בזמן שהפוליטיקה מתחבטת באשר לשאלה מי ניצח את הבחירות האלה, ערוץ כאן קיבל החלטות משמעותיות לא פחות לעתידנו בקרב משפחת אומות העולם: בחירת השיר שייצג את ישראל באירוויזיון הבא עלינו לטובה, במאי הקרוב. חבל רק שאחרי השואו של "הכוכב הבא לאירוויזיון", משדר בחירת השיר שהרימו בכאן מרגיש מיושן ופרוזאי (וזאת למרות שהופק בשיתוף עם טדי הפקות, שהפיקה גם את "הכוכב הבא". תעלומה).
החל מהביצוע הסתמי של להיטי האירוויזיון לדורותיהם שהעלו הכוכבים מהעונה החולפת של "הכוכב הבא" (ילד שלי, אני נשבעת לך שעד שתגיע לגיל 18 לא יהיו בעולם פלייבקים), דרך איכות הצילום הירודה (רק בטלוויזיה שלי, אגב, לא היה סינק 70 אחוז מהזמן?) וכלה בשופטים שישבו בנקודות השיפוט שלהם על ספסלים כמו בשכונה, משדר הבחירה הרגיש כמו הבייבל של המיינסטרים. בלי פאשלות אבל גם בלי שאר רוח, מקומפרס לעייפה כדי לא לצרום לאף אחד וכולם, כולל השופטים, מדקלמים לאורכו את המובן מאליו. לא במקרה השתוקקה לוסי איוב העליזה (עליזה מדי, אם שואלים אותי) במשך כל הערב לאיזו מחלוקת מהשופטים כדי לוודא שלמשדר הזה יש גם דופק.
נקודת האור בכל הערב הייתה ללא ספק הקטע הקומי של קובי מרימי (ושפיטה, שקצת הרימה למרימי), שגרם לי לתהות למה לא שלחנו את הקובי מרימי הזה לאירוויזיון ההוא, ואם באמת אפשר היה לשפר איכשהו את השיר שלו כדי שימצא קצת יותר חן בעיני האירופאים (כנראה שלא). מרימי וההומור העצמי שלו הצליחו להביא את האביב לחמש דקות, עד ששקעתי שוב בתרדמת החורף. מרימי היקר, נראה לי שמצאת את היעוד שלך, שיהיה בהצלחה.
והיו גם השירים, כמובן, שנבחרו באופן אנונימי על ידי הערוץ אבל, איך אומרים, כדורגל משחקים 90 דקות ואז עידן רייכל ודורון מדלי (ושאקירה) מנצחים. הסיטואציה של מדלי, הצביקה פיק החדש, כנראה ארוכה מששיערנו והוא ואנחנו ניקלע אליה שוב ושוב עד שאחד מאיתנו יצליח להקים ממשלה. במקרה של רייכל אני רק מקווה שזאת תהיה החוויה המתקנת שלו עם העדה האתיופית ולהיפך. למזלנו, עדן אלנה היא זמרת מעולה שהחזיקה את ארבעת השירים בלי למצמץ, ו-Feker Libi, השיר הזוכה, טוב פחות או יותר כמו שלוש האופציות האחרות. הוא יהיה טוב יותר, אגב, אם הגרדרובה של הרקדנים תתחלף במשהו פחות צהוב, כזה שיאפשר לנו אשכרה לראות את עדן על הבמה בלי להתעוור. אינשאללה גם הפעם נלך לישון במזרח התיכון ונתעורר באירופה, בהצלחה ברוטרדם.
