות, אולי רק הקלה מסוימת שלא משתווה להנאה אמיתית ממשחק טוב. כשתישאר רק ברית איטונג זה אולי יהיה נחמד לצפות בהם לועסים האחד את השני ושוברים שיאים חדשים של פסיכופתיות, אבל זה לא מבטיח שאנחנו נפסיק לסבול - חוץ מאסי, שמתעקש שהוא אינו הנהג, אין שם בנאדם אחד שלא בא לי להקיא ברגע שהוא פותח את הפה. ואם מה שאומר שהעתיד צופן עבורנו דבר אחד בטוח: צפייה במיוט. בפרק הבא: שקית הקאה. תודה שהקשבתם. קוראז', קומורדים!
