כדי שיוכל לביים את "האי של ד"ר מורו", הסרט שאת תסריטו כתב, בחר הבמאי ריצ'רד סטנלי להיעזר בכישוף. וזה לא שהייתה לו הרבה ברירה: כבר בשלב מוקדם של ההפקה, הבמאי הדרום אפריקני הצעיר - שעשה לעצמו שם עם צמד סרטי אימה פולחניים שביים קודם לכן - מצא את עצמו בחוץ. חברת ההפקות ניו ליין, שעבורה פיתח את התסריט, החליטה להושיב על כס הבמאי את רומן פולנסקי עטור הפרסים והתהילה. אבל סטנלי לא היה מוכן לשמוע על כך, והתעקש להיפגש עם אחד מכוכביו המיועדים של הסרט, מרלון ברנדו, לפני שהגרזן נופל. רק שהשחקן האגדי, לפי מה שסטנלי שמע בטרם הפגישה, תכנן לנזוף ביוצר הצעיר, היומרני והמשונה שהגיע כדי להטריד את מנוחתו. אז סטנלי נקט צעד שאולי נראה מעט דרסטי ביחס למצב, אבל בהחלט לא היה חריג במיוחד עבורו. הוא ביקש ממכשף שהכיר באנגליה לבצע פולחן שיעזור לו במהלך הפגישה עם ברנדו.
וכך, בזמן שסטנלי עשה את דרכו בלימוזינה של אולפני "ניו ליין" אל אחוזתו של ברנדו יחד עם נציגה מטעם האולפן, מכשף באנגליה חתך את עצמו וביצע פולחן שירכך את ברנדו. כנראה שזה עבד, מאחר שכמה דברים מוזרים התרחשו במהלך הפגישה: הנציגה מהאולפנים נרדמה בישיבה זמן קצר לאחר שהחלה, וברנדו, טיפוס לא קל בלשון המעטה, נדלק לגמרי על ריצ'רד סטנלי, והבטיח לתמוך בו.
("האי של ד"ר מורו" - טריילר)
מעבר לתרומה שהייתה או לא הייתה לכישוף, לסטנלי תרמה העובדה שברנדו עדיין היה אובססיבי לתפקידו של קולונל קורץ שגילם ב"אפוקליפסה עכשיו" 15 שנים קודם לכן. התפקיד שייעד לו סטנלי, המדען המטורף ד"ר מורו שעורך ניסויים בבני אדם באי מבודד, בהחלט הזכיר אותו. כך או כך, ברנדו עבר לצד של הבמאי הצעיר, ואולפני "ניו ליין" נסוגו מהליהוק של פולנסקי והותירו את הסרט בידיו. אבל בדיעבד, ייתכן שמוטב היה אם סטנלי היה נעזר בכישוף מסוג אחר, כזה שחוזה את העתיד. אולי אז היה מוותר מראש על ההרפתקה המפוקפקת שאליה נכנס, זו שתוביל אותו לפיטורים מהסרט שלו, ובהמשך לגלות של 20 שנה מעשייה קולנועית. ייתכן שגם היה נחסך מהעולם הסרט הכושל והנודע לשמצה שיצא מכל זה.
הטעות הראשונה: להיפגש עם ואל קילמר
סטנלי החל את דרכו הקולנועית אי אז בשנות ה-90, תחילה עם יצירת המד"ב-אימה Hardware ("חומרה") ואז עם סרט האימה Dust Devil שביים במולדתו דרום אפריקה. אבל אף אחד מהסרטים הללו לא פרץ למיינסטרים, ושמו של סטנלי היה מוכר בעיקר לשוחרי הז'אנר. מהסיבה הזאת, נדרש ממנו מאמץ רב כדי לגרום לכך שהפרויקט הבא שלו, "האי של ד"ר מורו", לפי ספרו הקלאסי של ה. ג'.וולס, יקרום עור וגידים.
(Hardware - טריילר)
סטנלי, שגדל עם אם אנתרופולוגית והעריץ את הספר מילדות, נמשך עמוקות לתיאורים הגרוטסקיים של היצורים המעוותים והאומללים שבורא מורו, החי ביניהם כאל עד שהם קמים עליו. אף אחד מהעיבודים הקיימים לרומן של וולס לא סיפק אותו, והוא החליט לנסות בעצמו. בהתלהבותו, הצליח למכור את הרעיון ל"ניו ליין", שבמהלך שנות ה-90 פיתחו מוניטין של אולפנים המהמרים על במאים צעירים וחסרי ניסיון. בתחילת 1994, החל תהליך העבודה על הסרט.
ברנדו היה השם האיכותי, זה שאמור להוסיף יוקרה לפרויקט המתהווה. אבל מאחר שמדובר היה בסרט הוליוודי, ב"ניו ליין" הבהירו לסטנלי שצריך גם ללהק שחקנים שיביאו קהל. ברוס וויליס, שהיה אז אחד השחקנים המצליחים בהוליווד, הסכים להשתתף בתפקיד אדוארד – הזר שמגיע לאי ונחשף למעשיו המחרידים של ד"ר מורו. זמן קצר לאחר מכן, גם ג'יימס וודס הצטרף לקאסט בתפקיד ד"ר מונטגומרי, רופא נוסף, המסייע לד"ר מורו על האי ומטפל ביציריו. קאסט חלומות, בקיצור. אפילו לוקיישן מרהיב כבר נבחר – אזור פראי ויפהפה בסמוך לעיר קיירנס שבקווינסלנד, אוסטרליה – וההפקה המקדימה יצאה לדרך.
אבל הבעיות החלו להופיע כבר בשלב הזה. הבמאי סטנלי, שלא היה בעל רישיון לרכב, תיזז בין פגישות ברחבי לוס אנג'לס, החמיץ את חלקן, ולעיתים קרובות מצא את עצמו מחוץ ללופ. "התחלתי להיות יותר ויותר פרנואידי בנוגע לפגישות שנערכו ללא נוכחותי", סיפר בסרט התיעודי Lost Soul: The Doomed Journey of Richard Stanley's Island of Dr. Moreau, אשר תיאר את הוויה דולורוזה של עשיית הסרט שיצא ב-2014. כמה שבועות לתוך תהליך הפרה-פרודקשן, כבר הפציע מכשול משמעותי: עורכי דינו של ברוס וויליס, שהיה בתחילת הליך הגירושים שלו מאשתו דאז דמי מור, הודיעו כי לא יוכל לעזוב את ארצות הברית למשך שישה חודשים – מה שימנע את השתתפותו בסרט. "ואז עשיתי עוד טעות אסטרטגית", מספר סטנלי בסרט התיעודי, "ונפגשתי עם ואל קילמר".
באותה העת, קילמר כבר היה כוכב הוליוודי מבוסס שזה עתה רשם שיא חדש בקריירה: התפקיד הראשי בבלוקבאסטר "באטמן לנצח". כחלק ממאמצי החיזור שלו, טס סטנלי לטוקיו על מנת להיפגש עם קילמר בעת שזה ערך מסע לקידום סרטו. "הוא היה בשיא כוחו, מוקף במעריצים יפנים, ואני חשבתי שהוא מתנהג כלפיהם בשחצנות רבה", סיפר סטנלי. במהלך פגישתם, קילמר הבהיר כי לא יוכל להתחייב למספר ימי הצילום שנדרשו ממנו, ודרש לקצץ בהם משמעותית. מכיוון שלסטנלי הובהר מטעם "ניו ליין" כי אם קילמר לא ישתתף בסרט ההפקה כנראה תתבטל, הוא נאלץ להיעתר לדרישתו.
אבל זמן קצר לאחר שהסכים להשתתף בסרט, קילמר החליט כי התפקיד שיועד לו כבר לא מוצא חן בעיניו. "אני מאוד עסוק, אז אל תדבר, פשוט תקשיב", אמר למפיק הסרט מייקל דה לוקה בפגישה שזימן. סטנלי, שכבר החל בהקמת הסטים המורכבים של הסרט והיה נחוש להמשיך בעשייה, מצא פתרון: קילמר יגלם את תפקידו של ג'יימס וודס. וודס יעזוב, והשחקן רוב מורו ("חשיפה לצפון") יחליף את קילמר. וכך, ובין היתר בגלל צירופו של קילמר, התנפח התקציב ל-35 מיליון דולר, וסטנלי מצא את עצמו עובד על סרט עם תקציב גדול בהרבה ממה שתכנן. בהתאם, הלחץ והחרדה גדלו גם הם.
כשמועד תחילת הצילומים התקרב, עבר סטנלי לאוסטרליה, שכר בית בקיירנס והחל לעבוד עם שחקני המשנה, אנשי האיפור והמעצבים. אולם כבר אז, ולמרות העדויות על אופיו הנוח ונעימותו הכללית של סטנלי, החלו לחשושים על מידת התאמתו למשימה הכבירה שעמדה בפניו. הרבה מהדאגה נבע מזה שסטנלי מיעט לצאת את ביתו החדש, והעדיף להימנע ככל האפשר מפגישות עם אנשי ההפקה השונים. "היינו חייבים לגרור אותו מהבית לפגישות וכדי לראות לוקיישנים", סיפרו אלו בסרט התיעודי.
עכבישים ארסיים, סופות וצו הרחקה
ובכל זאת, למרות אופיו האקסצנטרי של סטנלי, ההפקה התקדמה. תפקידי משנה לוהקו, ניצבים נשכרו, סטים נבנו, איפור נוצר והותאם, ו"האי של ד"ר מורו" החל להתגלגל. ואז, משבר נוסף התרגש על ההפקה: בתו של מרלון ברנדו, שאיין, התאבדה באפריל 1995. ברנדו שבור הלב לא התייצב לתחילת הצילומים, ובלית ברירה החלו סטנלי והצוות לצלם סצנות חלופיות. "נהיה ברור שייתכן שסטנלי הסתבך במשהו מעל לראשו", העיד רוב מורו שהגיע לסט והופתע לגלות שאף אחד לא ממש מביים אותו.
והצרות נמשכו: העוזרת האישית של סטנלי ננשכה בידי עכביש ארסי ונפגעה באופן חמור בידה, וקילמר, שהגיע זה עתה לסט, נהג בצורה מזלזלת בסטנלי ובחבריו לקאסט. בהקראת התסריט הראשונה, שנערכה בבית של סטנלי בקיירנס, התנשא קילמר על השחקנים האחרים ללא הבחנה. "הוא היה גס רוח על הסט", סיפר אחד השחקנים מאוחר יותר, ואחרים דיווחו כי קילמר התווכח עם סטנלי על כל דבר קטן. ככל שנקף הזמן, קילמר לא הסתפק רק בוויכוחים עם הבמאי שלו, אלא החל להתעמר בו באופן ישיר. "ריצ'רד, בסרטים השחקן ניצב מול המצלמה והבמאי מאחוריה. עכשיו לך ועמוד מאחורי המצלמה", פקד עליו מול הצוות ההמום, באחד המקרים.
ללא בן בריתו מרלון ברנדו, סטנלי היה לבד, והחל מתכנס יותר ויותר לתוך עצמו. "אף אחד לא עזר לו", סיפר השחקן הצעיר מרקו הופשניידר, שגילם בסרט את עוזרו של ד"ר מורו. ואז, יומיים בלבד אחרי שהחלו הצילומים, הכתה בלוקיישן המרכזי סופת הוריקן הרסנית. בתוך ארבע שעות, הסט היקר כולו כוסה במים. באותו הזמן, רוב מורו היה עסוק בשיחות טלפון עם סוכניו, מתחנן שיוציאו אותו מהפקת הסרט שהולך ומסתמן כאסון. באולפני "ניו ליין" החליטו לשחרר את מורו מהחוזה שלו ולעצור את ההפקה. בנקודה הזו, המפיק אדוארד פרסמן החליט לפטר את סטנלי – אחרי שלושה ימי צילומים בלבד.
בעקבות פיטוריו, החליטה גם השחקנית פיירוזה באלק, אשר גילמה בסרט את אחת מברואותיו של מורו והפכה לחברה קרובה של סטנלי, לנטוש את הצילומים - ונסעה לסידני על דעת עצמה. בקרב אנשי ההפקה, שנעצרה אך טרם בוטלה באופן סופי, שרר חוסר ודאות מוחלט באשר לבאות. ובינתיים "ניו ליין" הסכימה לשלם לסטנלי את מלוא השכר שאמור היה לקבל על עבודתו בסרט, אולם התנתה את התשלום בכך שלא יתקרב למרחק של 40 קילומטר מהסט. סטנלי, מצידו, החמיץ את הטיסה שלו חזרה ללוס אנג'לס, ונעלם מהרדאר. לבאלק נאמר מפי סוכניה שהקריירה שלה נגמרה בעקבות תמיכתה בו.
את החלל שנותר בעקבות פיטוריו של סטנלי החליטו ב"ניו ליין" למלא באמצעות הבמאי ג'ון פרנקנהיימר – מקצוען ותיק, חלק מהדור הישן של הוליווד שאחראי לסרטים כמו "איש הציפורים מאלקטרז", "השליח ממנצ'וריה" ו"הקשר הצרפתי 2". בזמנו, פרנקנהיימר נודע ביכולתו להחזיר שחקנים בעייתיים לתלם, כך שעל הנייר, הוא בהחלט התאים לתפקיד שיאלץ אותו להתמודד עם ואל קילמר ומרלון ברנדו, ולהחזיר סדר לפרויקט הכאוטי. אבל פרנקנהיימר הבין איזה סיוט מצפה לו, ולפיכך התנה את השתתפותו בשכר גדול מהרגיל וחוזה לשלושה סרטים נוספים. "ניו ליין", מייחלים לסיים עם זה כבר, הסכימו, ופרנקהיימר עלה על מטוס לאוסטרליה. הבעיה הייתה שהסיוט שציפה לו היה גדול ממה ששיער.
דלי של קרח על הראש
לפרנקנהיימר וצוותו – כולל צלם חדש ושחקן שיחליף את רוב מורו, דיוויד ת'יוליס הבריטי - היה שבוע בלבד ללמוד את פרטי ההפקה. "מה החזון שלך?", נשאל הבמאי הוותיק על ידי אחד השחקנים. "חזון? מילה שמשתמשים בה יותר מדי", ענה פרנקנהיימר בקוצר רוח, "יש לי סיפור לספר". בסרט התיעודי על אודות הסרט מספרת באלק כי תחילה פרנקנהיימר ביקש ממנה ש"תהיה בצד שלו", והסביר שהוא לא יודע מה קרה קודם, וזה לא ממש משנה. הוא נשכר לבצע את העבודה ולסיים את הסרט, וזה מה שהוא יעשה. "אחרי שלושה או ארבעה ימים", המשיכה באלק, "זה התחלף בכינויי גנאי וצרחות. האיש הזה פשוט שנא אותי". "ג'ון היה חזק מאוד. אם הוא לא חיבב מישהו, הוא נכנס בו", סיפר עוזר הבמאי של פרנקנהיימר, "הוא היה קצת עריץ". בארוחות הצהריים נהג לצרוח על הצוות האוסטרלי ולטעון שזהו "הצוות הגרוע ביותר שראה מימיו". בתגובה, אנשי הצוות הדפיסו חולצות עם ציטוט מהסרט, שאותן נהגו ללבוש בכל העת: "אתה לא חייב לציית לממזרים האלה, הם אינם אלים!". כיום באלק סבורה שפרנקנהיימר הסכים לעשות את הסרט רק מכיוון ש"רצה לעבוד עם מרלון ברנדו. כולם רצו".
ברנדו, מצדו, התייצב בסופו של דבר על הסט. אפילו פרנקנהיימר הוותיק היה לחוץ לפני בואו. אבל ברנדו כמו ברנדו, הגיע באיחור של שעות. בנוסף, הוא הרבה לשכוח את השורות שלו ונעזר באוזנייה, התעקש שפניו ייצבעו באיפור לבן כשהוא מגלם את ד"ר מורו, ובסצנות מסוימות אף החליט שדמותו תחבוש דלי קרח ככובע. אם לא די בכך, ברנדו נדלק על השחקן הזעיר נלסון דה לה רוסה – יליד הרפובליקה הדומיניקנית, שבאותו הזמן נחשב לאיש הקטן בעולם – והתעקש שישחק לצדו בכל אחת מהסצנות שלו בסרט. כשנאמר לו כי לא כך כתוב בתסריט, הגיב ברנדו: "אז נשנה את התסריט".
"תמיד היית צריך לנסות לפתור את הבעיות שהוא יצר כדי לדחות את העבודה", סיפר עוזר הבמאי של פרנקנהיימר. "בשלב מסוים רציתי שנשב ונדבר על מערכת היחסים שבין הדמויות שלנו", נזכרה באלק, "אבל ברנדו אמר: 'למה לדאוג? לי משלמים, לך משלמים... ". בהמשך הודה בפניה שלא קרא את התסריט.
אצל פרנקנהיימר התסכול עלה על גדותיו. "עבדתי עם כמה שחקנים קשים בחיים שלי", קבל באוזני בוב שיי, נשיא אולפני "ניו ליין", "אבל מעולם לא עבדתי עם מישהו כמו מרלון ברנדו". לדברי שיי, ברנדו ניסה לשכנע את פרנקנהיימר לשנות את סוף הסרט כך שיתגלה כי ד"ר מורו, בגילומו, בעצם לובש מסכה של בן אנוש והינו למעשה דולפין. "אז ידעתי שהמצב ממש, ממש קשה", התבדח שיי.
במקביל למעלליו של ברנדו, ואולי כדי לעמוד ברף הדיווה שהציב, גם ואל קילמר המשיך להתנהג באופן מזעזע על הסט. אלא שהצוות והקאסט חיבבו את ברנדו, שלמרות שיגיונותיו היה נעים וחם אליהם. עם קילמר, היה זה סיפור אחר לגמרי. בשלב מסוים הוא שרף בסיגריה את שערו של אחד מעוזרי הצלם שלידו ישב בעת צילומי טייק. "גם אם הייתי מצלם סרט בשם 'חייו של ואל קילמר', לא הייתי מלהק אותו לתפקיד", הפטיר פרנקנהיימר בעת הצילומים.
באחת הפעמים סירב ברנדו לצאת מהטריילר שלו עד שקילמר ייצא משלו. קילמר, מצדו, התנה את יציאתו בכך שברנדו ייצא קודם. ובינתיים, התסכול וחוסר האונים של הצוות והשחקנים האחרים – שנאלצו לעטות על עצמם את האיפור הכבד בתהליך של שעות, ואז להמתין נצח בחום הלוהט עד שייאותו ברנדו וקילמר להמשיך את העבודה – רק הלכו וגברו. השעמום הביא עמו עניינים מסוג שונה. "היו הרבה סמים על הסט, והיה הרבה סקס בין אנשים שלא אמורים לעשות ביניהם סקס", סיפרו אנשי הצוות בסרט הדוקומנטרי.
ובכל זאת, גם ריצ'רד סטנלי היה שם. הבמאי, שעבר סוג של התמוטטות עצבים אחרי שסולק מהפרויקט שהגה וברא, בילה חודשים בחווה אוסטרלית כשהוא מבודד מהעולם, נסתר מהעין - אך לא נשכח. מפיקי "האי של ד"ר מורו" חששו שינסה לחבל בהפקה, בהכירם את אופיו הלא יציב, ולמען האמת, הוא כמעט אישש את דאגתם. בשלב מסוים הוא חזר לסט כניצב עטוי מסכה של כלב, שלא אפשרה את זיהויו. אך במקום לחבל בהפקה, הוא פשוט המשיך להתחזות לניצב והסתפק בקריאת השינויים היומיים שנערכו בתסריט המקורי שלו.
סוף רע, טעם מר
לבסוף, אחרי כל התלאות, הצליח פרנקנהיימר לסיים את הצילומים. לפי הסיפורים, רגע לאחר שצולם השוט האחרון בהשתתפותו של ואל קילמר, אמר הבמאי לצוות שלו: "עכשיו תוציאו את הממזר הזה מהסט שלי". באוגוסט 1996 הפציע "האי של ד"ר מורו" על המסכים, כשהוא זוכה לביקורות איומות ומביא מעט מדי צופים לבתי הקולנוע. את 40 מיליון הדולר שהושקעו בו הצליח הסרט להחזיר, איכשהו, אולם הסכום שהושקע בקידומו ובהפצתו הפך אותו להפסד כספי כואב. פרנקנהיימר המשיך לביים (אחרי "מורו" ביים את "רונין" המצוין בכיכובו של רוברט דה נירו) עד שמת ב-2002, אבל ריצ'רד סטנלי נעלם.
במשך 23 שנה, מאז "האי של ד"ר מורו", מעטים שמעו ממנו. סטנלי אומנם השתתף בכתיבת כמה תסריטים במהלך השנים, עסק מעט בקולנוע דוקומנטרי וביים פרק באנתולוגיית אימה, אולם פרט לזה הדיר את עצמו מהתעשייה ההוליוודית וחי בהרי הפירנאים שבצרפת, חבוי מהעולם. ב-2019 הגיח פתאום חזרה עם "צבע מהחלל", מותחן אימה מטורלל עם ניקולס קייג' בתפקיד הראשי, על פי סיפור של ה. פ. לאבקראפט.
הסרט הפסיכדלי קיבל ביקורות נאות ובהחלט סימן קאמבק עבור הבמאי בן ה-50 פלוס, אלא שבמרץ השנה התפרסמו האשמות חמורות נגד סטנלי: סקרלט אמאריס, זוגתו של סטנלי ושותפתו לכתיבה, טענה כי במהלך שנותיהם יחד נהג להתעלל בה ולהכות אותה קשות, חשפה כי 2014 הגישה נגדו תלונה במשטרת צרפת, וציינה שאישה נוספת, בת זוג לשעבר, הגישה גם היא תלונה דומה לאחרונה. SpectreVision, חברת ההפקות שהפיקה את "צבע מהחלל" (אחד מבעליה הוא השחקן אלייז'ה ווד), התנערה ממנו בתגובה להאשמות, והודיעה כי תסרב לעבוד איתו בעתיד.
בניגוד ל"הניצוץ", סרט נוסף שצילומיו הפכו לסיוט מתמשך עבור כל המעורבים, בחלוף השנים, "האי של ד"ר מורו" נותר לא יותר מקוריוז - סרט מבולבל ומרושל שמשקף את הכאוס שהיה כרוך בעשייתו. ריצ'רד סטנלי, שהסתמן כקורבן העיקרי של הסיפור, הוכיח שהוא כנראה לא הקורבן אלא גבר אלים ומתעלל, שכבר לא יביים יותר סרטים. שום דבר בסיפור העגום הזה לא מסמן איזשהו סוף שמח למעורבים, אלא רק עוד סיפור הוליוודי מוכר של אגואים נפוחים, אינטריגות ודם רע. מה חדש.
