בוקר טוב, ג'ודוקאים נחושים שכמותכם. יעל פפר עזבה את הבניין ולמען האמת אני בספק אם הייתם מבחינים בהיעדרה אם לא היו מראים לכם אותה חומקת מבית האח באישון לילה, נטולת סרטון סיכום. חודש בבית האח לא הספיק לה, לדבריה, לספר את הסיפור שלה ותנו לי להגיד לכם - אם אתם מתכוונים ללכת להרצאה שלה תחשבו שוב כי כנראה מדובר בהרצאה ארוכה מאוד. בלכתה היא קנתה עוד קצת זמן שאול לשני השמאלנים של הבית, שכבר רכשו לעצמם תא פרטי נאה ברשימת ההדחה השבועית אליה הם כנראה מתעתדים להגיע בכל שבוע, רות וניר.
יעל פפר, המודחת השקטה. "האח הגדול"
אם לסמוך על התחזית, הבית עומד להיכנס למערכת בלתי מוגבלת של הנרטיב החביב על עורכים באשר הם - אבל לא בהכרח על רוב הצופים - ריבים מתגלגלים על כלום ושום דבר, שעתם יפה והמתישה של משכיני השלום, המפייסים והמחנכים מטעם עצמם, שמנצלים את ההזדמנות כדי ללכוד קצת זמן מסך. ואני רוצה להקדים ולהתריע: אם זה הולך להיות הבופה של העונה הזאת, אני מעדיפה לצפות ברון כחלילי שוקע בבוץ הגזעני מאשר להתמסר אליה. השבוע אלה היו רונן (אני מקווה שהבת שלי תלמד להכיר אותי באמת באמצעות תכנית ערוכה ובכלל לא מגמתית) וליאור (תחזיקו אותי כי אני ממש קרוב להתפוצץ). אם הבנתי נכון הריב ביניהם התגלע סביב השאלה למי מהם יש אישור עבודה בתוקף.
רונן נכנס לבית על נישת הגבר הגברי הרגיש הדומע שאהוב על כולם ואפילו על הצופים, הקינג של הסנוקר, אבל תוך זמן די קצר הוא התדרדר, ואני מודה שלא כל כך הצלחתי להבין למה. איפשהו הוא קיבל ייעוץ כושל ותויג דווקא כאסטרטג שקוף שמנסה להתחבב על כולם. אפילו אדם וירדן נזפו בו השבוע, ועכשיו עם שני קליעים אחרונים במחסנית רונן די מבודד. יכול להיות שמדובר במסלול הישיר לאנדרדוג של הבית, מסלול שרבים וטובים המריאו ממנו ואין לזלזל בו, אבל עושה רושם שרונן מעדיף להתחפר בעמדת ה"אני אומר את האמת בפנים". חבל לי שדורות של דיירים בבית האח עדיין לא הפנימו שאמירת האמת בפנים כאקט גורף היא דרך אחרת לומר "אני מרכז היקום ולכן יותר חשוב שדעתי תשמע מאשר ההשפעה שתהיה לה עליך ועל היחסים שלנו", ושלעולם לא מאוחר להפעיל את הסלקציה הרגשית שלהם ולהבין מה להגיד, מתי ולמי.
אחת הדרכים היעילות להעצים את הנוכחות שלך בבית היא השארות עם אצבע על הדופק וזיהוי הזדמנויות, ולכן כשהרכבת הזאת עצרה בתחנה מיהר לטפס עליה גם אסיף, שהצליח לסחוט מרונן משפט שהעניק לו עילה מספקת להפוך את עצמו לחלק לגיטימי מהסכסוך – "לי יש לאן לחזור" – ובהתאמה יצא למסע זעם משלו. ואם לצטט את יוסי - אז תרגע, כן? כולה נפרדת מהחברה שלך, אסיף. זה לא שהנאצים חזרו ולקחו את כולם למחנות, אוקיי? גם לך יש לאן לחזור. ואני מבטיחה לך שאפילו אם החבר שלך יעיף אותך מהדירה שלו יהיו מספיק השקות שיאפשרו לך לנוע ביניהן בחפיפה מלאה. אתה לא תהיה הבנאדם הראשון שיגור ב-15 דקות התהילה שלו, ובסוף תוכל גם לכתוב על זה ספר, "מי הזיז את השמפניה שלי" או משהו.
מוקד הסערה השני היה רות, שזכתה השבוע לעלבון החמור ביותר ששמאלני יכול לספוג – מתנשאת – ונעלבת בהתאם. אני לא יודעת לקבוע אם שימוש במילים גבוהות הוא זלזול והתנשאות, מה שבטוח הוא שגדי בעייתי. יש לו פה ושם רגעים בוהקים של ערות ופיכחון אבל ברוב הזמן הוא חסר טאקט, חסר רגישות, חשוך כתוצאה מחינוך לקוי ואי אפשר באמת לקיים איתו דיון. רוב המילים בעולם הן מילים גבוהות עבור גדי מפני שאוצר המילים של גדי מכיל מעט מאוד מילים. אפשר לראות את זה כשהוא מנסה להסביר את עצמו בכל מיני מצבים, חלקם מערבים צלחות וחלקם לא, וממש מתקשה לייצר נימוק קוהרנטי. ובלי קשר לשאלה אם רות מתנשאת או לא, קצת נשבר העכוז מהנטייה המסוכנת הזאת להציג השכלה כחיסרון וגנאי. עכשיו אני מבינה שאשכנזיות הן לא קרות במיטה הן פשוט השתמשו במילים שכחלילי לא הבין, מה גם שצריך לזכור שרות היא לא אשכנזיה, היא רק משתכנזת.
הבית מייצר זיווגים שלא היו מתקיימים מחוצה לו. אנשים כמו גדי ורות פשוט לא היו פוגשים אחד את השני ובטח לא היו צריכים לקיים אינטרקציה ארוכה מחמש דקות בעולם האמיתי, כי אין ביניהם שום מכנה משותף. הם פשוט היו נדחים האחד מהשניה כמו מגנטים עם קוטב זהה. אבל בית האח מכריח אותם להיות ביחסים, כמו שיוסי היה קורא לזה, ויש שם התנגשות שהמקור שלה הוא לא רק חילוקי דעות או ניגודים רגשיים אלא חוסר מוחלט בתקשורת. הם מדברים בשפה שונה. אותו סיפור עם יוסי ורות. אני מעריכה את הרצון של רות להביא לתכנית את הערכים הפמיניסטיים שלה, אבל הציפייה שיוסי ישתנה רק פועלת לרעתה. אם את בעניין של לחנך בזמן הקצר שנותר לך בבית האח, דברי אל הצופים מעל הראש של יוסי, שיש לציין לחיוב שהוא פחות מעצבן מטילטיל.
בשבוע הבא: המדינה הוקמה, תודה על הכל. עכשיו אפשר משימה שתחזיר את המנדט לבריטים?
