בשני סרטיו האחרונים מתעכב הבמאי ערן ריקליס על עבודת המוסד. ב"מסתור" הוא הפגיש בין סוכנת ישראלית ומשת"פית לבנונית החולקות דירה בגרמניה, ובסרטו החדש, "עכביש ברשת" (Spider in the Web), הוא עוקב אחר פעילות הארגון בבלגיה, בניסיון לעצור מכירה של חומרים לייצור נשק כימי לסוריה. למרבה הצער, התוצאה אינה מעניינת במיוחד. כאשר מוסיפים לכך את כישלונו של "המורה לאנגלית" שעלה לאקרנים כאן ממש לאחרונה – נדמה שעלילות ריגול בינלאומיות הם לא הצד החזק של יוצרים ישראליים.
יתר על כן. באחת הסצנות המוקדמות בסרט מוזכרים ג'ון לה-קארה ו"הגנן המתמיד" שלו. מסתבר, שהאיש שאוחז בספר לא באמת קרא אותו. אִזכורו של בכיר סופרי הריגול גורמת לך לתהות: האמנם אנשים שעוסקים בריגול גם קוראים את לה-קארה להנאתם? האם הם מוצאים את ספריו אמינים ואותנטיים ביחס למציאות חייהם? האם נכון להעלות את שמו של לה-קארה בסרט ריגול, מבלי שזה יראה בעייתי? כך או כך, אין שום דבר בהתנהלות הוולגרית-משהו של אנשי המוסד בסרט, שמזכיר את הפקידותיות האלגנטית שבה פועלים עמיתיהם הבריטים.
- לעוד ביקורות קולנוע
בן קינגסלי מגלם דמות מוכרת מדי של מרגל מזדקן ועייף. הוא אברהם אדרת, סוכן מוסד שפועל תחת מסווה של סוחר עתיקות מאנטוורפן. פגישה עם אחד ממקורותיו, גנרל סורי (מכרם ח'ורי), מובילה אותו אל חברה מקומית ואל חוקרת בכירה העובדת בה (מוניקה בלוצ'י), במטרה לספק לממונים עליו את האקדח המעשן – המקור לנשק הכימי והביולוגי בו משתמש בשאר אל-אסד כנגד בני עמו. ראש המוסד (איציק כהן) שאינו מוצא עוד ערך בסוכן הוותיק, שולח רכש צעיר ומבטיח (איתי טיראן) על מנת שידאג להחזירו לישראל.
שלושה קווי עלילה נתפרים בתסריט שכתבו גדעון מרון ועמנואל נקש (שכתב וביים את מהתלת המוסד "כידון", בכיכובה של בר רפאלי). הקו האחד מתאר את הקשר הרומנטי שנרקם בין המדענית והסוכן הוותיק, שנאלץ לתמרן בין התחזות והטעיה לאהבת אמת שהוא, אולי, חש לראשונה בחייו. הקו השני מתמקד במערכת יחסי אב-בן סמלית שנוצרת בינו ובין הסוכן הצעיר, שאביו המנוח היה חברו הטוב ושותפו לעבודת הביון. הקו השלישי מתרכז במתח שהולך ומתעצם בין אדרת והממונה עליו, שהיה רוצה להיפטר ממנו במהירות האפשרית.
הבעיה היא, שאף לא אחד מהצירים העלילתיים הללו ממש עובד, והתסריט גורם לדמות שמגלם קינגסלי להיראות כמעט אבודה כל אימת שהיא נקלעת לאינטראקציה רגשית. אברהם אדרת הוא אולד-סקול במובן הטוב של המושג, אבל הסרט אינו מייצר יותר מדי רגעים שמאפשרים לרגש לבקוע ממנו. זהו סיפורו של אדם שמשך עשורים השכיל להעלים את פנימיותו, עד שעתה הוא מתקשה לחוש משהו כלפי מישהו. זהו, על כן, סרט קר ומנוכר, שנשען על דמות מרכזית שאינה מצליחה להתעלות מעבר לרמת הקלישאה ולחשוף באמת את צדה הפגיע.
כמותחן ריגול, "עכביש ברשת" לוקה בהצגה פשטנית מדי של זירת מאבקי הכוח, בעיקר משום שהוא נצמד רוב הזמן לעמדת הידע של אדרת. הוא אולי סוכן ותיק, אבל לא באמת נמצא שניים-שלושה מהלכים לפני מי שנתפסים כיריביו. אשר לקולגות שלו – כהן וטיראן, כמה חבל, מתקשים לשכנע בתפקידיהם, שומרים רוב הזמן על הבעת פנים קפואה אחת, ונדמה כאילו הם קוראים את השורות שלהם מטלפרומפטר. כתוצאה, הסרט נותר דל מדיי ברמת הדינמיקה האנושית.
ערן ריקליס ("שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "ערבים רוקדים") הוא במאי מיומן מאוד, והסרט ודאי שאינו לוקה ברמת הקצב והגימור. לזכות הסרט עומדת גם עבודת הצילום בסגנון הפילם-נואר של ריכרד ואן אוסטרהוט הבלגי. אבל "עכביש ברשת" נעדר רגש, תחכום ובעיקר פואנטה עכשווית שבלעדיהם הוא לא יותר מאשר מוצר צריכה טריוויאלי ב-VOD.
