בתחילת החודש שעבר צוינו 30 שנה לנפילת חומת ברלין. קשה לחשוב על עיתוי מתאים יותר לעלייתו של סרט העוסק בניסיון הבריחה המפורסם ביותר מגרמניה המזרחית (כלומר, מ"הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית") למערב גרמניה. "בלון" (Balloon) סרטו של הקומיקאי-במאי-תסריטאי הגרמני מייקל "בולי" הרביג עוסק בסיפורן של שתי המשפחות שהצליחו להימלט למערב בספטמבר 1979, 10 שנים לפני נפילת החומה באמצעות כדור פורח (האם לא היה הגיוני יותר לתרגם את שם הסרט ל"כדור פורח"?)
"בלון" - טריילר
הזכויות לסיפור כבר נקנו זמן קצר לאחר הבריחה על ידי חברת דיסני ועובדו לסרטו של דלברט מאן "מעבר לחופש" (1981) בכיכובם של ג'ון הרט ובו ברידג'ס. הפעם זהו עיבוד גרמני המנסה קצת יותר מדי לדבר בשפתו של הקולנוע ההוליוודי. העלילה קולחת, המוזיקה ההנס זימריית כמעט לא מרפה, הדמויות לא מורכבות מדי, נעשו התאמות ושינויים לתוספת ממד מתח, ויש כמה רגעים של צירופי מקרים-מקריים מדי שעליהם ניתן היה לוותר.
לעוד ביקורות קולנוע:
משפחות סטרלצ'יק ו-ווטזל גרו בעיירה הקטנה פוזנק במחוז תורינגיה. בני משפחת סטרלצ'יק משמשים כגיבורים המובהקים של הסרט, בעוד הווטזלים כדמויות המשנה. "בלון" מתחיל באוסף דימויים שאמורים לשקף את הקונפליקט שבו מצויים תושבי מזרח גרמניה בין נאמנות למדינה לחופש. בלונים כחולים, דגל גרמניה המזרחית מבעד לחלון אולם בית ספר, מחסומים ועמדות שמירה שבהם חיילים יורים למוות באדם שמנסה לברוח למערב. דימויים אלו מלווים בשירת מקהלה של ילדים השרים על אהבתם ושייכותם של המזרח גרמנים ועל רצונם להגן עליה. שירה זו מלווה טקס בתיכון בו מושבעים בני 14 לאזרחות למדינה (Jugendweihe), טקס שבשיאו הם יקבלו תעודת אזרח שתאפשר להם לתרום למדינה ולהיות מפוקחים על ידי נציגיה ביתר יעילות.
פיטר סטרלצ'יק (פרידריך מוקה), אבי המשפחה, נראה לחוץ. בנו הצעיר פיטצ'ר (טילמן דובלר) שר במקהלת הילדים, ובנו הבכור פרנק (יוהנס הולדנרידר) הפך זה עתה לאזרח. בנסיעה הביתה עם אשתו דוריס (קרוליין סצ'וץ) מצטרפים אליהם השכן מהבית ממול, בירוקרט שטאזי מדרג ביניים בשם אריק באומן (רולנד קוקולייס) ואשתו בטי (אליזבת ווסרסצ'יד). פיטר מתקשה להתלהב כנדרש מהצעתו של השכן להשתמש בקשריו כדי לסדר להם נופש משפחתי, וזאת מהסיבות שכל צופה ינחש: המשפחה מתכננת טיול שונה בתכלית לגרמניה המערבית. לאחר שהמכונית מגיעה לבית, מגיע גם פרנק רכוב על טוסטוס ואיתו קלרה (אמילי קושצ'ה) הבת המתבגרת של משפחת באומן שאיתה חולק פרנק ניצני אהבת נעורים. השכן, הבת וסיפור האהבה, הם דוגמאות לאלמנטים שהוספו לצרכים דרמטיים.
בפגישה של פיטר עם גונתר ווטזל (דיוויד קרוס) ואשתו פטרה (אליסייה פון ריטברג) מתברר שלאחר כמעט שנתיים של עבודה על הכדור הפורח יש לגונתר היסוס לגבי ניסיון הבריחה. משפחת סטרלזצ'יק תאלץ לעשות זאת לבדה. ה-20 דקות הראשונות של הסרט מסתיימות בכישלון הצפוי של ניסיון הבריחה הראשון. הם נוחתים במרחק של עשרות מטרים מקו הגבול, ואז נאלצים ללכת ברגל מרחק של עשרה קילומטרים כדי לחזור לביתם.
עלילת הסרט עוסקת תהליך הגיבוש של ניסיון הבריחה הבא. כישלון הכדור הפורח מבהיר שיש לנסות דרכים אחרות להגיע למערב, אך שם הסרט מבהיר לאיזה פתרון תאלץ משפחת סטרלצ'יק לחזור. גילוי הכדור הפורח ביער מוביל לפתיחת חקירה בהובלת לוטננט קולונל סיידל (תומס קרטסצ'ומן). למרות שסיידל מכיר במאמץ המגולם בשיטת הבחירה, ולמרות שהוא מעלה את השאלה "האם המזרח גרמנים לא צריכים להיות שמחים כשהאספסוף בורח מהמדינה?", סיידל הוא גם איש מנגנון שמאמין כי "מי שקורא תיגר על הגבול, קורא תיגר עלינו". העלילה מציגה מרוץ נגד השעון – ההתארגנות של המשפחה לניסיון בריחה נוסף, מול התקדמות החקירה שלאט לאט סוגרת עליה.
"בלון" הוא דרמת מתח המנסה לישר קו עם מה שנדרש מסרט המנסה לקרוץ לקהל רחב גם מחוץ לגבולות גרמניה, לכן הניגודים בו מאוד ברורים. השכנים החשדנים, והדרגים השונים של מנגנוני הפיקוח, מסומנים בחזותם באופן מיידי כחורשי רע. מולם יש את הספקות האנושיים ועוז הרוח של שתי המשפחות שברחו.
ככל שהסרט מתקדם כך גם המתח אמור להתגבר, אך נדמה שהלחץ הגובר השפיע גם על הבמאי הרביג. התוספות שאותן התסריט העניק לסיפור המקורי יוצרות כמה רגעים לא כל-כך סבירים. דמויות שמשנות את התנהגותן וחוזרות ומשנות אותה במהירות, כמה רגעים של צירופי מקרים ככל הנראה מומצאים, כדי להקצין את תחושת המתח – יתפסו או יברחו. ובסוף הסרט, איך לא, המתכונת המוכרת מסרטים כמו "ארגו" ורבים אחרים – הצבת הצילומים המקוריים של בני המשפחה והבלון, ההוכחה המנסה לשכנע שכל מה שבסרט הוא אמת לאמיתה.
