לפעמים, המעריצים מנצחים. זה קרה כשהסדרה "איש משפחה" בוטלה בתום עונתה השלישית, וקמפיין מעריצים מאסיבי – בשילוב עם נתוני מכירות מרשימים ב-DVD – החזירו אותה למסך. זה קרה גם כשדרמת המד"ב "פיירפליי" נקטעה והורדה מהאוויר עוד בטרם הסתיימה עונתה הראשונה. לחץ המעריצים, מועטים אך קולניים, הביא להפקת סרט הקולנוע "סרניטי" (2005) שהמשיך את עלילת הסדרה על המסך הגדול.
וישנן דוגמאות נוספות: דרמת המד"ב "המרחב", הסדרה הקומית "ברוקלין תשע-תשע" ו"משפחה בהפרעה" האהובה, כולן זכו לחיים חדשים אחרי לחץ עקבי, עיקש, של מעריציהן. כל האמצעים כשרים: מתקפות מחאה ברשתות החברתיות, האשטגים שהופכים ויראליים, קמפיינים במימון המונים – כל מה שצריך, כל מה שרק אפשר, עד שהרשת המשדרת מתקפלת ומזמינה עונות נוספות, או עד שרשת מתחרה מזהה את העניין ועטה על ההזדמנות.
בעת האחרונה זה קורה לא מעט, וכך קרה גם במקרה של הסרט "ליגת הצדק", פרויקט הדגל של ה-DCEU – DC Extended Universe, היקום הקולנועי המשותף של גיבורי העל מבית DC קומיקס – שעלה על מסכי הקולנוע ב-2017 ומהווה זיכרון מר ליוצריו וצופיו.
כעת זוכה הסרט לגרסה חדשה שתשודר בשירות הסטרימינג HBO מקס. אבל הפעם הסיפור קצת שונה - ולא רק מפני שמדובר בפיצ'ר ששב אל המסך, להבדיל מסדרת טלוויזיה. הפעם, באופן תקדימי, לחץ המעריצים לא הופנה לחידושו או החייאתו של פרויקט, אלא למייקאובר רדיקלי של היצירה המקורית. הסיבה לכך היא ש"ליגת הצדק" מ-2017, שנכשל כלכלית וביקורתית וקומם את המעריצים, לא היה הסרט שהובטח למעריצים הללו. למעשה, הוא כלל לא היה הסרט של הבמאי שהיה חתום עליו, זאק סניידר.
ביום ה' הקרוב, שלוש וחצי שנים אחרי שיצא "ליגת הצדק" וכשמיליוני עיניים מתמקדות בה, תעלה הגרסה של סניידר – שבהתאם, נקראת "ליגת הצדק של זאק סניידר". מדובר בגרסה המקורית שלו, אותה שיפץ והרחיב וערך בשנה האחרונה, עם תקציב משמעותי, רוח גבית מטורפת מהמעריצים שלא ידע שהיו לו, ומטרה אחת: מחיקת כל זכר לגרסה הקודמת. אך האם זה בכלל אפשרי? האם "ליגת הצדק של זאק סניידר" יספק לבמאי בן ה-55, אשר עבר דרך מורכבת עם סרטי DC עד כה, את הגאולה לה הוא ומעריציו כה מייחלים?
צרות בצרורות
אחרי ההצלחה המטאורית של "איירון מן" (2008) לבית דיסני/מארוול, ובזהותם את הפוטנציאל המונומנטלי של מה שעתיד להפוך ליקום המשותף של סרטי מארוול, באולפני וורנר החליטו לירות בכל התותחים של DC – גיבורי העל הפופולריים והמוכרים ביותר בעולמות הקומיקס, מסופרמן, דרך באטמן ועד לוונדר וומן. לעומת כוכבי העל הללו, הנבחרת שקיבצה מארוול (אשר השכירה את גיבוריה הגדולים, ספיידרמן וחבורת אקס מן, לחברות מדיה אחרות) נראתה כמו אסופה של שחקני ספסל.
במשך השנים היו שלל ניסיונות להביא את גיבורי DC אל המרקע - חלקם מוצלחים, חלקם לא, וכאלה שלא הגיעו לכדי פריון ונותרו בגדר חלום מתוק בלבד (ניקולס קייג' בתפקיד סופרמן!). על פי רוב, ולהוציא את סרטי "באטמן" של כריסטופר נולאן, דומה היה שהמקום בו בחרו וורנר ו-DC להשליך יהבם על סופרמן וחבריו היה דווקא המדיום הטלוויזיוני. עד שהגיע "איירון מן", זאת אומרת, והתוכניות של דיסני/מארוול החלו להיחשף.
זאק סניידר היה בחירה מעניינת לתפקיד הכוח היצירתי הראשי שמאחורי הזיכיון המתהווה - תשובה ניצחת, כך ראשי וורנר קיוו, להצלחה העצומה של דיסני עם מארוול. אומנם צמד הסרטים שביים ממש לפני שקשר גורלו עם ה-DCEU, "אגדה עם כנפיים" ו"סאקר פאנץ'", נכשלו - ובכל זאת, הייתה שם תקווה גדולה.
אחרי שעשה לעצמו שם כבמאי פרסומות מוביל, סניידר פרץ בקריירה קולנועית עם סרט האקשן/אימה התזזיתי והמהנה "שחר המתים", עשה לעצמו שם עולמי עם "300" המסוגנן ועתיר הטסטוסטרון ששבר קופות, והרשים מאוד – גם אם הקופות נותרו די אדישות – עם העיבוד השאפתני שלו ל"השומרים", על פי הרומן הגראפי המיתי של אלן מור. האיש חי, דיבר ונשם קומיקס וגיבורי-על, ותחת השגחתו של כריסטופר נולאן אשר שימש פה כמפיק-על, היקום הקולנועי של DC היה אמור לקרום עור וגידים באופן מפואר, ולתת פייט הגון למארוול.
אבל זה לא קרה. בטח שלא באופן המפואר של סרטי ה-MCU, המתחרים, אשר שברו קופות ושבו לבבות ברחבי העולם כולו. "איש הפלדה" (2013) ו"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (2016) אומנם הרוויחו יפה, אבל תקציבי הענק שלהם הכניסו את הרווחים הללו לפרופורציות לא מחמיאות, ובכל העת נשמעה ביקורת על החזון הקודר והאפל שכפה סניידר על חומרי המקור של DC קומיקס. אבל החזון הזה, שהיה ניכר במיוחד ב"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" העגמומי, גם קנה לסניידר ול-DCEU מעריצים, ולא מעט מהם.
"ליגת הצדק" בבימויו של סניידר אמור היה להיות "הנוקמים" של ה-DCEU, פרויקט הדגל של הזיכיון שמכנס אליו את גיבוריו השונים – סופרמן (הנרי קאביל), וונדר וומן (גל גדות), באטמן (בן אפלק), סייבורג (ריי פישר), אקוומן (ג'ייסון מומואה) והפלאש (עזרא מילר). התזמון היה מצוין, בעיקר בשל הרוח האופטימית שנשבה מ"וונדר וומן" בכיכובה של גדות, סרט נוסף של ה-DCEU שיצא מעט לפני "ליגת הצדק" וזכה להצלחה גלובלית - ההצלחה המובהקת הראשונה של הזיכיון כולו. אבל עוד מהרגע הראשון, צרות ליוו את הפרויקט עצום המימדים.
באפריל 2016 החלו הצילומים של "ליגת הצדק" תחת הנהגתו של סניידר, אך לא עבר חודש בטרם הוצנחו לסט ג'ף ג'ונס וג'ון ברג – הראשון תסריטאי ומפיק שניהל את ה-DCEU עבור אולפני וורנר, והשני ממנהלי חטיבת ההפקה של וורנר. שניהם אמורים היו להשגיח מקרוב על עבודתו של סניידר, כשמטרתם המרכזית הייתה נטרול נטיותיו הטבעיות של הבמאי ולמנוע ממנו להעניק לסרט טון חמור סבר מדי. לפי ההנחיות שקיבלו מראשי וורנר, אחד מהם היה חייב להיות נוכח בסט בכל יום צילום. "זו לא עמדה שאהבתי, אם להיות כן", סיפר ברג למגזין "ואניטי פייר", במסגרת פרופיל על סניידר ופרשת "ליגת הצדק", "ניסיתי להיות ישיר בנוגע למחשבותיי היצירתיות. העבודה שלי הייתה לנסות ולתווך בין יוצר שהחזון שלו אפל באופן מובהק, ובין אולפן שחשב, בצדק או שלא בצדק, שהמעריצים רוצים משהו קליל יותר".
סניידר, מצדו, הסכין עם נוכחותם של השניים בלית ברירה, כפי שסיפר ל"ואניטי פייר". "זה לא הפריע לי יותר מדי מכיוון שהם לא היו עד כדי כך מאיימים. חשבתי שהרעיונות שלהם, כשהם ניסו להזריק פנימה הומור ודברים כאלה, לא היו כל כך מקוממים". אבל ברג וג'ונס כן הצליחו להסתכסך עם התסריטאי של "ליגת הצדק" כריס טריו, והאווירה בסט הייתה מורכבת.
בינואר 2016 הציג סניידר את הגרסה הראשונית של "ליגת הצדק" בפני קווין טסוג'יהרה, מי שאז היה יו"ר חטיבת הבידור של וורנר. תגובתו של טסוג'יהרה הייתה שלילית, ובראש דרישותיו לשינוי עמד אורכו של הסרט – טסוג'יהרה התעקש שלא יימשך יותר מ-120 דקות. סניידר התמרד: "איך אני אמור להציג שש דמויות וחייזר עם פוטנציאל להשתלטות על העולם, בשעתיים?", תיאר את תגובתו לדרישה של הבוס, "זאת אומרת, אני יכול לעשות את זה. ניתן לעשות את זה. בבירור, זה מה שעשו. אבל פשוט לא ראיתי את זה קורה".
ובינתיים, האדמה רעדה גם תחת רגליו של סניידר. ג'ף ג'ונס, אשר נשלח להצר את צעדיו של סניידר, שכר את ג'וס ווידון לשכתוב אי-אלו חלקים מהתסריט.
הבחירה הייתה מושכלת: ווידון הוא שביים את "הנוקמים" עבור מארוול ומי שהפך אותו לאחד מהסרטים המצליחים בכל הזמנים וגיבש סופית את הזהות והטון של סרטי מארוול. מן הסתם, האדם שתפר את "הנוקמים" הדינמי והמשעשע יוכל להושיע את "ליגת הצדק" מהאופי האפל והמיוסר שיקנה לו סניידר, הלא כן? ובכן, זה מה שחשבו ג'ונס וטסוג'יהרה. לזה הם קיוו. כך, עד מהרה התברר כי המעורבות של ווידון לא תסתכם רק בשכתובים. האולפנים נתנו לו יותר ויותר חירויות בנוגע ל"ליגת הצדק" – וסניידר, שסבל מטרגדיה בחזית הביתית וכבר לא יכול היה לעמוד בפרץ, החליט לנטוש את הספינה.
שברון לב וקופות שרצים
במרץ 2017, במהלך חופשה מהקולג' שבו למדה ואחרי שנים של מאבק בדיכאון, התאבדה אוטום סניידר - בתם המאומצת של סניידר ואשתו דברה, בת 20 במותה, אחת משמונת ילדיו של הבמאי. אחרי שהכתה בהם הטרגדיה, בני הזוג סניידר ניסו להמשיך את העבודה (דברה היא שותפתו של סניידר בסרטיו, ומפיקה אותם יחד עמו). אבל מקץ חודשיים, עמוק בתוך האבל הפרטי שלהם והמאבק עם אולפני וורנר, הם ויתרו ועזבו את הפרויקט. "פשוט איבדנו את הרצון להילחם", סיפר סניידר ל"ואניטי פייר". ואז, ווידון לקח שליטה מלאה.
תחת ידיו של ווידון, עבר "ליגת הצדק" שינויים משמעותיים. כ-75 אחוזים מהסרט נכתבו וצולמו מחדש; והיומרה, האפלה והגישה המקסימליסטית, הווגנריאנית של סניידר, נזנחו לטובת אווירה קלילה והומוריסטית יותר, עתירת וואן-ליינרים, בסגנון סרטי מארוול. וכל זה, בשעתיים זמן מסך בלבד. אבל בן הכלאיים שנוצר לבסוף לא היה זה לו פיללו ראשי וורנר. ווידון ניסה בכוח להפוך אותו למשהו שמעולם לא אמור היה להיות, והתוצאה הייתה סוג של אסון עבור החברה.
עם יציאתו בנובמבר 2017, "ליגת הצדק" גרף סכום לא מבוטל בקופות הקולנוע, כ-660 מיליון דולר. אבל תקציבו המנופח עמד על כ-300 מיליון דולר, ולאור הרף אליו שואפים בלוקבאסטרים הוליוודיים על מנת להפוך לרווחיים (סרט הוליוודי צריך להרוויח לפחות פי 2.5 מתקציבו כדי לקצור רווחים) נרשם הסרט ככישלון כלכלי. גם בקרב המבקרים הסרט לא נחל הצלחה, עם נתון משפיל של 40 אחוזי ביקורות חיוביות באתר שקלול הביקורות RottenTomatoes, ובאזז שלילי רחב היקף בתקשורת העולמית. אכזבה רבתי, בקיצור - ולפחות בזמן אמת, אפילו מול ההצלחה של "וונדר וומן" שקדם לו, נראה היה שהכישלון הזה מטיל צל גדול על המשך דרכו של זיכיון ה-DCEU. אלא שזה בהחלט לא היה הסוף. רחוק מזה.
זמן קצר לאחר יציאת "ליגת הצדק", כבר החלו מעריצי ה-DCEU ללחוץ על אולפני וורנר. המטרה: הפצת הגרסה של זאק סניידר, לפי חזונו המקורי של הבמאי. עצומה אינטרנטית שיצאה בשלהי 2017 גרפה יותר מ-180 אלף חתימות – וזאת, מבלי שהמעריצים כלל ידעו שאכן קיימת גרסה מקורית של הפרויקט, כזו שבוימה כולה בידי סניידר. תחת ההאשטג ReleaseTheSnyderCut# החלה תנועה של ממש, שהלכה וצברה מומנטום, כולל כמה קולות מפורסמים הקוראים לשחרור הגרסה המקורית – בהם חלק מכוכבי הסרט כמו ג'ייסון מומואה וריי פישר, וחובבי קומיקס מפורסמים כמו קווין סמית', סטיבן ר.דינייט (יוצרה של הסדרה "ספרטקוס") ורוברט קירקמן (יוצרה של "המתים המהלכים").
ביולי 2018, הגיבו אולפני וורנר להתפתחויות, והודיעו כי אין שום תוכניות לשחרור הגרסה של סניידר. במרץ 2019 סניידר הגיב לראשונה בנושא, אישר את קיומה של הגרסה שלו ל"ליגת הצדק", ואף חשף כי אורכה 214 דקות – שעה וחצי יותר מהגרסה ששחרר ג'וס ווידון. סניידר גם החל לחלוק ברשתות החברתיות תמונות סטילס מ"ליגת הצדק" שלו, והבאזז סביב היתכנות הפצתה רק הלך וגבר.
באוקטובר 2019, הקמפיין עבר לשלב הבא, כשהמעריצים שילמו מכיסם על מנת לפרסם בטיימס סקוור בניו יורק כרזה דיגיטלית הקוראת לשחרור הגרסה של סניידר. חצי מהסכום שנאסף נתרם לאגודה האמריקנית למניעת התאבדויות. בנובמבר של אותה השנה, הצטרפו לתנועת ReleaseTheSnyderCut# גם גל גדות ובן אפלק, שיחד עם ריי פישר צייצו את ההאשטג. ובינתיים, נפתחה קופת השרצים של עשיית "ליגת הצדק" תחת ווידון, והמומנטום ליצירת הגרסה החדשה/ישנה רק גבר.
תחילה, היה זה ריי פישר, השחקן הצעיר שגילם את סייבורג, שבציוץ שהפך לוויראלי האשים את ווידון בהתנהגות מתעללת ובלתי מקצועית על הסט, ואף הפנה אצבע מאשימה כלפי ברג וג'ונס, המפיקים, שלטענתו אפשרו את התנהגותו של ווידון. הסיפור נמשך בחקירה פנימית שנפתחה באולפן האחים וורנר עקב דבריו של פישר, כשבדצמבר 2020 נדרשה לנושא גם גל גדות, אשר סיפרה למגזין וראייטי: "אני שמחה שריי יצא וסיפר את האמת שלו. לא הייתי שם עם החבר'ה כשהם צילמו עם ג'וס ווידון – הייתה לי חוויה משלי איתו, והיא לא הייתה הכי טובה".
לפי חלק מהדיווחים, גדות סירבה לצלם סצנה בעלת אופי מיני שווידון ביקש להוסיף, ובה הפלאש (עזרא מילר) נשכב עליה, כך שווידון צילם את הסצנה עם כפילה. צלם בשם ג'ייסון לבוי, אשר עבד עם פישר, הוסיף ציוץ משלו: "אל תשכחו להוסיף שהוא (ווידון) נעל אותה (גדות) בחדר ואיים על הקריירה שלה אם היא לא תעשה את הסצנה. זה חשוב מאוד ואסור להשמיט את זה".
ניצחון מתוק?
את האיבה כלפי ווידון – שלאחרונה הואשם גם על ידי כוכבות "באפי ציידת הערפדים" בהתעללות והתנהגות בלתי מקצועית - ניתן לקשור לא רק להתנהגותו על הסט וזה שעל פי חלק מהשמועות ממש חמס את הפרויקט מידי סניידר המתאבל, אלא גם לחיבה הרבה כלפי סניידר עצמו. בפרופיל של ווראייטי הוא מתואר כאדם נעים, מקצועי ומעורר אהדה, אליו נקשרו אישית הטאלנטים אותם קיבץ ל-DCEU. גדות, לצורך העניין, חבה לו את מעמדה הנוכחי כאחת מהכוכבות הגדולות של הקולנוע הבלוקבאסטרי, לאחר שבחר בה לתפקיד וונדר וומן. "לנצח אהיה אסירת תודה לזאק שליהק אותו והאמין שאצליח להביא את דיאנה לחיים", צייצה ב-2019, "כמעט ויתרתי על משחק, ואז זה קרה".
זו, האישיות של סניידר והסימפטיה אליו, היא אחת מהסיבות המרכזיות שהביאו להתגייסותם של גדות ועמיתיה לצד "גרסת סניידר". אפילו למי שלא מתמצא בנבכי הפרטים, זה נראה כמו הצד הנכון להיות בו, הצד הצודק. ובסוף, זה עבד: במאי 2020 הודיע סניידר כי הגרסה המקורית שלו ל"ליגת הצדק" תפציע ב-HBO מקס ב-2021. תחילה, דובר על פורמט של מיני סדרה, שיקבל על הצופים לצרוך את האפוס שתכנן סניידר, 242 דקות אורכו. בהמשך, הצהירה וורנר כי הפרויקט ישוחרר כסרט אחד.
עשרה חודשים אחרי ההודעה החגיגית, וכמעט הגענו אל הרגע המיוחל. התענוג עלה לוורנר כ-70 מיליון דולר, שנוצלו על מנת לצלם ולערוך מחדש חלק משמעותי מ"ליגת הצדק" – סצנות חדשות, דמויות אהובות מהקאנון של גיבורי ונבלי DC שהצטרפו, אפוס חדש, חדיש ומחודש. עבור ה-DCEU, לא מדובר בעניין מהותי מאוד. הזיכיון כבר המשיך בדרכו, אחרי מפח הנפש של "ליגת הצדק", והגיע למחוזות מבטיחים יותר. "אקוומן", שיצא ב-2018, הפך ללהיט עצום והחזיר את האמון בזיכיון; "שהאזאם" מ-2019 הצליח יפה, ו"וונדר וומן 1984" סיפק לוורנר/DC את הסחורה למרות שיצא בשיא משבר הקורונה העולמי.
אבל עבור סניידר ואוהדיו, מדובר ביום חג של ממש: לא רק ש"גרסת סניידר" יוצאת אל האור לאחר כל התלאות שעברה, אלא שמדובר בגרסה משודרגת, גרסת החלומות של סניידר ל"ליגת הצדק", שבנסיבות אחרות לעולם לא הייתה רואה אור. השבוע נוכל סוף סוף לראות אם כל המאמץ ורעש השתלמו, והאם סניידר הצליח להציל מאבדון את מה שאמור היה להיות המגנום אופוס שלו. את וורנר ואת הסיכויים, הוא כבר ניצח. עכשיו, כל שנותר לראות הוא אם סניידר הצליח לנצח גם את עצמו.