במערכות החדשות הטלוויזיוניות בארץ לא ישכחו את הרגע בו הבינו מי נוגס להם ברייטינג ושותה להם מבריכת הצופים. עד אז היו מהדורות החדשות סוג של בונקר - אחוז אחד יותר שניים פחות, כיאה לאומת האקטואליה שאנחנו, הן תמיד מוקמו באחד המקומות הראשונים בטבלה. כל זה השתנה בתחילת האלף השני, שהביא איתו את תור הזהב של הטלנובלות הישראליות. לא עוד מלמולים בספרדית מתגלגלת אלא שחקנים ישראלים שנוזפים, מאיימים, בוכים ואפילו טורקים דלתות בעברית! "לגעת באושר" הייתה הניסיון הראשון. היא שודרה מול החדשות והגיעה לשיא של 14 אחוזי רייטינג למרות ששודרה רק בכבלים. אחריה הגיעו "לחיי האהבה" ו"משחק החיים", שעשו שמות קצת יותר צנועים במהדורת ערוץ 2, שמצידו התעורר, הבין שהוא צריך טלנובלה משלו, והעניק לעולם את "אהבה מעבר לפינה".
בשנת 2003 הבין יונה ויזנטל, אז סמנכ"ל התוכן של yes, שהוא צריך להיכנס למשחק הכיסאות של הטלנובלות - ויפה שעה אחת קודם. yes הייתה אז חברה צעירה וחדשה במועדון גופי השידור. היא החלה לפעול רק שלוש שנים קודם לכן ועוד לא התייצבה כלכלית. לוח הפקות המקור שלה כלל סדרה אחת חיונית - "שמש", שהגיעה מערוץ 2 עם לא מעט צופים מהבית, וגם "פרויקט Y", האחות הגדולה של "האח הגדול", בימים שקדמו לרכישת הפורמט ידי אנדמול ושודר בקשת.
עם קופה ריקה אבל הבנה שטלנובלה מקורית אינה מותרות, ויזנטל פנה למועמד הטבעי, דני פארן ז"ל, אבי הטלנובלות הישראליות הראשון. "אמרתי לו 'דני, אני גם רוצה כזה'", משחזר ויזנטל בריאיון ל-ynet. "הוא אמר 'אני מוכן, בתנאי שזה לא ישודר בשעה של הטלנובלות של הכבלים'. אמרתי לו שאני רוצה בדיוק באותה השעה והוא אמר שאם ככה - הוא לא בעניין". בעקבות הסירוב של פארן להתחרות בטלנובלות של עצמו, שלח ויזנטל עורבים לחברות ההפקה והזמין אותן להציע רעיונות כדי להתחרות בפס הטלנובלות של ערוץ 3 בכבלים. אחת החברות שהגיעו עם הצעה הייתה טדי הפקות, שהפיקה מזה שנתיים את "שמש" עבור yes. רצה הגורל ובאותה שנה המריאה טדי עם ההצלחה המטאורית של "כוכב נולד", הפרשנות החופשית (אם כי החופפת למדי) של החברה ל"אמריקן איידול" האמריקנית.
אורי גרוס היה אז תסריטאי צעיר, שתיעל את יכולות הכתיבה שלו לטובת ערוץ הילדים מחד, ומאידך גם לכתיבת טקסטים עבור אורנה בנאי וארז טל ל"רק בישראל" (עם תמר מרום). כמה שבועות לפני גמר העונה הראשונה של "כוכב נולד", כשמדינה שלמה ממלמלת "קחי אותי נינט", זימנה טמירה ירדני - האמא הגדולה של טדי - את גרוס למשרדה. הסוגייה שעל הפרק: איך ממנפים את הבאזז המשוגע של "כוכב נולד" לכדי הפקה נוספת, כדי שהכסף, כמו שאומרים בגששית, ימשיך להתגלגל. גרוס, צופה נלהב של טלנובלות ישראליות, הציע לה להרים טלנובלה שהקאסט שלה יורכב מכל יוצאי "כוכב נולד". הרעיון היה פשוט אך גאוני: כל הכוכבים ימוקמו על סט של אקדמיה למוזיקה ובעלילה ישולבו שירים שהם יבצעו במסגרת לימודי האמנות שלהם.
"כתבתי נייר שכלל את כל הסיפור של 'השיר שלנו'", משחזר גרוס, "הייתה האקדמיה וכמובן נינט, שהגיעה מקרית גת, זוהר להט היה שי גבסו, שירי מימון היתה נועה שחר. צביקה הדר היה מנהל האקדמיה, ועם זה טמירה הלכה להלהיב את יואב צפיר וצביקה הדר (הקולגות שלה בטדי, ס"ש), זה היה טרי ומשוגע". הדר אכן התלהב, אבל צפיר הסתייג. "אמרתי להם שישכחו מזה, זמר הוא לא שחקן", מספר צפיר ל-ynet, "אבל הם שכנעו אותי לעשות להם אודישנים". מהצד השני של האודישנים יצאה החבורה עם דרך האמצע: נינט, שגילתה כישרון משחק טבעי - ובואו, בסופו של יום היא התבקשה לגלם את נינט מקרית גת - נשארה בפנים והעתיקה את מגוריה לתל אביב כדי שלא תצטרך להגיע כל יום לצילומים מהדרום.
שאר התפקידים בטלנובלה ילוהקו על ידי שחקנים מקצועיים, וכדי להבטיח שהשירים המבוצעים בסדרה לא יביישו את הפירמה השחקנים הם היו צריכים לדעת גם לשיר. "היו המון שירים בעלילה והיה לי חשוב שהם יראו כמו חלק הגיוני", מחדד צפיר. "הקפדתי שזה לא יהיה מחזמר, שאנשים מדברים ופתאום מתחילים לשיר בלי סיבה. בגלל זה היה חשוב לי המיקום של העלילה בבית ספר לאמנויות".
גרוס, מרום וצפיר התכנסו יחד על צלוחית בורקס כדי לפתח את הדמויות בטלנובלה, שהפכה בינתיים לדרמה מוזיקלית יומית, ומשם גרוס הלך הביתה וכתב שני פרקים. "פה נולד הטאץ' האורי גרוסי הזה, של עלילה עם דמויות ויכולת הכלה רגשית אבל גם הרבה שנינויות ובדיחות פנימיות", מאבחן צפיר, "וכאן הומצאה השפה. מאוד אהבתי את זה כשקראתי את זה, זה היה מין 'תהילה', שגדלנו עליה, פוגשת את 'בוורלי הילס'. הסגנון של אורי הלהיב אותנו מאוד, העובדה שזאת לא טלנובלה קלאסית. אנחנו הגענו מקומדיה, מהומור - אורי, תמר ואני - אבל גם ממקום של לרגש. לא עניין אותנו לקחת את עצמנו ברצינות ולהיות שמאלצים, עניין אותנו לעשות משהו על גבול הקומדיה הרומנטית, עם הרבה הומור שמאוד מודע לעצמו".
במבט לאחור, "השיר שלנו" אכן קבעה סטנדרט חדש בדיוק על קו התפר בו הטלנובלה הפכה לדרמה יומית. היא אומנם התאפיינה בסימני ההיכר של הטלנובלות הישראליות דאז - תפאורה מקרטון בסטים סגורים, צילומים מהירים, אהבה בלתי אפשרית שמנצחת הכול ו-120 פרקים (!) בעונה הראשונה - אבל ההתחככות הבלתי פוסקת שלה במציאות עם סיפור הסינדרלה של נינט, הקריצות לעולם הבידור שהפכו לסימן ההיכר של הסדרה (הסצינה הזכורה ההיא של נינט, עובדת הקפיטריה באקדמיה, שסוגרת את הרדיו בשאט נפש כשמתנגן בו השיר "ים של דמעות") והסאטירה על תעשיית הטלוויזיה בדמות אודי שניר, מנכ"ל ערוץ 2, ותוכנית הריאליטי שמלווה את המוזיקאים הצעירים - כל אלה בידלו אותה מהטלנובלות שקדמו לה, והיא עיצבה לעצמה נישה חדשה. תוסיפו לזה את השירים שנינט ושאר תלמידי האקדמיה ביצעו במהלך הפרקים, וקיבלתם את הדרמה היומית המוזיקלית החדשה.
רן דנקר Vs. אביב אלוש: הקרב על זוהר להט
עם הרעיון הזה הגיעה החבורה – צפיר, גרוס, ירדני והדר – לפגישה עם ויזנטל במשרדי חברת הלווין. "הם ישבו ארבעתם בחדר ישיבות מולי ומול שני אנשים מהצוות שלי", משחזר ויזנטל בחיוך, "וזה היה כמו... את זוכרת שהיו אז פרסומות של yes, שבסוף שלהן הדמויות היו צועקות 'יס! יס! יס!'? ככה זה היה. אחרי 30 שניות כבר רציתי לצעוק 'יס!'. כמובן שלא צעקתי כי לא ככה מנהלים משא ומתן, אבל היה ברור לי מיד שאנחנו עושים את זה. היה בזה משהו כל כך אחר". ויזנטל חדור האמונה יצא בשליחות אל בעלי המניות של yes, כדי לשכנע אותם להקצות תקציב נוסף לטלנובלה חדשה.
"זה לא היה קל", הוא נזכר, "אבל אני ועופר בלוך התעקשנו. היה רגע שאני איימתי להתפטר אם הם לא יאשרו את זה. זה לא שחשבנו שזה הפרויקט שייקח את yes קדימה, מי שיגיד לך שהוא ידע שזאת תהיה הצלחה מטורפת משקר. אבל בהחלט הייתה אמונה שמבחינת הפקות מקור הסדרה תשים אותנו במקום אחר. מי שבאמת היה מודאג, אגב, הייתה טמירה. לדעתי היא פחדה לצאת עם זה לדרך כי בכלל לא היה ברור שהחברה תוכל לשלם לטדי על הפרויקט הזה. לדעתי היא לא ישנה בלילות מרוב פחד".
אם ירדני לא ישנה בלילה זה לא הפריע להפקת הסדרה להתקדם. בדיעבד נהנתה "השיר שלנו" מליהוק מוצלח במיוחד. נינט הייתה כנראה האדם המפורסם ביותר על הסט אבל שאר השחקנים בסדרה, שהגיעו אליה על סף האנונימיות, הפכו מאז לעסוקים במיוחד. עבור מיה דגן, עמוס תמם ורן דנקר אלו היו ההופעות הטלוויזיוניות הראשונות. התפקיד של נעמי שחר, אמה הנכלולית של נועה שחר (אפרת בוימולד) נכתב במיוחד עבור חנה לסלאו, "למרות שהקריירה שלה לא הייתה אז בשיאה ומבלי שהכרתי אותה בכלל אישית. יואב אולי הכיר מהילדות שלו בהוליווד אבל אני מעולם לא פגשתי אותה", משתעשע גרוס. התפקיד ב"השיר שלנו" הגיע ללסלאו בדיוק בזמן, אחרי פסק זמן ארוך שלקחה מעולם הבידור, ויחד עם מופע חדש והנחיית "החוליה החלשה" - זה החזיר אותה למרכז התודעה.
"באותה תקופה עשיתי גם אודישנים ל'כוכב נולד 2'", נזכר צפיר. "פתאום מגיע אליי בחור להיבחן ואני אומר לו 'אתה לא תגיע רחוק בתוכנית בתור זמר אבל אני חייב ללהק אותך ל'שיר שלנו', אתה פשוט נראה לי כוכב. שאלתי אותו אם הוא יודע לשחק והוא אמר שכן. זה היה אביב אלוש. הבאתי אותו לאודישנים לסדרה, הוא הגיע למאץ' האחרון מול רן דנקר בקרב על זוהר להט".
הליהוק לדמותו של להט, בן זוגה של נינט בסדרה, היה האחרון אך גם המאתגר מכולם. "כמעט סגרנו אז את גיא זוארץ לתפקיד הזה", חושף גרוס, "ומה קרה? רן דנקר קרה". דנקר היה חייל בסוף השירות הצבאי שלו, שהגיע חמוש בטייטל 'הבן של' אלי דנקר ובעיניים יפות. "איך שרן נכנס לחדר גיתית המלהקת התעלפה ואמרה שמצאנו את הכוכב הבא של ישראל", משחזר צפיר, "נינט בעצם עזרה לנו לבחור אותו. הם נדלקו אחד על השני באודישן, אני ממש זוכר את הכימיה ביניהם, היו שם ניצוצות. הייתי בחדר עם שניהם לבד ורן יצא מהחדר ונינט אמרה 'טוב זה הוא, אני לא מוכנה לאף אחד אחר'. היא התכוונה מהבחינה המקצועית, כמובן, אבל לדעתי היא התאהבה בו ממבט ראשון. הוא היה מאוד מופנם אז, בימים הראשונים של הצילומים. לקח לו זמן להיות הבחור שאנחנו מכירים על הסט, וגם את כישרון המשחק שלו הוא שיפר תוך כדי תנועה".
"אין שום ערוץ נוער שהמילה MDMA או 'לשכב' הייתה עוברת בהם. הייתי בשוק כששמעתי שילדים בני חמש ועשר רואים את זה"
"השיר שלנו", שעלתה ב-yes כתשובה ל"משחק החיים", שובצה כמובטח בשעה 20:15 בערוץ הקולנוע הישראלי, ששידוריו התחילו בשעה שש בערב. "לפנינו היה 'פישקה במילואים' ואחרינו 'נשיקה במצח'", צוחק גרוס. "היו ל-yes ערוצי רכש והם יכלו לשים אותנו באחד מהם אבל הם רצו לבנות את מחלקת המקור שלהם. הם שיערו שהשילוב של טלנובלה ונינט ימשוך קהל, אבל זה עדיין היה הימור". בהיותם חדשים בטריטוריה, נתנו אנשי yes לטדי חופש פעולה כמעט מלא והיוצרים התפרעו עם המוטציה המרעננת שהלכה והתגשמה בסדרה. "השיר שלנו" יצאה מהבועה שמאפיינת טלנובלות והחלה לנהל מערכת יחסים פעילה עם העולם סביבה.
"המודעות העצמית, ההומור הפנימי - אלה דברים שאני תמיד קורא שכותבים על 'השיר שלנו', אבל זה לא משהו שתכננו", מבהיר גרוס. " מעולם לא אמרנו 'טוב, הדמות הזאת תתייחס למציאות'. זה פשוט הצבע שלנו. איכויות שיש בכתיבה שלי ובחיבור שלי עם יואב, שיש בו גם בידור וגם לב. אם הסדרה מתרחשת בהווה אז בדרך כלל הדמות תתייחס להווה, וזה לא בהכרח בא ממקום ביקורתי. כשאתה כותב כל כך הרבה טקסטים ביום אתה מתחיל להשתעשע איתם, זה טבעי. זה היה חידוש כי לפני זה בטלנובלה שהתרחשה בעולם התיאטרון - אפילו שם לא אמרו 'אנחנו מתחרים בהבימה'. אבל אנחנו אמרנו שהאקדמיה היא בתל אביב ונינט הגיעה מקרית גת ונועה שחר היא כוכבת של ערוץ הילדים, וזה גם מאפשר לאנשים לבוא ולשחק את עצמם".
"'השיר שלנו', אין דרך נעימה לומר, היא סדרה מהנה, כמעט ממכרת, שעושה קומפוט מכל החומרים השטוחים של השנה האחרונה ועושה את זה בכשרון ניכר", כתב אז מבקר הטלוויזיה, רענן שקד, ב"ידיעות אחרונות". "מצד שני, זו הפקה זולה, מצולמת בווידאו, שקועה עד צוואר בביצה הטלנובלית. רצון שיווקי דחוף לרכב על הגל הנינטי, מהר ובזול".
אבל העליצות הכללית גם לוותה בעומס שגרוס, שזאת הדרמה הראשונה שהוא כותב, התקשה לעמוד בו. "אחרי שכתבתי עשרה פרקים אמרתי 'ביי, להתראות לכולם'. יש לחץ של זמן שבמהלכו אתה צריך ללדת ילד ביום, והאדם שהייתי אז לא היה בנוי לזה. היום אני יכול לעשות שלוש סדרות בשנה ולא למות במקביל, אבל אז זאת היתה חוויה של 120 פרקים מדבר שלא עשיתי ואף אחד מסביבי לא עשה. עשיתי קצת שיחות עם אנשים מ'דרסט הפקות' כדי להבין את הבייסיק, אבל מזה הבנתי שאני לא רוצה לעשות ארבע או שש סצנות בפרק עם עד שלושה אנשים. רציתי לעשות פנטזיה ומוזיקה. בפריימים בעונה הראשונה של 'השיר שלנו' אין סצנה עם פחות מ-12 איש. יחסית לתנאים זאת הייתה סדרה מאוד יומרנית".
גרוס זז הצידה, המשיך לקרוא תסריטים שכתבו המחליפים שלו ומדי פעם עשה שכתובים כדי להעניק לטקסט את הטאץ' הגרוסי, עד ש"בשלב מסוים ראיתי שזה מגיע לאזורים שלא רציתי שהאוניה תגיע אליהם, הם לא נראו לי נכונים ולקחתי את המושכות בחזרה סביב פרק 27. אני לא חושב שאנשים שמו לב להבדל אבל לי היה חשוב לכוון את זה נכון".
מתוך האטרף של הכתיבה האינטנסיבית וחדרי העריכה, גרוס איחר להבין שצמחה לו בגינה היסטריה. מכיוון שעולם הדיגיטל והרישות החברתי היו אז חלום רחוק, המידע זרם יותר לאט. "היה אולי פורום בתפוז, שאפשר היה לקרוא בו תגובות", הוא רוטן, "לא היה אתר שאפשר היה לראות בו פרקים מלאים. או שראית כשזה שודר - או שלא ראית. מדהים כמה זה הצליח ומהמם לחשוב כמה זה היה יכול להצליח היום. תחשבי כמה חומרים יש ב'שיר שלנו' שהייתי יכול לתת לפינס. השיר הזה, הנשיקה ההיא... אני זוכר שפרק הסיום של העונה הראשונה קיבל 12 אחוז מהרייטינג הכללי! בדרך כלל תכנים של ערוץ כזה עומדים על אפס נקודה משהו".
גם ב-yes נהנו מהמיתוג המחודש והצעיר וגם מזרימה מתונה של מנויים שהגיעו לחברה בעקבות הסדרה. "העניין התעורר מהר מאוד בגלל נינט", מסביר צפיר. "היא הייתה עניין וכולם חיכו לראות מה היא תעשה. אז דיבור היה מהרגע הראשון אבל המהפך לקאלט לקח חצי עונה בערך, ובסוף העונה כבר היתה היסטריה מוחלטת. מהפרימיירה של העונה השנייה אני זוכר צרחות ובכי בכל פעם שרן או נינט עולים על המסך".
המציאות לא נשארה חייבת והשיבה לדחיקות המרפק של גרוס בהתפתחויות משלה. "אין מצב לרומן רומנטי", הבהירו העיתונים אחרי הפגישה הראשונה של טייב ודנקר באולפן לטובת הקלטת שיר הפתיחה של הסדרה. "נינט פנויה אבל לרן יש חברה צמודה". ההמשך ידוע. הרומן בין הזוג המלכותי נינט וזוהר להט עבר גם לעולם האמיתי, ועורר סביב הסדרה הייפ משוגע אפילו יותר. "השחקנים היו הראשונים לקלוט", משחזר צפיר, "אני ואורי ידענו פחות. לאט לאט התחיל דיבור ואז הם יצאו מהארון בפני כולם, ותוך שנייה זה נהיה גם בחוץ".
"מיכאלה" של HOT, שעלתה מול "השיר שלנו", לא יצרה באזז. הרומן של דנקר ונינט סחף את הצופים וחנה לסלאו עשתה סיבוב ניצחון. הרייטינג של החדשות הלך וירד והסתכם בירידה של ארבעה אחוזים. "זאת הייתה הרפתקה", מוסיף גרוס, "ובדיעבד יכולתי ליהנות מזה יותר, אבל האדם שהייתי אז סבל מאוד. לא שהיום אני חף מסבל אבל אז ממש לא ישנתי. אני זוכר שרק בפרק 75, כשהייתה הצדקה להקרנה כי זה היה פרק מחזמר, הבנתי שזה ממש עובד". לרגל הקרנת הפרק החגיגי, בו עליזה רוזן תלויה בין חיים למוות ומופיעה במלתחה של נינט מהגמר בניצנים, הכריז ויזנטל שהסדרה זוכה ל-20 אחוזי רייטינג בקרב מנויי החברה ושהעונה השנייה כבר בתנור. "אני רק רציתי לגמור את זה", נזכר גרוס, "זה לא שימח אותי במיוחד".
הקונצנזוס האוהב שהקיף את הסדרה העיד ש"השיר שלנו" פיצחה נוסחה בפנייה לקהל רחב מכל המגזרים או הגילאים, כולל פלח אוכלוסייה שהיה מעדיף לכרות לעצמו איבר לפני שיודה שהוא צופה בטלנובלה, אבל "השיר שלנו" מותגה כטלנובלה למתקדמים. "אגב, היא מעולם לא יועדה לקהל צעיר", מתעקש גרוס, "היא שודרה ב-20:30 ובהמשך ב-22:30, בעידן שאין בו הקלטות או VOD. אני כתבתי לאנשים בגילי. בפרק שש נעמי שמה לגבעון MDMA בשתייה כדי שהוא ירצה לשכב עם מורן אייזנשטיין ונועה תתפוס אותם. אין שום ערוץ נוער - ואני עובד עם ערוצי נוער - שהמילה MDMA או 'לשכב' הייתה עוברת בהם. לא היה בה שום דבר לילדים או לנוער. אני הייתי בשוק כששמעתי שילדים בני חמש ועשר רואים את זה".
"הרגשנו שמיצינו את הקונספט, נינט כבר לא ילדה ענייה אלא בחורה שמקבלת דירה בחינם"
אל העונה השנייה שלה הגיעה "השיר שלנו" בוגרת יותר, מפוכחת ועם תקציב יותר שמן, כיאה להצלחה המסחרית שהייתה. בהתאמה, גם הגיבורים שלה שינו גישה ועכשיו הם כבר לא היו תלמידים פוחזים באקדמיה אלא כוכבים של ממש, שלוש שנים מאוחר יותר. הם גרו בקומפקלס היוקרתי "סאן אנד ביץ'", שאותו יכלו להרשות לעצמם כשהפכו מפורסמים (נינט וזוהר) או שהם שמרו על הבית של אקי אבני וסנדי בר ששהו בלוס אנג'לס (מיקמיק ונחי). לקאסט הצטרפו רעים חדשים – אושרי כהן ויעל שרוני, שהגיעה הישר מ"משחק החיים". גולן אזולאי היה בעלה הדוס של נועה שחר, ממנו הסתירה את עברה החילוני הפרוע. "הרגשנו שדי מיצינו את הקונספט ולא רצינו לקפוא על השמרים", מנמק גרוס. "אחרי 120 פרקים בא לך להקיא מהאקדמיה הזאת. ומה אתה עושה? שנה ב'? רצינו שתהיה קורלציה כי היה כזה בום מהעונה הראשונה, נינט היא כבר לא הילדה הענייה הפשוטה אלא בחורה שמקבלת דירה בחינם רק כדי שיגידו שהיא גרה שם. אז נראה לנו מגניב לשחק עם זה שהם כבר כוכבים".
13 צפייה בגלריה
"נראה לנו מגניב לשחק עם זה שהם כבר כוכבים". כהן, טייב ודנקר
(צילום: אסנת רום, באדיבות יס)
השינוי לא החליק בגרונם של הצופים בקלות. "בהתחלה אנשים היו בשוק שעשינו את זה", הוא נזכר, "רצו שנמשיך עם האקדמיה אבל די מהר זה היה אולטרא מגה 'השיר שלנו'". עם בריכה על הסט ועולמם המשעשע של המפורסמים והעשירים, העונה השנייה שעטה קדימה. "הלכנו יותר על הגלאם ופחות על התמימות שאפיינה את העונה הראשונה", מוסיף צפיר. "הפעם זו 'מלרוז פלייס' שפוגשת את 'בוורלי הילס'". "השיר שלנו" כבר לא הייתה הילדה החדשה בכיתה, אלא הילדה הכי מקובלת. מולה העלו ב-HOT את "טלנובלה בע"מ", הפרשנות של דרור נובלמן וסיגל אבין לטלנובלה המודעת לעצמה, שבועטת בבטן הרכה של תעשיית הבידור. במקום נינט הוצבה בחזית יעל בר זוהר. שתי הדרמות היו העפרה חזה והירדנה ארזי של הטלנובלות, מיותר לציין מי זו מי. זה הגיע למצב שבו הן התייחסו האחת לשנייה, כש"השיר שלנו" כונתה בטלנובלה של HOT "זמר לך".
בין העונה השנייה לשלישית נרשמו גישושים מטעם HOT לרכישת שתי העונות הראשונות. ב-yes סירבו למכור לשכנה ממול אבל הסכימו למכור לקשת. "השיר שלנו" עלתה בערוץ 2, מהלך שהרחיב את הקהל שלה לקראת העונה השלישית - עונה ששינתה כיוון פעם נוספת, בין היתר בגלל אילוצים חיצוניים. נינט טייב ביקשה להוריד פרופיל כדי שתוכל להתפנות להקלטת האלבום הראשון שלה עם אביב גפן. מיה דגן ואפרת בוימולד ביקשו לפרוש. הודות לטריק המוכר - סדרה בתוך סדרה - התאפשר סיבוב פרסה עלילתי שלם: סצנת הפתיחה של העונה חשפה ששתי העונות הראשונות היו למעשה סדרה בשם "השיר שלה", ושהכוכבים שלה עומדים עכשיו להתגייס לצבא הגנה לישראל ולהגשים את חלומו של הרמטכ"ל, להחזיר את הלהקה הצבאית לאופנה על ידי כך שהיא תורכב משלל סלבס מתגייסים. "בחורות יפות וכוסונים לוהטים במדים אפשר להבטיח שיהיו", הבטיח גרוס בראיון ל"ידיעות אחרונות".
עקב צמצום תפקידה של נינט ל-30 פרקים, נאלצה ההפקה להביא לה מחליפה בתחום הרומנטי מול זוהר להט בדימוס, עכשיו רני אביב. לטובת העניין גויסה שוב המציאות - הפעם ההתנתקות והגירוש מגוש קטיף. אניה בוקשטיין הייתה תמרה, מתנחלת יפהפייה שאביב נאלץ להתעמת איתה במסגרת השירות הצבאי שלו ובהמשך הם הופכים לנאהבים. אושרי כהן, שהצטרף בעונה השנייה ונורה בסופה, קם כמובן לתחייה במהלך שהוסבר על ידי הדמות דנקר. "איך זה שאריאל עדיין חי?", תוהה גור המתנחלים כשדנקר מגיע לפנות אותו. "תסריט דפוק, אני מניח", הוא עונה לו ברוך.
העונה השלישית הייתה גם האחרונה שנכתבה על ידי גרוס, שהחליט לפרוש בסופה להגשמת שאיפותיו האחרות שכללו את גידול בנו הבכור ועבודה על סדרה חדשה בכיכובו של רן דנקר, "דני הוליווד". בניגוד לעונות הקודמות, העונה הרביעית אומנם לא שינתה את סיפור המסגרת של השלישית אבל שינתה לחלוטין את הגישה. התווספו אליה ליהוקים כמו גלית גוטמן, שנלחמה מול נינט על ליבו של הרמטכ"ל (ליאור אשכנזי), גילה אלמגור שגילמה חוקרת מיוחדת שהגיעה לטפל בפרשיית רצח, ודנה אינטרנשיונל שהייתה לא פחות מקולו של אלוהים - אבל התהודה וההייפ של העונות הקודמות לא שוחזרו. "המעבר מהצד הפארודי של הטלנובלות, שאותן בילתה במחוזות בין טראש מבריק וזבל מהביל, עשתה תפנית קוטבית והיא רוצה שתקחו אותה ברצינות", כתב שקד. "האווירה מלנכולית ומתוחה, לא עוד דאחקות על 'כוכב נולד'. הדמויות מדוכדכות ושבורות לב".
ואכן העונה הרביעית גם הייתה האחרונה, אבל מקומה של "השיר שלנו" בספר ההיסטוריה של הדרמות היומיות לנצח ייזכר לה כמקום של כבוד, כמי שהעלתה את הטלנובלה הישראלית הקבצה והוכיחה לצופים, לכותבים ולגופי השידור שגבולות הז'אנר גמישים משנדמה. "אני חושב שבסוף היתה עייפות החומר, ובלי אורי שהוא האבא של התוכנית זה כבר לא היה אותו הדבר", מאבחן צפיר. "אבל השארנו חותם, הרבה טלנובלות שהגיעו אחרינו אימצו את הסגנון שלנו ואם זה מנחם מישהו, בימים אלה ממש אנחנו מדברים על פרק איחוד".
