מורן סגרה כהן היא בסך הכול ילדה רגילה. היא לומדת בכיתה ג' בבית הספר רוקח בתל אביב, הולכת לחוג בלט ולחוג מדע, ונהנית להאזין מתי שרק אפשר ללהיט "סניוריטה". "אני אוהבת לשמוע את זה בכל מקום שאני יכולה באוזניות", היא מספרת תוך זמזום מילות השיר - ומיד ממהרת לדייק: "כשאין לי ספר איתי". צפו בכתבת הווידאו.
מורן, שיאנית הקריאה של תל אביב
(צילום: אורי דוידוביץ')
בשנת 2019 קטפה מורן את התואר "שיאנית הקריאה הצעירה של תל אביב-יפו", למרות שהיא בסך הכל בת תשע. מדי שנה מפרסמת מחלקת הספריות של העירייה, המפעילה 22 ספריות ציבוריות, מידע אודות הרגלי ההשאלה והקריאה של תושבי העיר, ומכתירה את השיאנים. "שאלתי 208 ספרים בסך הכול", היא אומרת בגאווה, ואביה, אורי כהן, מבהיר: "זה לא כולל את הספרים שיש לה בבית ואת הספרים שהיא מקבלת מהדודים או מהקיבוץ של סבא וסבתא שלה".
מורן פוקדת מדי שבוע, לעתים יותר מפעם אחת, את ספריית הדר יוסף שליד ביתה בתל אביב, ושואלת חמישה ספרים שאמורים להספיק לה לכל השבוע. "זה המקסימום שהספרייה נותנת", היא אומרת. אביה מוסיף שכדי לחרוג מההגבלה היא משתמשת בחשבונות שלו ושל אחיה, ויוצאת לעתים עם שלל של עשרה ספרים. כל הספרניות כבר מכירות אותה ואת הרגלי הקריאה שלה. "אני והספרניות עובדים במשרה חלקית כדי להכיל את כל הצרכים שלה", צוחק אורי, "להמליץ לה על ספרים ולזכור אילו ספרים היא פספסה בסדרה כי הם לא היו".
"אני יכולה לסיים שלושה ספרים ביום"
מורן היא הבת הגדולה מתוך שלושה ילדים, ולדברי המשפחה, היא לא למדה לקרוא מוקדם במיוחד. "תמיד אהבנו לקרוא לה ותמיד היא אהבה לקרוא, אבל לא היה בזה משהו חריג", משחזר אביה. "בחופש הגדול בין כיתות א' לב' היא התחילה לקרוא ספרים יותר ויותר עבים, עד שנתפס לה הניצוץ של הקריאה".
יום אחד מורן נתקלה בספר הראשון בסדרת "הארי פוטר" מונח בארון הספרים של אימה. "זה מאוד עניין אותי אז חטפתי לה אותו והתחלתי לקרוא את הפרק הראשון - אבל לא ממש הצלחתי", היא מספרת. "אז ביקשתי מאמא ואבא לקרוא לי. הם קראו לי פרק-פרק, וזה היה איטי מדי, אז גירשתי אותם והתחלתי לקרוא את זה בעצמי. זה ספר מאוד מעניין. יש לו עלילה מגניבה, ואני גם מאוד אוהבת קוסמים, מכשפות, גובלינים ואת העולם הקסום בכלל".
הדמות האהובה על מורן בספר היא הרמיוני. "היא אוהבת ללמוד כמוני, לקרוא כמוני, וכל בעיה – לספרייה", היא מתארת בהזדהות, "חצי מחייה היא הייתה בספרייה של 'הוגוורטס'. בפעם הראשונה היא הייתה כזאת גאוותנית, ואז רון והארי הצילו אותה מטרול הרים, אז היא נהפכה לנחמדה יותר".
מורן קראה את כל שבעת ספרי "הארי פוטר" בשלושה שבועות בלבד, ומאז היא לא יכולה להפסיק. "זה רק הידרדר", צוחק אביה, "כשהיא ערה היא בדרך כלל קוראת". היא עצמה מעידה: "אני יכולה לסיים שלושה ספרים ביום. כל ספר לוקח לי בין שעה וחצי לשעתיים. ביום שישי לפני חמישה שבועות קראתי בערך חמישה ספרים – אחרי בית הספר, כמובן. בבית הספר אסור לי לקרוא. אבא ואמא לא מרשים לי לקחת ספרים לבית הספר, כי אז אקרא בהפסקה במקום להיות עם חברות".
"בסרט אין מילים, יש רק בום בום בום"
כשהיא מתבקשת לתאר את חוויית הקריאה עבורה, היא משיבה כי היא ממש צוללת לתוך הספר: "אם תשאלי את אבא שלי, הוא יטען שאי אפשר לדבר איתי". האב מהנהן: "צריך לקרוא לה כמה פעמים לארוחת ערב או כדי לדבר איתה. יש ריבים על זה, זה חלק משגרת החיים שלנו. הורה שמתבכיין על דברים כאלה לא מקבל אמפתיה, אבל זה כמו שהורים אומרים שהילד במסך וקשה להוציא אותו". מורן אומרת להגנתה כי היא פשוט לא שומעת את הקריאות: "אני מאוד מתחברת עם הדמויות. אני מרגישה כאילו אני צלמת שרצה אחרי כל השחקנים".
מורן מכריזה על עצמה כתולעת ספרים אמיתית, ולילדים שמעדיפים מסכים היא אומרת: "שפשוט יתחילו להתעניין במה שטוב. מסכים זה לא טוב, אין לזה תועלת וזה גם מפיץ קרינה. ספרים זה מעולה. ממש מעולה. הרבה ילדים אומרים שהם מעדיפים לצפות בסרטי 'הארי פוטר' מאשר לקרוא את הספרים, אבל למה לבזבז ספר כל כך טוב? בסרט אין כמעט מילים, יש רק בום בום בום, זה מילים?!"
גם אורי אוהב לקרוא, אבל עיקר הקריאה שלו מסתכמת במאמרים אקדמיים. "יש התערבות שעוד לא יישבנו על מי קורא יותר מהר", הוא מספר. "אנחנו רוצים שיהיה לנו את אותו ספר בשני עותקים ונעשה תחרות, אבל אני חושב שאני קורא יותר מהר ממנה". "מה?!" מורן מגיחה מהצד מופתעת. "היא חושבת אחרת כמובן", הוא אומר בחיוך.
