ד"ר טרי דוברו וד"ר פול נאסיף מתחזקים שותפות על מסך הטלוויזיה ב"אסונות מפלסטיק" ומחוצה לו כבר 20 שנה. יש שיחשבו כי המקורות שלהם - הראשון יהודי-אמריקני והשני לבנוני-אמריקני - יהוו בסיס לכמה שיחות על המצב במזרח התיכון, אולם לפי דוברו זה מעולם לא העסיק אותם. רוב הזמן הם דווקא משוחחים על תכיפות הניתוחים הפלסטיים שעובר ד"ר נאסיף בעצמו.
6 צפייה בגלריה
פחות המצב במזה"ת, יותר מצב הקמטים. דוברו (משמאל) ונאסיף, מתוך "אסונות מפלסטיק"
(באדיבות ערוץ !E)
"פול ואני חברים טובים מאוד ו'אסונות מפלסטיק' קירבה בינינו אפילו יותר", מסביר ד"ר דוברו את טיב הקשר בריאיון ל-ynet. "אנחנו אומנם לא מדברים על פוליטיקה, אבל כן משתפים אחד את השני בחיינו האישיים. לפול יש שני דברים עיקריים שקורים בחייו: המשפחה שלו - אישה צעירה ותינוקת חדשה - אז אנחנו מדברים הרבה על איך זה לגדל בנות בעידן המודרני, והדבר הנוסף הוא שפול עבר לא מעט ניתוחים פלסטיים בפניו בעונה הזו. כך שבאופן מסוים הוא הפך למעין מטופל. הפרצוף שלו מעסיק אותנו מאוד ואני מנסה לשכנע אותו להפסיק, אבל אשתו צעירה מרוב הבנות של הגברים בגיל שלו, אז חשוב לו להיראות טוב והוא לא רוצה שהיא תזרוק אותו כשיזדקן", הוא צוחק.
העונה השביעית של "אסונות מפלסטיק", שעולה בסוף השבוע הקרוב בערוץ !E (ימי שבת, 18:30), מחזירה את צמד הרופאים להתמודדות עם תוצאות ניתוחי פלסטיק קודמים שכשלו. כל מי שראה פרק מהעונות שעברו כבר מבין שלשכב תחת הסכין זה לא ממש פשוט כמו להזריק בוטוקס - לא אחת דברים משתבשים והתוצאות יכולות להיות הרות אסון, וכאן נכנסים דוברו ונאסיף. כל פרק מסחרר בסדרה עוקב אחר מטופל בתהליך של תיקון - מהמורכבות של הניתוח דרך ההחלמה האינטנסיבית, ולבסוף, החשיפה וההצלחה של התהליך.
הוסיפו לזה מגפה מסתורית בעלת השלכות הרסניות על תושבי העולם - וקיבלתם את העונה החדשה והמטורללת של הסדרה. המטופלים שצולמו אליה אומנם נבחרו לפני התפרצות הקורונה, אולם העונה עצמה צולמה במהלכה, ולדברי דוברו - המצב הקשה על צילומי התכנית לא רק מהבחינה הטכנית, או בשינוי הפורמט הבסיסי שלה, אלא גם בצורה שבה החולים הוצגו לרופאים.
מתוך "אסונות מפלסטיק"
(באדיבות ערוץ E!)
"באופן מסוים זה גרם להתדרדרות קשה יותר במצבם של האנשים עם הסיבוכים הקוסמטיים, כי הטיפול בהם התעכב ויצא שהם הגיעו אלינו לשיקום במצב חמור יותר מזה שהיו בו ברגע שהחלטנו שהם לוקחים חלק בתכנית", מספר דוברו, "זה היה מאוד מסובך".
אחד המקרים היותר קשים שבהם השניים נתקלו העונה הוא של אישה עם שתלי ישבן בגודל כדורסל. לדבריו של דוברו, שתלים בישבן הם מהדברים הגרועים שנשים יכולות לעולל לעצמן - וגם לרופא שצריך לתקן את הנזק לאחר מכן. "הבעיה המאסיבית עם שתלים כאלה היא שברגע שמוציאים אותם - העור כל כך נמתח שאי אפשר להוציא את השתלים ולהשאיר את המטופלת ככה, בלי ישבן. היא פשוט נשארת עם שקית עור ריקה. מצאתי דרך לקחת את השומן שמסביב למותן ולהוריד אותו כך שישמש חלק מהישבן, ואז להרים את הרקמה של העור מעל הישבן. זה משהו שהתחלתי לעבוד עליו קצת בעונה שעברה, אבל נאלצתי לחדד אותו בעונה הזו לאור המקרה הנוכחי. מדובר בדרך חדשה שבה למדתי לעשות תוספת של הישבן, אוגמנטציה, בלי להשתמש בשתלים והיא הרבה יותר בטוחה".
אז מה תהיה העצה שלך למי שרוצה להגדיל את הישבן?
"לכו למכון כושר! יש המון תרגילים ספציפיים שאפשר לעשות במכון שיגדילו את גודל הישבן בלי ניתוח. לא הייתי ממליץ על שתלים לישבן באופן גורף, הם זזים הרבה ויושבים עליהם כל היום, ויש להם שיעור גבוה של סיבוכים רפואיים. אז מה שהייתי אומר לאותה בחורה זה ללכת למכון. אם את לא מרוצה אז יש חומרי מילוי (פילרים, ש"ג) חדשים זמניים שבטוחים יותר לשימוש, ושמחזיקים מעמד רק מספר חודשים וכך ניתן לנסות ולראות איך את מרגישה עם ישבן גדול יותר. אם את מרגישה שאת חייבת שתל - נסי שתל שומן של הגוף שלך, למרות שזה אחד הניתוחים הכי מסובכים שיש. אבל שתלים לא טבעיים בישבן - שלצערי זו הבחירה הפופולרית כרגע - זו לא אופציה שהייתי ממליץ עליה".
"בגלל ההשפעה של משפחת קרדשיאן על אידיאל היופי נאלצנו להמציא ניתוחים חדשים"
כשמדברים על ישבנים ועל הטרנד החדש שסוחף נשים מסביב לעולם, קשה לא לחשוב על האחיות לבית קרדשיאן, שבעשור האחרון עיצבו מחדש את אידיאל היופי. דוברו מסכים עם האבחנה: "הקרדשיאנז לבדן שינו לחלוטין את האופן שבו אנו מגדירים יופי. כשהתחלתי לעבוד כמנתח ביוטי - כל הניתוחים היו בהשפעת שנות ה-70. גוף הביקיני, כפי שקראנו לו, היה טוסיק קטן ומותן צרה אבל עכשיו הסיפור שונה לחלוטין. לא רק השפתיים הגדולות והמותן הסופר-צרה, אלא הירכיים המלאות מאוד והישבנים הגדולים - שני דברים שיוצרים אתגרים גדולים וגורמים לנו להתמודד עם בעיות לא מוכרות ולהמציא ניתוחים חדשים".
הגדרת אידיאל היופי הוא לא הדבר היחיד שהשתנה בעשורים האחרונים, אלא גם גילאי המנותחות והמנותחים. אם בעבר ניתוח קוסמטי היה פריבילגיה של נשים וגברים בגיל העמידה ומעלה ממעמד סוציו-אקונומי מסוים, כיום ניתן לראות שאת התורים למכוני הניתוחים הפלסטיים פוקדים נשים וגברים צעירים - ואפילו צעירים מאוד - משכבות שונות של האוכלוסייה.
באמריקה, לפי דוברו, קהילת הניתוחים הפלסטיים השלימה לאחרונה עם כך שזה בסדר לבצע הליכים כמו הגדלת שפתיים וניתוחי חזה בגילאים צעירים יותר. "אני לא מסכים איתם", הוא אומר. "לדעתי, לפני גיל 21 ואפילו 22 לא צריך לגעת בגוף של נשים. אבל היום בארצות הברית אפשר לראות בנות בגילאי 16-17 שכבר עוברות איזשהו שינוי קוסמטי, ובקרב הקהילה הלטינית אפילו מדובר בגילאים צעירים יותר".
"זה עניין שנוגע בי במיוחד מכיוון שיש לי בנות בגילאי 14 ו-17, והגדולה מביניהן כבר לוחצת עליי כי היא רוצה מילוי בשפתיים, וגם מדברת על לעשות משהו בגוף שלה, ואני ממש מנסה להדוף אותה בינתיים, שתחכה. הגילאים היום לחלוטין צעירים בהרבה וקיילי ג'נר היא זו שהחלה את כל השינוי, כשהודתה שהגדילה את השפתיים בגיל העשרה. הבת שלי ממש לוחצת עליי ואני נאבק עם זה. כשאבא שלך הוא סנדלר - קשה לא לקבל ממנו נעליים חדשות. איך אפשר להגיד לה לא? אני מתקשה מאוד".
אתה שומר על הקווים האדומים האלה גם מול לקוחות צעירים שמגיעים אליך?
"ברור! אם מדובר במום או בעיוות בעלי השפעה פסיכולוגית על המטופל אז אני מסכים לעשות את זה גם בגיל מוקדם יותר, אבל אם מדובר בשאיבת שומן או בניתוח חזה, לא אעשה זאת לפני גיל 21. אנשים צריכים לזכור שעל הבטן אפשר לעבוד גם בלי לעבור ניתוח, אפשר לעבוד עליה בחדר הכושר ובאמצעות דיאטה נכונה.
"אבל גם בלי קווים אדומים קורה שאני מסרב להתערבות כירורגית. בימי שני ושישי אני רואה פציינטים חדשים ויש פעמים שאני רואה 25 מקרים חדשים - כשל-20 מתוכם אני אומר לא לעשות את הניתוח כי הם פשוט לא צריכים אותו. אני תמיד שוקל את הסיכונים מול היתרונות, ואם היתרונות לא עולים על הסיכונים אני מסרב לבצע את הניתוח. הבעיה עם ניתוחים פלסטיים הם לרוב המנתחים עצמם, כי זה עסק - מישהו מגיע והם רוצים הכנסה אז הם מסכימים לנתח. לכן חשוב לי תמיד להדגיש שהמטופלים חייבים לבוא לזה במשנה זהירות ולחשוב טוב טוב לפני, כי ברוב המקרים המנתח ירצה לבצע את הניתוח בשביל כסף. אני בטוח שיותר מפעם אחת אנשים שאמרתי להם לא פשוט יצאו מהקליניקה ומצאו מנתח אחר שהסכים לנתח אותם".
"אנשים לא רוצים להיראות מבוגרים אז הם מרגישים מאוד בנוח עם התערבות כירורגית - ולכן גם נוהגים בפחות זהירות"
ד"ר טרי דוברו (62) גדל בלוס אנג'לס למשפחה של יהודים ממוצא רוסי, ועל אף שאין לו משפחה בישראל הוא מודה כי הוא "עוקב אחר המצב בארץ בדאגה, ומאחל לכולם רק בריאות ושקט". מסוף שנות ה-90 הוא נשוי להת'ר דוברו, שמככבת בריאליטי משלה - "עקרות הבית האמיתיות של מחוז אורנג'", ולשניים ארבעה ילדים, מתוכם שלוש בנות. עם תואר ברפואה מאוניברסיטת קליפורניה ותואר שני מאוניברסיטת ייל, דוברו המשיך והתמחה בתחום של ניתוח שחזורי ופלסטי במרכז הרפואי המוערך של UCLA. אך כל אלה לא הספיקו לו וב-2004 סיפתח את הקריירה הטלוויזיונית שלו עם תוכנית הריאליטי "הברבור", שעלתה עשור לפני "אסונות מפלסטיק" - הסדרה השנייה הכי נצפית של הערוץ אחרי "משפחת קרדשיאן".
מניסיון רב השנים שלך, היית אומר שמעונה לעונה המקרים נעשים יותר קיצוניים?
"אני חושב שהסיבוכים נעשים יותר קיצוניים. בעונה החדשה, שהיא מיוחדת ושונה, אנחנו רואים מקרים רבים של אנשים שעברו ניתוחים שנגרמו מתאונות, סרטן ומומים מולדים, אז יש יותר מקרים של ניתוחים פלסטיים על חלקי גוף שונים, כמו ברך או עקב. אבל כשזה מגיע לניתוחים רגילים אז כן. תוחלת החיים עלתה ואנשים לא רוצים להיראות מבוגרים בזמן שמבחינה ביולוגית הם מרגישים צעירים, אז ניתוחים פלסטיים הפכו להיות שכיחים ואנשים מרגישים מאוד בנוח עם התערבות כירורגית, מה שגורם להם להיות פחות זהירים בנוגע להליכים - ולנו לסיבוכים מקצועיים קיצוניים יותר".
אתה לפעמים המום מהמקרים שמגיעים אליך?
"תראי, מומים ועיוותים זה דבר אחד. אבל אם אנחנו מדברים על עיוותים של ניתוחים פלסטיים מכוונים - אז כן. מצאתי שדווקא גברים, שעושים יותר מדי ניתוחים פלסטיים ככל שהם מתבגרים, נראים מאוד מוזר. זה פשוט לא נראה טוב. לפעמים כשגבר נכנס והוא עבר יותר מדי ניתוחים פלסטיים - הוא נראה מתוח מדי ואפילו מבוגר בהרבה ממה שהוא. חלקם נראים פתאום מאוד נשיים. כשזה מגיע לניתוח פלסטי אתה רוצה שלמנתח תהיה יד מאוד טובה, בייחוד כשאתה מתבגר. זה שונה בין נשים לגברים, אבל במקרה של גברים אין ספק שזה עובד פחות טוב".
